מבוא לסוציולוגיה: סוציולוגיה פוליטית
ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
פוליטיקה מוגדרת כזירה שבה מתקבלות החלטות שנוגעות לסדר העדיפויות בחברה נתונה, החלטות שנוגעות לחלוקת משאבים לאופן ניהול החברה. הפוליטיקה מתייחסת לתחום הפעילות האנושית שעוסקת ביחסי כוח: משאבים, שימוש במשאבים וחלוקת המשאבים בחברה.
ההגדרה מאוד רחבה בסוציולוגיה, היא הרבה יותר רחבה מהגדרת פוליטיקה בחיי היומיום. בדיון הסוציולוגי אנחנו חושבים על מרחב מאוד גדול בו נידונות החלטות. הפוליטיקה במובנה הרחב היא התייחסות לעיצוב החברה על ידי התייחסות לכל הכוחות המעצבים אותה. גם כשאנחנו מתווכחים על מה מותר ואסור במרחבים מסויימים במובן הרחב ביותר זהו ויכוח פוליטי – הוא ויכוח על סדר עדיפוויות, על סכויות, על האופן שבו החברה מתנהלת . במובן הרחב כמעט כל פעולה שאנחנו עושים בספרה הציבורית יש לה ממד פוליטי.
האישי הוא הפוליטי – במובן שכאשר אנחנו בוחרים בביתנו הפרטי לשנות דברים "חברתיים מקובלים" בחברה אנחנו משפיעים על התודעה החברתית (כמו להתחתן בקפריסין). כל דבר שנוגע לדיון על כיצד החברה צריכה להיות הוא עשייה פוליטית.
מצד שני, כשאנחנו מדברים בשיח הציבורי על פוליטיקה אנחנו מדברים על אותה פוליטיקה מצומצמת שעוסקת בעיצוב מוסדות הממשל והחוקים. חברות שונות מתאפיינות בבעלי כוח רשמיים אחרים- חברות שונות במהלך ההיסטוריה מתאפיינות בקבוצות אחרות שמחזיקות בכוח הרשמי הפורמלי. בעבר הסוציולוגיה הפוליטית, גם היא התמקדה בשאלה "מי שולט?”
בשנים האחרונות הסוציולוגיה פחות עוסקת בשאלות האלה, היא הגיעה להבנה שקבלת ההחלטות ועיצוב של חלוקת המשאבים וסדר העדיפויות נעשה פחות ופחות בתחום הצר של הפוליטיקה הממוסדת הרשמית, ויותר מושפעת ממאבקים שנעשים במקומות אחרים (בתקשורת, בתנועות חברתיות בזירה הגלובלית, בזירה המשפטית וכו'). כלומר המאבקים שמעצבים את חיינו נעשים מחוץ לזירת הפוליטיקה הרשמית, ולכן היא עוסקת פחות בכך.
מי שולט? כיצד מתחלק הכוח? מהם מקורות הכוח? כיצד מאורגנים מוסדות פוליטיים? – אלו השאלות הישנות. כיום יש עיסוק גובר בשאילת שאלות שמתמקדות ביחסי הכוח בין המדינה, החברה האזרחית, והשוק. השילוש של "מדינה אזרחות ריבונות"/ "מדינה חברה ושוק" הופך להיות לב העיסוק של הסוציולוגיה הפוליטית.
לפני כן נחזור לפרדיגמות –
דיברנו על פוליטיקה בהקשר של קונפליקטואליות. בפונקציונליזם התפקיד של מוסדות הפוליטיים היא קביעת מטרות goal. כל המוסדות הפוליטיים נתפסים כמכוונים להגדרות מטרות החברה ולהובלת החברה להשגת המטרות האלה. הגישה של הפונקציונליזם אומרת שהמאבקים בחברה מביאים לסדר היום את הבעיות החברתיות המרכזיות הצרכים והמצוקות העיקריים בחברה, והם גורמים לפוליטיקאים איך צריך לנסח את המטרות וכיצד אפשר להוביל להשגתן. הקונפליקט מבחינת הפונק' משמש את המטרה של הגדרת המטרות.
הגישה הקונפליקטואלית רואה בפוליטיקה כזירה מרכזית של מאבק, בה כל קבוצה נאבקת להגשמת האינטרסים שלה. יש תפיסות אומרות שהמאבק הוא על אידיאולוגיה, אך רוב הגישות טוענות שהמאבק הוא על אינטרסים. פוליטיקה באופן מסורתי כללה מאבקים של עובדים ומעסיקים – בשנים האחרונות אנחנו מדברים על מעבר מפוליטיקה מעמדית לפוליטיקה של זהויות, במקום לדבר על עניים ועשירים אנחנו מדברים על "שחורים ולבנים" “מזרחיים ואשכנזים". החוקרים הקונפליקטואלים שואלים מי הקבוצות שנאבקות? מה האינטרסים שלהן? כיצד הם מקדמים את האינטרסים שלהם? כיצד האינטרסים שלהן באים לידי ביטוי?.
לע"ז הגישה של ההבניה החברתית של המציאות – בוחנת את הפוליטיקה כזירה של מו"מ על המובן מאליו החברתי.
דוג' – אובאמה מבטל את המדיניות של "אל תשאלו אל תספרו" בנושא של הומוסקסואליות בצבא האמריקאי. בדוגמא זו אנו רואים שהמובן מאליו זז – תזוזת המובן מאליו היא נעשתה לאחר מאבק ממושך של ארגוני זכויות אדם. הגישה עוסקת במה ש'מובן מאליו', במציאות הממוסדת.
