ההגות הציונית לדורותיה:זהות ושמות יהודיים באירופה במאה ה-19

ההגות הציונית לדורותיה:זהות ושמות יהודיים באירופה במאה ה-19

פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים

עד תחילת המאה התשע עשרה, יהודים שרשומים כחברים בקהילה, מיד מזהים אותם כיהודים על פי השמות הפרטיים. לרוב אין שמות משפחה. בבית הספר חלק מהילדים מציגים עצמם גם בשם שני. יש שם פנימי בתוך הקהילה ויש שמות שנלקחים מלשון עם הארץ. פתאום יש שתי זהויות. ההשכלה היהודית נותנת לזה אפילו ביטוי אידיאולוגי- היה יהודי באוהלך ובן אדם בצאתך. זה לא תמיד סתירה, אבל זה קיים. משה הס, סוציאליסט, משפחה יהודית חבר קרוב של מרקס, ממייסדי התנועה הסוציאליסטית והקומוניסטית היהודית בשלב מסוים מגלה שיש לא רק בעיה כלכלית אלא גם לאומית, ואז כותב את "רומא וירושלים"- ומציג הקמת מדינה יהודית בא"י. משה הס (מוזס בגרמניה), הוא כותב בעיתונות, במאמריו הראשונים הוא חותם בשם M.HESS כעבור כמה שנים הוא חותם ב- MORITZ. HESS בפריז הוא חותם בשם MORICE. HESS כשהוא כותב את רומא וירושלים הוא חותם לראשונה בשם משה הס. הוא מעיד שחזר אל עצמו, ורק מצטער ששמו הוא לא איציק.  שם וזהות הם משמעותיים. אנו מוצאים במאה ה-19 סוג מסוים חדש של בעיות זהות שלא היו קיימות ליהודי המסורתי. אחדים מהיהודים המסורתיים לא עמדו בלחץ ובקושי והמירו את דתם. זה היה מהפך רציני אבל היה קל מאוד לביצוע. גשר על עמק עמוק, אבל היה אפשר לעבור את הגשר. במאה התשע עשרה, אפשר להרטיב את הנעליים עם זרזיפים קטנים גם בלי לחצות את הגשר. מקבלים החלטות שהן לא דתיות- שמות, מגורים, תרבות. כאן נוספת בעיה חדשה- אמרנו שתנועת ההשכלה העברית שמנסה ליצור את ההתמודדות עומדת בפני בעיה אחרת. כדאי לזכור שעד 1914 , 80% מיהודי אירופה חיו בשתי מדינות- אימפריה רוסית (רוסיה, אוקראינה, בלרוס, חלק מפולין)  ואימפריה אוסטרו-הונגריה (צכיה, סלובקיה, חלקים מפולין, מולדובה, חלקים מהונגריה וחלקים מסרביה). רוב היהודים בשתי האימפריות הללו חיים על קו התפר של קבוצות אתניות גדולות שבמאה ה-19 מתחילות לפתח תודעות לאומיות משלהן- צ'כית סלובקית, פולנית, הונגרית, ומה לא. אבל אמרנו שהיה אדם בצאתך, ואז כשנפתחים בתי הספר בפני יהודים, והם נפתחים בהדרגה, צריך להחליט לאיזה בית ספר לשלוח את הילד. בתי הספר לא מלמדים ב"אדמית" הם מלמדים בשפות קונקרטיות. ההורים צריכים לבחור- בית ספר גרמני או הונגרי, רוסי או פולני. ההחלטה לשלוח ילד, או החלטה של אדם צעיר ללכת וללמוד, היא לא ניטרלית. הוא לא הולך ללמוד במהפכה הצרפתית האוניברסאלית, צריך להכריע באיזו תרבות הולכים לחיות- פולנית, גרמנית, צ'כית ועוד. ואז קורה דבר שאנו מודעים לו אבל לא מודעים למשמעות שלו. הרומן העברי הראשון הוא "אהבת ציון" של אברהם מאפו, סופר יהודי בקובנו, היום ליטא, כותב רומן בעברית. מתברר שאם אתה נמצא בקו תפר של תנועות לאומיות, שמספרות על גיבורים מימי הביניים,על שירהוהיסטוריה לאומית, אפשר לכתוב ספרות יהודית לאומית כי אבותינו שרצו בגבעותציון ירושליםושומרון .

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות