סיכום בספרות: שיר זוהרה אלפסיה / ארז ביטון

סיכום בספרות: שיר זוהרה אלפסיה / ארז ביטון

ראה: סיכומים לבגרות בספרות

סיכומים לבגרות בספרות: פרק שירה

שיר זוהרה אלפסיה / ארז ביטון

זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה
זַמֶּרֶת הֶחָצֵר אֵצֶל מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי בְּרַבָּת בְּמָרוֹק.
אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרָה,
לָחֲמוּ חַיָּלִים בְּסַכִּינִים
לְפַלֵּס דֶּרֶך בֶּהָמוֹן
לְהַגִּיעַ אֶל שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ
לְנַשֵּׁק אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
לָשִׂים כֶּסֶף רִיאָל לְאוֹת תּוֹדָה
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה,
הַיּוֹם, נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָהּ
בְּאַשְׁקְלוֹן, בְּעַתִּיקוֹת ג', לְיַד לִשְׁכַּת הַסַּעַד,
רֵיחַ שְׁיָרִים שֶׁל קֻפְסְאוֹת סַרְדִּינִים עַל שֻׁלְחָן מִתְנוֹדֵד בֶּן שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם,
שְׁטִיחֵי מֶלֶך מַרְהִיבִים, מְרֻבָּבִים עַל מִטַּת סוֹכְנוּת,
בַּחֲלוּק בֹּקֶר בָּהוּ
שָׁעוֹת בַּמַּרְאָה
בְּצִבְעֵי אִפּוּר זוֹלִים
וּכְשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת:
מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי אִישׁוֹן עֵינֵינוּ
אֵינְךָ מֵבִין בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן.
לְזוֹהָרָה אַלְפַסִיָה קוֹל צָרוּד,
לֵב צָלוּל וְעֵינַיִם שְׂבֵעוֹת אַהֲבָה.
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה.

השם של השיר מראה על כך שארז ביטון כותב על אישיות חשובה. זוהרה אלפסיה הייתה זמרת החצר של מוחמד החמישי, מלך מרוקו. היא עלתה לארץ ב-1962 בגיל 55, ונפטרה בגיל 86 באנונימיות מוחלטת.         בשיר יש רק בית אחד שנחלק לשני חלקים. הניגוד בין שני החלקים מבליט את מחאת הדובר כלפי החברה הישראלית שאינה דואגת לרווחת ה"מהגרים" לא"י, והמקרה של זוהרה אלפסייה מייצג מצב זה.  החלק הראשון מתאר את המעריצים הרבים שהיו לה במרוקו- אפילו החיילים הקשוחים ביותר לא יכלו לעמוד מול קסמייה "לחמו חיילים בסכינים… להגיע אל שולי שמלתה, לנשק את קצות אצבעותיה".  בחלק השני מתחלף תיאור העבר בעדותו של הדובר למצבה כיום. הדובר כוחר לתאר את עליבות חדרה של זוהרה הנמצא בשכונת עוני ליד לשכת הרווחה.

  אמצעי אומנותי ראשון המבליט וממחיש את יחסו של הדובר הוא- חזרה חמש פעמים על השם זוהרה אלפסייה. בחלק הראשון מסופר על עברה המפואר, ובהמשך החזרה מדגישה את העובדה שהדובר נדהם ומוחא כנגד המציאות- אישה ששמה נישא בפי קול הופכת לדמות שולית החייה חיי עוני ובדידות.  בחלק השני משתמש ביטון בלשון ציורית (אמצעי אומנותי שני). הוא מתאר את עליבות החדר עם שולחן בן 3 רגליים. ניגוד בין שטחי המלך המרהיבים, שעכשיו הם מוכתמים ונמצאים על מיטת הסוכנות.                    הסיום מתאר את זוהרה ש"קולה צרוד" אך היא בעלת "לב צלול" ו"עיניים שבעות אהבה". תיאור זה מבליט את היופי הפנימי של זוהרה אלפסייה. הלב מסמל רגשות והעיניים ראי לנפש. למרות הנסיבות הקשות שנקלעה אליהן בסוף ימייה, היא לא מרירה ועינייה שבעות אהבה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות