מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: אחיות: סולידאריות פוליטית בין נשים /בל הוקס

מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: אחיות: סולידאריות פוליטית בין נשים /בל הוקס

ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים


אם ברצוננו להקים תנועה פמיניסטית אמיתית עלינו להעלים את החינוך לכך שאנחנו אויבות טבעיות זו לזו, שלעולם לא תתקיים בינינו סולידאריות, שאנחנו לא מסוגלות, צריכות ולמעשה לא חוברות זו לזו. חזון האחיות מבוסס על רעיון דיכוי משותף, רעיון זה הוא מזויף והסווה את טבעה האמיתי של המציאות החברתית המגוונת והמורכבת של נשים. חבירת נשים יכולה להתרחש לאורך זמן, רק כשמתמודדים עם הפילוגים ונוקטים צעדים כדי לגבור עליהם. זניחת רעיון של אחיות כביטוי לסולידאריות פוליטית מחלישה ופוגעת בתנועה הפמיניסטית. נשים חייבות להפגין סולידאריות ולאחד חזית למען סיום הדיכוי הסקסיסטי, אם לא נוכל לסלק את המחסומים בין נשים לא נוכל לקוות ולשנות את החברה כולה. הדגש על אחיות פורש כטיוח העובדה שנשים מנצלות ומדכאות נשים אחרות. ההתעקשות על "דיכוי משותף" הרגיז נשים רבות והן ביקרו או פסלו כליל את התנועה הפמיניסטית. אי אפשר לפתח קשרים או סולידאריות על ידי שימוש בדגם שיצרו הבורגניות הדוגלות בשחרור נשים, לפיהן הבסיס לחבירה הוא התחושה המשותפת של הקורבן, ומכאן הדגש על דיכוי משותף תפיסה זו משקפת חשיבה מנק' מוצא של עליונות גברית.

במקום לדחות הנחה זו אימצו אותה נשים הדוגלות בשחרור נשים והפכו את תחושת הקורבן לבסיס לחבירה, כלומר נשים צריכות לחוש קורבן כדי להתחבר לתנועה הפמיניסטית, חשיבה זו יצרה מצב שנשים אסרטיביות ובעלות ערך עצמי נחשבו לנשים שאין להם מקום בתנועה הפמיניסטית. נשים שלא הזדהו עם תחושת הקורבן, נשים שחורות ולבנות פעילות העלו את הרעיון שאין להן צורך להיות תנועה הפמיניסטית. חבירת נשים שהן למעשה סובלות מדיכוי וניצול על בסיס תחושת הקורבן תדכא אותן, הן לא יכולות לראות עצמן כקורבנות כיון שקיומן תלוי בהפעלה מתמשכת של הכוחות האישיים שעומדים לרשותן. החבירה הנשית שהתנועה הפמיניסטית צריכה לעודד היא על בסיס הכוחות והמשאבים המשותפים להן, זו המהות של אחיות. הדוגלות הלבנות בשחרור נשים פטרו את עצמן, מתוקף היותן קורבנות, מאחריות לתפקיד שמילאו בשימור ובהנצחה של סקסיזם, גזענות ומעמדיות, את כל אלו עשו בכך שהתעקשו שהגברים הם האויב, הן לא הכירו והתמודדו עם האויב שבפנים. אחיות הפכה למגן נוסף מפני המציאות, מערכת תמיכה נוספת בבסיס גרסתן לאחיות הייתה ההנחה הגזענית ומעמדית בדבר הנשיות הלבנה – הליידי, גרסתן לאחיות הכתיבה שעליהן לאהוב זו את זו ללא תנאים, להימנע מסכסוך ולמזער אי הסכמה. למשך זמן מה שיטה זו יצרה אשליית אחדות, קב' זעירות רבות בעלות זהויות משותפות היום משתמשות בדגם זה של אחיות אך הן משתדלות לתמוך ולהגן זו על זו בזמן שהן מפגינות עוינות עלפי נשים מחוץ למעגל שלהן, זה מאוד מזכיר את החבירה שהתקיימה מאז ומעולם במסגרת הפטריאכיה – ההבדל היחיד הוא העניין בפמיניזם.

בראשיתה של התנועה הפמיניסטית בת ימינו שמעתי נשים מגיבות להיעדרן של נשים שחורות במאבק, הן טענו שזה מעיד על כך שנשים שחורות הן כבר משוחרות. דמותה של האישה השחורה המשוחררת מוצגת בכתביהן של מספר פעילות פמיניסטיות לבנות. פעילות פמיניסטיות שרוצות לפתח סולידאריות פוליטית בין נשים צריכות לחבור על בסיס המחויבות לתנועה הפמיניסטית ששמה לה למטרה את סוף הדיכוי הסקסיסטי, לפני שנילחם בשליטה הגברית צריך להתנתק מהאחיזה שלנו בסקסיזם, צריך לשנות את התודעה הנשית. הסקסיזם מוצא לרוב את ביטויו בשליטה גברים שמובילה לאפליה, ניצול או דיכוי. בין נשים ערכי האידיאולוגיה של עליונות גברית מוצאים את ביטויים בהתנהגות חשדנית, מתגוננת, תחרותית, בלי כל סיבה מתעוררת בנשים תחושת איום מצד אישה אחרת, הוא מלמד נשים להיות אובייקטים מיניים לגברים ובו בזמן בא לידי ביטוי כשנשים (שדוחות תפקיד זה) בזות וחשות עליונות כלפי נשים שלא דחו אותו. סקסיזם מוביל להפחתה בערכה של מלאכת ההורות ולהפריז בחשיבותה של עבודה וקריירה. קבלת האידיאולוגיה הסקסיסטית מופגנת כנשים מלמדות ילדים על שני דפוסים: שליטה וכניעות. סקסיזם מלמד נשים לשנוא זו את זו. במיוחד פמיניסטיות רדיקליות הצביעו על כך שנשים שטופות באידיאולוגיה סקסיסטית אך הן לא הדגישו כיצד יוכלו נשים להשיל מעליהן את החברות הזו. התקבלה לעיתים קרובות ההנחה שמי שתומכת בתנועה הפמיניסטית פירושה התנערות מהסקסיזם, התוצאה הייתה התעלמות משינוי הערכים כי שינוי יסודי לא חל באמת. ג'ו פרידמן מסבירה את תפקידן של קבוצות להעלאת תודעה שנתנו לנשים הזדמנות לבחון את הסקסיזם שלהן: "נשים התאספו כדי לחלוק חוויות אישיות, בעיות ורגשות. הבעיה שנחשבה קודם אישית נובעת מגורמים חברתיים ויש לה פתרון פוליטי, הקבוצה עוזרת לנשים להכניס את תוצאותיו של הדיכוי הפסיכולוגי להקשר פמיניסטי. נשים לומדות לראות כיצד גישות ומבנים חברתיים מעצבים אותן ומגבילים את ההזדמנויות שלהן.  הן לומדות להעריך את ערכה של סולידאריות חברתיות".

הקבוצות להעלאת התודעה איבדו את הפופולאריות ולא קמו קבוצות חדשות למטרות דומות. בכל רחבי ארה"ב מבלות נשים שעות מזמנן בהכפשת נשים אחרות, גם בטלוויזיה לא חדלו לאפיין יחס נשים לנשים כתוקפני, מבזה ותחרותי. נשים צריכות להתגבר על הניכור שרווח בין נשים כל עוד לא נעקר משורש החברות הסקסיסטית. עד כה תנועה פמיניסטית לא שינתה את יחסי אישה ואישה אף שהיא נתנה הזדמנויות לחבירה של נשים יחידות וקבוצות. גם גזענות היא חסם נוסף לסולידאריות של נשים, נחסמה כל אפשרות שנשים מרקע אתני שונה ירגישו שיש להן אינטרסים משותפים או עניינים פוליטיים משותפים. גם הרקע התרבותי השונה בין הנשים מקשה על התקשורת ביניהן. הנשים השחורות הצביעו על סתירה, האם עליהן להצטרף לנשים שמנצלות אותן בכדי לעזור לשחרר אותן? הקריאה לאחיות נשמעה באזני נשים שחורות כבקשת עזרה ותמיכה בתנועה של מביאה אותן בחשבון. רבות הבינו שתנועה זו שהותוותה ע"י נשים לבנות בורגניות תשרת את האינטרסים שלהן אך על חשבונן של נשים עניות ממעמד הפועלים – השחורות. סוגי האינטראקציה בין נשים שחורות ללבנות אינן מאפשרות פיתוח אמון ויחסים הדדיים. הנשים לא התמודדו עם הגזענות כמו עם הסקסיזם. דיונים על גזענות מסבים את הלב לתקינות הפוליטית של התנועה הפמיניסטית אך לא לדיכוי הגזעני בחברה. חיסול הגזענות היה צריך להיות סוגיה פמיניסטית מרכזית כיוון שהיא קשורה לדיכוי סקסיסטי, שימור תפיסת העליונות של הגזע הלבן הייתה באותה דרגת חשיבות כשימור החלוקה לתפקידי מין. לתנועה הפמיניסטית יהיה הרבה יותר מה להציע אם תצביע על איך שהסקסיזם והגזענות שלובים זה בזה במקום ליצור ניגוד בין המאבקים או להתעלם מהגזענות. חברות בורגנית מלמד נשים לבנות שהן מוכשרות מכל היתר להנהיג את המאבק, הן מראות שהן מעוניינות רק בהנהגה ולא בהשתתפות בלבד, הן בטוחות בהנהגתן למרות שייתכן והן יודעות פחות מהעניות והשחורות איך להנהיג בשטח. רב הנשים העניות והשחורות לא היו מעלות על דעתן להקים את התנועה ללא תמיכה קבוצות נשים שונות. אחת מההנחות של הפמיניסטיות הייתה כי הקריאה לאחיות מהווה מחווה לא גזענית, אך תפיסתן למעשה הייתה שהן "מארחות" את הקבוצות השונות בקבוצתן.

למרות ההתקדמות במיגור הגזענות בתנועה כמעט של חל שינוי בתיאוריה והפרקטיקה, לעיתים קרובות הן מסוות את העובדה שאינן מוכנות לוותר על השליטה בתיאוריה והפרקטיקה שאותה לא היו משיגות אם המדינה לא הייתה קפיטליסטית שדוגלת בעליונות הגזע הלבן. ניסיונותיהן לתמרן נשים שחורות לא תמיד עוברים ללא תגובה לדוג' מתקיימות סדנאות כנגד הגזענות אך אלו לרוב מונחות ע"י נשים לבנות והן אינן מדגישות את הצורך בשינוי במחויבות ובעשייה הפוליטית. ייתכן שנשים לבנות אינן מודעות לשימוש היום יומי בזכות היתר הגזעית שלהן וכי אין להן הבנה מודעת של האידיאולוגיה של עליונות הגזע הלבן והדרך בה היא מעצבת את התנהגותן ועמדותיהן כלפי אחרות. שימור והנצחה של עליונות הגזע הם מסוכנים כי אי אפשר להילחם בכך אם אנחנו לא מכירים בכך,  יש דמיון בין החבירה ה"גזעית" של נשים לבנות לגברים הסקסיסטיים המכחישים את היותם כאלה. כל עוד נשים לבנות לא מבינות את האידיאולוגיה ויוצאות כנגדה לא תתקיים חבירה אמיתית בינן לבין היתר. המחוות הרדיקליות באמת כשהן יתחילו לעבוד על השתחררות מהחברות הגזעני, מחוות אלו יניחו יסוד לסולידאריות פוליטית בין נשים לבנות לכהות. נשים כהות צריכות להתמודד עם הפנמת עליונות הגזע הלבן של נשים לבנות, דבר זה עלול להביא לעימותים בין נשים. זהו פרדוקס, מחלוקות בין נשים ימשיכו להתקיים עד שניקח על עצמנו אחריות להתאחדות כדי לשאוב כוח מהשוני שבינינו. בנוסף, חשוב ללמוד את ה"קודים התרבותיים, של הקבוצות האתניות, קיימת חוסר יכולת להכיר כי הדברים שונים בין תרבות לתרבות. חשוב לשים לב להבדלים בינינו ולהכיר בהם ובמידה שהם קובעים את דמותנו בעיני אחרים. כשנסרב לשפוט ולהשוות אחת את השנייה נוכל לראות שכל חוויה היא בעלת ערך, שלא קיימת אסטרטגיה אחת לפיתוח תודעה פוליטית, נשים צריכות ללמוד לתקשר זו עם זו אם הן רוצות לפתח איזושהי סולידאריות חברתית, נשים חייבות לבקר את הניצול המעמדי ולהתנער ממנו. כל עוד נשים אינן מכירות בצורך לחלק מחדש את ההון והמשאבים בארה"ב ואינן עובדות למימוש מטרה זו לא תיתכן חבירה בין מעמדות שונים. הדוגלות בשחרור נשים השוו סבל פסיכולוגי לקיפוח חומרי כי להתעלם מהיותן בעלות זכויות יתר מעמדיות  ולעיתים קרובות טענות כי סבלן גדול יותר מזה של כהות העור.

נשים פמיניסטיות סוציאליסטיות הדגישו את נושא המעמד אך לא הצליחו לשנות את הגישה לנושא בתנועה התנהגותן וסגנון חייהן עוצבו ע"י זכויות היתר שלהן, הן לא טרחו להעלות את התודעה של הנשים באופן קולקטיבי, על עוד לא תהיה התמקדות בחלוקה המעמדית בין נשים לא נוכל לבנות סולידאריות פוליטית. סקסיזם, גזענות ומעמדיות מפרידים בין נשים, מחלוקות וויכוחים יצרו בתנועה כמה קבוצות בעלות עמדות פוליטיות שונות – אלו מחסומים נוספים בפני האחיות. נשים צריכות ללמוד לקחת אחריות במאבקים שאולי לא פוגעים בהן ישירות, כשמפגינים דאגה לכלל מחזקים את הסולידאריות. דגש רעיון ה"תמיכה" בתנועה כיום הוא רב מסולידאריות, לפירוש תמיכה כמשענת או בסיס למבנה רופף הייתה משמעות גדולה בחוגים הפמיניסטיים, ערך הפירוש נבע מתחושת הקורבן המשותפת, היה לכך קשר הדוק לתפיסה השטחית של אחיות. המורשת הנשית של שנאת נשים צריכה לעבור מהעולם, אפשר לעשות זאת באמצעות ההבנה שאנו שונות זו מזהו, נשים כמו גברים צריכות ללמוד לנהל דו שיח מבלי להכפיש אחת את השנייה, נשים צריכות לעבוד על יחסי הגומלין ביניהן עד שתצמח תקשורת. עלינו לפתח אסטרטגיות כדי להתגבר על פחדים, דעות קדומות, טינה תחרותיות ועוד. מחלוקות אלו גרמו לפעילות פמיניסטיות רבות להימנע מאינטראקציה בה יש סכנה של חילוקי דעות שיובילו לעימותים. תקריות שנראות כשליליות בתחילה בגלל מתח ועוינות יכולות להוביל לצמיחה חיובית, כשנשים נאבקות מתוך תמיכה אמיתית כדי להבין את ההבדלים בינינו ולשנות נקודות מבט מעוותות אנו מניחות את היסודות לסולידאריות פוליטית. כדי לחוות סולידאריות צריכות להיות לנו אמונות ומטרות משותפות שסביבן אפשר להתלכד ולבנות אחיות, היא דורשת מחויבות לאורך זמן, יש צורך בשונות אם רוצים להתפתח

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות