מסורות ליברליות ומסורתיות במחשבה הדמוקרטית

המחשבה הדמוקטית המודרנית עלתה על בימת ההיסטוריה החל מהמאה ה-17 והיא נמשכת עד לימינו אנו. במאות האחרונות נחלקת המחשבה הדמוקרטית לשתי תפיסות יסודיות: דמוקרטיה ליברלית הנוטה לאינדיבודואליזם ודמוקרטיה רדיקלית הנוטה לקולקטיביזם. ההבדל העיקרי בין שתי התפיסות הוא יחסן אל מוקד העוצמה במדינה. בעוד שהדמוקרטיה הליברלית נוטה לשים דגש על זכויות היחיד ומקדשת את ערך החירות, הגישה של הדמוקרטיה הרדיקלית מדגישה את הקהילה ושמה דגש גדול יותר על ערך השוויון.

רעיון ריבונות העם הוא אחד הגורמים המבדילים בין הדמוקרטיה הליברלית והרדיקלית. המחשבה הדמוקרטית נוטה לטעון כי עצם קיומה של המדינה המודרנית נובע ותלוי בהסכמתו של העם, ועל כן העם הוא למעשה הריבון במדינה הדמוקרטית. אך האם השליטה של העם צריכה להיות ישירה ועצמאית (דמוקרטיה רדיקלית) או עקיפה ודרך שלטון מייצג (דמוקרטיה ליברלית)? הוגים ליברליים כמו ג'ון לוק סבורים כי ריבונות העם אינה אומרת כי העם עצמו הוא זה שמקבל את ההחלטות המדיניות אלא שהשלטון פועל מכוח הסכמתו של העם המייפה את כוחו לעשות כנכון בעיניו. כך למשל יכול השלטון לפגוע בזכויות של אזרחים על סמך הסכמתו של כלל העם.

נושא מחלוקת נוסף בין הדמוקרטיה הליברלית לבין הדמוקרטיה הרדיקלית הוא טבעו של האדם. שתי התפיסות מסכימות כי האדם הוא יצור תבוני ולכן צריכה האחריות להיות מסורה לו בדרך כזו או אחרת. אך הדמוקרטיה הליברלית טוענת כי טבע האדם הוא מעורב, טוב ורע, ולכן יש להגביל את כוחו ואילו הדמוקרטיה הרדיקלית סבורה כי טבע האדם הוא טוב מיסודו ועל כן אין הצדקה להגביל את כוחו.

מתוך: דיונים נבחרים על מחשבה מדינית

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות