מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: זהויות במדים \ אורנה ששון-לוי

מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים:  זהויות במדים\אורנה ששון-לוי

ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים     

"זהויות במדים" של אורנה ששון- לוימתרכז בזהויות בעיקר גבריות בצבא.

הנושא המרכזי של "זהויות במדים" הוא הבניית זהות:  ששון-לוי עושה תיאורטיזציה של עניין הזהות וזהויות מגדריות בפרט.

הצורה המודרנית לשימוש בתיאוריה. כל התיאוריות שלמדנו מופיעות בטקסט בצורה זו או אחרת. הניתוח היום אינו מתמקד בתיאוריה או גישה אחת. שומעים את דבריו של גופמן בטקסט. זהות כדבר מעוצב בתוך מצב מסוים. משהו ארעי ומשתנה.

זהויות הן דבר שהומצא בהקשר חברתי. זהויות כמשהו שמתפתח בהקשר הסטורי ותרבותי מסוים. דינמי ואנו רואים אותו כקטגוריה מובנית. מתישהו נוצרו הזהויות האלה ואנו משחזרים אותן. הטקסט רומז שקורים כאן שני דברים – כשאנחנו משחקים איזושהי זהות מגדרים (או אתנית או מעמדית) אנחנו עושים שני דברים – לבישת נעלי עקב, כמשחק את מה שמוכר כזהות נשית ובו בזמן יצירת אותה זהות נשית שוב. מתחבר לגישת ההבנייה החברתית. השלב של הממשות ההסטורית, נתפס כמשהו אובייקטיבי ואנחנו משחקים אותו וכשאנחנו משחקים אותו אנחנו מגדירים ויוצרים אותו מחדש. (שעתוק, שחזור).

אין משהו בטבעו של אדם שהוא נשי או גברי, הכל זה קטגוריות מומצאות הכל תלוי תרבות והקשר חברתי. אין כאן משהו חברתי לטבע האדם. ברגע שהבנו את זה אנחנו צריכים לנסות להבין איך נוצרה תפיסת הגבריות, השחורות וכו'. את הנסיבות ההסטוריות שדרכן הגיעו אלינו הקטגוריות המומצאות האלה. זה בדיוק מה שויצמן ניסתה לעשות במאמר שלה. היא אמרה נשיות וגבריות הן קטגוריות מומצאות, הלכה לבדוק איך הזהויות האלה מתוחזקות.

בשיח הרחב נהוג לתפוס זהות כעניין שהוא מהותי לאדם שאותה זהות אולי יכולה לקבל ביטויים שונים בהקשרים שונים אבל בבסיסו של האדם יש מהות אחת וזאת הזהות שלו. אורנה ששון לוי וחוקרים אחרים יוצאת נגד התפיסה הזו וטוענת שהזהות אינה דבר מהותי השוכן באדם אלא תהליך המתקיים בין האדם והחברה. עם זאת היא מדגישה זה שזהויות הן קטגוריות מומצאות לא הופך אותן לפחות משמעותיות או מציאותיות. אבל הזהות הינה תוצר של הבניה חברתית ויכולה לקבל פנים שונות בנסיבות חברתיות שונות.

כשאנחנו בוחנים זהות יש לבדוק מה היא מדירה החוצה. אנחנו מגדירים את הזהות הרבה פעמים ע"י הבדלה בינינו לבין אחרים. כשמדברים על זהויות צריך לבדוק את האחר, מה שמודר ממנה החוצה.

האם בצבא נשים תופסות את גברים כהאחר שלהן וגברים תופסים נשים כדבר שמולו הם מגדירים את הזהות שלהם? או שבהקשר הצבאי גברים ונשים תופסים את הנשיות כ"האחר", הדבר ששניהם מדירים כדי להגדיר את זהותם.

כשאנחנו מדברים על הקשר בין האזרחות לגבריות אנחנו בהכרח מדברים על אזרחות שהיא יותר גברית. האישה אינה יכולה לממש את אזרחותה באותה מידה כמו האזרח הטוב, אזרחות חסרה.

אם נדבר על האזרח האולטימטיבי כזה שמוכן ללכת ולהקריב עצמו מול המדינה, זה סוג אזרחות שאישה אינה יכולה לעמוד בו, מכאן היא תמיד תחשב אזרחית לא טובה מספיק כמו הגבר. יש כאן משהו מוסדי שמדיר נשים.

הגבריות כמו שאנו מכירים אותה עכשיו צמחה יחד עם הלאומיות ומשרתת אותה.

(עמ' 19) יש תיאור התפיסה של גבריות כמשהו שמשרת את הקולקטיב. יש תיאור של גבר שהוא משרת את הקוקטיב בזה שהוא מכונן אותו. יחד עם זה שהוא משרת את הקולקטיב הוא יוצר איזהשהו אידיאל נשגב.

אפשר לראות באופן בולט את העניין הפונקציונליסטי. הזהות הגברית היא משהו שצמח יחד עם עליית האומה המודרנית ותפיסות לאום. הזהות הזאת משמשת פונקציה – שימור הלאום והגדרתו. ליצור אזרחות שמשרתת את הלאום. זהות גברים שהיא דבר שעלה יחד עם האומה ובא לשרת את האומה. יש חפיפה בין הגבריות ומה שהיא משרתת לבין הלאומיות ומה שהיא צריכה כדי להתקיים. רעיון שמחדד את התפיסה שאין דבר טבעי או מהותי בזהותה גברית, הוא נולד בהקשר הסטורי (לפי הפונק' כדי לשרת איזו פונקציה חברתית הלאומיות שלה החברה לייצר ולשמר אותה). הגישה הבנייתית תסתכל מה קרה בזמן שהאומה והלאומיות עלו, מה קרה שתהליכים האלה שהביא לתפיסת הזהויות האלה.

זהות כדבר מובנה, זהות דרך התיאוריות שלמדנו. אין משהו בזהות האנושית שקיים בנו, צריך לחפש את החברה. לנסות את הזהויות כהדהוד של החברה. הסוציולוגיה אומרת שלפני עליית האומה לא הייתה משמעות לתפיסת נשיות וגבריות אלא היא נגזרת על עליית הלאומיות והאומה. זה משהו שמובנה חברתית, קרה באיזהשהו שלב הסטורי ולא היה קיים קודם לכן ולכן זהויות הן קטגוריות מומצאות.

החלק השני בוחן תפקידים שונים בצבא של נשים.

האם הנשים מכוננות הזהות שלהן כאשר האחר שמולו הן מכוננות את הזהות הוא הגבר או האם בתפקידים האלו הנשיות היא האחר גם בשביל גברים וגם נשים. התשובה שגם שם נשים מדירות עצמן מנשיות ושואפות אל עבר הגבריות.

נשים מסתירות את הקול הנשי שלהן וקול גברי במקום כשהן נכנסות לדמות. שימוש בלשון זכר, משתמשות בגוף זכר, שיער אסוף בתוך הכובע כובע מכסה את העיניים, איסור על איפור ותכשיטים, בגדים גדולים, מדים נמוכים, הליכה כמו בנים, נשק כסממן גברי הופך אותן לטובות יותר, סמל סטטוס. יש נהלים ברורים מהצבא אבל גם החמרה של הבנות את הנהלים הללו. רק דרך ההתנהגות הגברית הזו נשים יכולות להרגיש בטחון ושהן יכולות לפקד על גברים. הן משתמשות בכל הפרקטיקות האלה כדי להיות מסוגלות לעמוד בתפקיד הגברי הזה אחרת הן לא יצליחו בתפקוד. לנשיות בעצם אין מקום בצבא.

כאשר אנחנו משיגים לעצמינו סממן של הקבוצה אליה אנו שואפים להיות אנחנו מרגישים מעין הישג כאילו התקדמנו צעד נוסף אל עבר המטרה.  כדי להיות סמכותית את צריכה להיתפס כגברית.

ראה גם: חתרנות בתוך דיכוי : כינון זהויות מגדריות של חיילות בתפקידים גבריים – אורנה ששון לוי

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות