מבוא לסוציולוגיה- סיכומי מאמרים: בטי פרידן – הבעיה שאין לה שם
ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
המאמר "הבעיה שאין לה שם" של בטי פרידן מתאר תופעה במסגרתה באמצע שנות החמישים סבלו הנשים בארה"ב מאי שקט, חוסר סיפוק וכמיהה, כל מי שגרה בפרברים חשה תחושות אלו בזמן שעסקה במשק ביתה. תמיד נאמר שייעודן של נשים הוא למצות את סיפוקיהן כאמהות וכנשים, אלו הם קולות המסורת והתחכום הפרוידיאני, כל חייהן למדו את התפקידים המסורתיים של נשים – במשק הבית ובנוגע לגידול ילדים. הן חונכו לרחם על הנשים שהיו להן שאיפות מעבר לכל אלו, אישה נשית אינה רוצה קריירה. אלפי מומחים היללו את נשיותן, סתגלנותן ובגרותן החדשה, מה שנותר להן לעשות הוא להקדיש את עצמן למציאת בעל וגידול ילדים.
לפי בטי פרידן במאה הקודמת לחמו נשים למען ההשכלה וכעת הלכו לקולג' כדי למצוא חתן. היחס בין הנשים הלומדות לגברים ירד מ47% ב1902 ל35% ב1958. נשים אמנם שהו עם בעליהן במעונות סטודנטים נשואים אך כמעט תמיד הסטודנט היה הבעל. לקראת סוף שנות ה50 שיעור הילודה בארה"ב היה גבוה מזה בהודו. מידות הלבוש של נשים הצטמצמו בשלוש – ארבע מידות מאז 1939. המטבח הפך שוב למרכז חייה של האישה, התפירה הביתית הפכה לתעשייה עתירת רווחים. בסוף שנות החמישים אובחנה תופעה סוציולוגית – שליש מהנשים האמריקאיות עבדו אך רק כדי לסייע לבעליהן או לבניהן בלימודים. נשים כמעט שלא פנו לעבודה מקצועית ונוצר מחסור חמור באחיות, עובדות סוציאליות ומורות, חוקרים קבעו כי המקור הבלתי מנוצל הגדול ביותר הוא של המוחות הנשיים בארה"ב. נשים סרבו ללמוד מקצועות גבריים בטענה שאין זה נשי.
עקרת הבית האמריקאית הפכה לדמות חלומן של צעירות ברחבי ארה"ב והעולם, כעת היא משוחררת מעול העבודה השחורה בבית כתוצאה משיפורים בטכנולוגיה, היא מיצתה את הייעוד הנשי האמיתי, כאם ועקרת בית זכתה לכבוד כשותפה שוות זכויות לגבר בעולמו.
בשנים לאחר מלחמת העולם השנייה הפך כל זה לגרעין התרבות האמריקאית בת זמננו, נשים התגאו במקצוען כעקרות בית. במשך למעלה מחמש עשרה שנה איש לא דן בשאלה האם נשים נחותות יותר, הן פשוט היו שונות, "בעיית האישה" שוב לא הייתה קיימת באמריקה, מילים כאמנציפציה או קריירה נשמעו מוזרות ומביכות. נשים התביישו להודות בחוסר הסיפוק שלהן במהלך השנים הללו, כולן מרוצות מחייהן ולכן היה ברור לה כי משהו אינו כשורה בחיי הנישואין שלה או בה. לבעיה זו היו שותפות נשים רבות, באזורים ומעמדות שונים. היו נשים שניסו להתאימן לתפקידן כנשים אצל הפסיכיאטר והיו שניסו להגבר על מעצוריהן כרעיות ואמהות. לכולן הייתה תחושה משונה של ייאוש.
ב 1960 התפוצצה "הבעיה שאין לה שם", כולם דיווחו לפתע על האומללות הממשית של עקרת הבית האמריקאית, למרות שכל מי שדן בנושא מצא לכך סיבה שטחית כדי לדחות אותה או להתעלם ממנה. את הבעיה ייחסו לדברים רבים, כלכלני משק הבית המליצו על הכשרה מציאותית לעקרות בית, לא עבר חודש ללא פרסום של ספר חדש המציע ייעוץ טכני להגברת הסיפוק בחיי המין.
פטרו את בעיית הנשים בכך שהן אינן יודעות כמה טוב להן, למה הן לא מאושרת? האם גברים מאושרים? פסיכיאטרים הצהירו כי עפ"י ניסיונם נשים לא נשואות מאושרות יותר מנשים נשואות ובכך פרצו סדק שאפשר מבט לכל הנשים שסבלו לבדן מהבעיה שפתאום הפכה לשיחה בפי כל. לא הייתה שוב דרך להתעלם מהבעיה, למרות דברי המומחים, לכל סבל אנושי יש סיבה, נשים שחושבות שבעייתן תיפתר באמצעות יותר כסף, בית גדול יותר, עוד מכונית וכו' יגלו שהבעיה רק מחמירה.
כיום, איש אינו זועף על "זכויות הנשים" למרות שיותר נשים לומדות במכללות, ההשכלה אינה הבעיה, הרי העובדה שהחינוך השאיר צלקת כלשהי בנשים יכולה להעיד על הפתרון לבעיה. פסיכיאטרית אחת טוענת שלאישה אין זהות עצמית פרט לזו של אשת איש ואם, אין היא יודעת מי היא, היא מחכה לשובו של בעלה כדי שיעניק לה תחושת חיים. האם נשים לכודות בהצבת הדרישות העצומות של תפקידי עקרת הבית המודרנית? אין לה זמן לקרוא ספרים, אין היא יכולה להקדיש יותר מ15 דקות לשום דבר אחר, בתום היום היא כל כך עייפה עד שבעלה לעיתים נאלץ להשכיב את הילדים. עייפות זו הובילה רבות לטיפול, אחד הרופאים טען שלקוחותיו שסבלו מ"עייפות עקרת הבית" ישנו יותר מהשעות שדרושות לאדם בוגר ושהמרץ שהוציאו על עבודות הבית לא מיצה את יכולתן, הוא החליט שהבעיה היא שעמום. רופאים המליצו על ימי חופש מהבית, תרופות הרגעה ועוד. השלשלאות שלוכדות את הנשים למלכודת הן אלו שבנפשה וברוחה, מקורן ברעיונות מוטעים ועובדות שלא פורשו נכון, חצאי אמיתות ובחירות בלתי מציאותיות. אישה לא יכולה להאמין לקול שבתוכה כאשר הוא מנוגד לאמיתות השגרתיות המקובלות, נשים שכן עשו זאת החלו להגיע אל האמת – התגלו בפני כותבת המאמר עובדות רבות שלא הובאו לידיעת הציבור כיוון שלא תאמו את המושגים הרווחים לגבי נשים, עבודות המעמידות בסימן שאלה את קנה המידה לנורמאליות של אישה, התאמתה, סיפוקה, הסתגלותה ובשלותה – מרבית הנשים עדיין מנסות לחיות עפ"י ערכים אלו. לפי בטי פרידן ב-"הבעיה שאין לה שם" אי אפשר לשוב ולהתעלם מקולן של הנשי שרוצה עוד משהו בנוסף לבעל והילדים, הבעיה חסרת השם היא המפתח לבעיות אחרות, ישנות וחדשות.
ראו פוסט בבלוג שלנו: בטי דרייפר, בטי פרידן והפמיניזם הליברלי