מבוא לסוציולוגיה: פמיניזים- אפליה, אי שיוויון, מגדר ומין
ראו: מבוא לסוציולוגיה- סיכומים
- "אישה אינה נולדת אישה אלא נעשית אישה" (סימון דה בובאר, המין השני)
- המושג מגדר מתייחס להבדלים בין נשים וגברים שמקורם חברתי, להבדיל מהבדלים שמקורם ביולוגי ועבורם אנו משתמשים במושג "מין".
- שלוש שאלות עיקריות:
– כיצד נוצרות קטגוריות מגדריות וכיצד הן מקבלות ומשנות את משמעותן? (גישה הבנייתית).
– כיצד הופכת אישה לאישה?
– כיצד נוצר ומשועתק אי השוויון המגדרי?
בסוציולוגיה בת זמננו יש ויכוחים גדולים האם ההבחנה בין מין ומגדר מועילה או מזיקה? האם צריך לשמר את האבחנה הזו?
גישות פמיניסטיות – אי שוויון ואפליה מגדרית.
בסוציולוגיה של המגדר בעצמה יש חלוקה אחרת לפרדיגמות מהחלוקה של הסוציולוגיה, זה קשור להתפתחות אופן החשיבה של הפמיניזם:
- הגישה הליברלית – הגישה הראשונה שהתפתח ברמה הפוליטית – גישה זו מדברת על שוויון הזדמנויות. הטענה המרכזית של הפמיניזם הליברלי היא שנשים הן כמו גברים, והן צריכות לקבל בדיוק את אותן הזדמנויות. אם יש מכשולים/עיוותים שמקשים על השתלבותן של נשים בחברה אז צריך להתגבר על הבעיות האלו ולהביא לשוויון הזדמנויות. מרגע שהמחסומים נעלמים, נשים וגברים צריכים להיאבק באותן דרכים ובאותו עולם – העולם עצמו בסדר צריך לשנות את מבנה ההזדמנויות של נשים. אחד הביטויים שמייצגים את הפרדיגמה הזו היא שנשים צריכות לעבוד ולטפל כמו גברים, חשבו שברגע שיסירו את המכשולים דבר לא יפריע להן להשתלב בעולם העבודה כמו גברים. שנות ה70.
- הגישה המרקסיסטית (או פמיניזם סוציאליסטי)–הבעלות על אמצעי ייצור שבידי הגברים משפיעה על כל יחסי הייצור, כולל היחסים במשפחה. אביה הרוחני הוא פרידריך אנגלס- אנגלס טען שמקורו של אי השוויון המגדרי הוא בבעלות על אמצעי ייצור. באירופה בעבר לא היה לנשים זכות על רכוש, לא הייתה להן זכות לירושה של אביהן וזה משפיע על כל יחסי הייצור, (יחסי ייצור אצל מרקס ואנגלס הם כל היחסים החברתיים, הם מעצבים את כל היחסים החברתיים) ולכן גם יחסים משפחתיים כמו יחסי נישואין הם בעלי אופי אי שוויון חברתי. הגישה הזו מתמקדת בהיבטים המטריאליסטים – הרבה מאוד מהמחקר בהקשר הזה נעשה על האופן שבו שליטה ואמצעי ייצור משפיע על יחסים מגדריים הן ברמה הזוגית האינדיבדואלית והן ברמה הציבורית.
- הגישה הרדיקלית – לפי הפמיניזם הרדיקלי יש הבדלים מובהקים בין נשים לגברים אבל הם לא צריכים להיות מתורגמים לאי שוויון ולהיררכיה חברתית. היא אומרת שהמצב הליברלי מיצה את עצמו, ההיבטים הרדיקלים שלה הם בכך שהיא אינה מקבלת את הסדר החברתי אלא היא מבקשת לפרק ולאתגר את הסדר החברתי. בגישה זו אנחנו מודדים את החשיבות בצורות אחרות מכסף (להבדיל מהמרקסיסטים). הגישה הקונפליקטואלית מערערת על ההבחנה בין הספרה הפרטית לספרה הציבורית – לפני המהפכה התעשייתית לא הייתה חלוקת עבודה מאוד נוקשה בין נשים וגברים, והמהפכה התעשייתית יוצרת בתהליך ארוך שנים הבדל בין הספרה הציבורית לפרטית. הספרה הציבורית כוללת יותר גברים והספרה הפרטית (הבית והמשפחה) הופכת ליותר נשית. הבעיה היא לא עם החלוקה עצמה אלא הבעיה היא עם העובדה שיש היררכיה, ההישגים בספרה הציבורית נחשבים יותר מהישגים בספרה הפרטית. הגישה הליברלית אמרה שהנשים צריכות להשתלב בספרה הציבורית, ההפרדה בין הספרות נשארת כמו שהיא אך הנשים צריכות למצוא את מקומן השווה בספרה הציבורית. הגישה הרדיקלית רוצה למוטט את ההבחנה בין הספרה הפרטית לציבורית, מצד אחד הפרטי הוא הפוליטי (זה מה שמצדיק את התערבות המדינה בספרה הפרטית, למשל איסור על גברים לאלימות במשפחה), אבל הדרישה הגדולה יותר היא לאתגר את ההיררכיה בין שתי הספרות ולהפסיק לראות בספרה הציבורית כמקום חשוב יותר מהספרה הפרטית.
בשיעור שעבר דיברנו על נקודת המבט של הגישה היותר ליברלית על אותם חסמים שמונעים מנשים להתקדם בכוח העבודה. הפליית נשים בכוח העבודה: סגרגציה של עיסוקים, הבדלים בשכר ובקידום.
הגישה הרדיקלית
- אבחנה בין ספרה פרטית וספרה ציבורית
- אבחנה בין מין ומגדר ודיון בנשיות וגבריות במקום בנשים וגברים – הגישה הזו נמצאת יותר בתיאום עם גישות סטרוקטוביסטיות – השאלה שהיא תשאל היא כיצד נוצרת הקטגוריה החברתית של נשיות? וכיצד היא מקבלת את משמעויותיה החברתיות? הגדרת נשיות משתנה לאורך זמן. הנסיון הוא להתרחק מלחייב נשים וגברים להתנהג במסגרת המגבלות שמטילים עליהם תפקידי המין המסורתיים, ולדון יותר ב "מהי נשיות וגבריות וכיצד אנחנו מתייחסים אליהם".
- באטלר: מיניות כביצוע חברתי (פרפורמנס) – המקרה של הדראג קווינס – באה מנק' מבט מאוד רדיקלית שמערערת לחלוטין על הקשר בין מין ומגדר. כדי לחדד את החשיבות של הקטגוריה התרבותית של נשיות ושל גבריות היא מסתכלת על אותה קבוצה שבה המין והמגדר נפרדים – הדראג קווינס – היא מדברת על נשיות וגבריות כמשהו של הופעה (כמו גופמן) זהו סוג של הופעה שאנחנו מפתחים, אנחנו בעצם מציגים סוג של דמות. כאשר הדראג קווינס מופיעים כנשים הם לובשים סוג של נשיות מאוד מוקצנת, באטלר טוענת שתי טענות שממשיכות – התופעה של הדראג קווינס שכולנו יודעים שאלו גברים שמופיעים כנשים מערערת על הקשר שבין המין והמגדר והם עושים זאת בהצלחה, אין קשר הכרחי בין ההיבטים הפיזיים לבין ההופעה. יש רפרטואר כמה שנחשב כהתנהגות גברית או נשית, הם יכולים להציג את הרפרטואר הזה מבלי קשר למין שלהם. אבל כאשר הדראג קווינס מתלבשים כנשים ולוקחים את הרפרטואר הקיצוני של נשים הם בעצם משעתקים תפיסה מאוד מוקצנת של מהי נשיות, או מהי גבריות, ולכן זה חוזר ומחדד (מבנה) עבורנו את התפיסה המובחנת של נשיות וגבריות ומקבל אותה במקום לערער עליה.
- חידוד ההבנה של נשיות וגבריות כפרקטיות חברתיות תרבותיות/ ביולוגיות אבל מצד שני זה חוזר ומשעתק את חלוקת העבודה.
