מבוא לסוציולוגיה: הבניה חברתית של המציאות (ברגר ולקמן)
ראה: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
- הבניה חברתית של המציאות – ניגוד לתיאוריות מבניות
- מיסוד: השתגרות, מיסוד עוברי, אובייקטיביזציה, הפנמה
- תפיסה דינאמית
ברגר ולקמן מאוד מושפעים מוובר והם מתעניינים מאוד בשאלת האפיסטימולוגיה (האופן שבו אנחנו מבינים את המציאות) – הסוציולוגיה של הידע האנושי, הסוציולוגיה של המדע האנושי, אבל ברגר ולקמן מדברים על התהליך הזה שנקרא "מיסוד" (הזכרנו את המושג הזה אצל וובר), התהליך שבו אנחנו עוברים מהסיטואציה שכל אחד אינדיבידואל, איך אנחנו מגיעים מהסיטואציה הזו של רמת המיקרו לרמה של ה"חברה" במקרו.
איך זה שאנחנו חווים את החברה כמשהו שנכפה עלינו, כמשהו שמחוץ לנו, בעוד שהוא נובע מתוכנו. איך אנחנו יוצרים מציאות שאח"כ אנחנו מרגישים אותה וחווים אותה כמציאות שהיא חיצונית לנו?
יש תיאוריות של מבנה חברתי ויש תיאוריות של הבניה חברתית. תיאוריות של מבנה מניחות שהמבנה קודם לפעולה האנושית – קודם יש מבנה שהוא יציב וקבוע ואנשים שמתחלפים ופועלים במבנה הזה לא משנים את המבנה. לע"ז תיאוריות של הבניה חברתית מניחות שאנחנו מייצרים את המבנה, האנשים שבהתחלה פועלים בתוך מבנה אחד תוך כדי הפעולה שלהם הם יוצרים מבנים אחרים וחדשים. במקום להסתכל על המבנה כמשהו שהוא חיצוני ועובדה כמשהו אובייקטיבי אנחנו מסתכלים על האופן שבו המבנה הזה מכונן (נעשה/נבנה).
Structure (מבנה) מול Construction (בנייה).
תהליך המיסוד – מיסוד מתחיל בהשתגרות, זהו תהליך שקורה באינטראקציה. אנחנו "מתעצלים" לקחת החלטות ויוצרים שיגרה. כשאנחנו מפסיקים לחשוב על דברים (יוצרים שיגרה) אנחנו עוברים למה שברגר ולקמן מכנים "מיסוד עוברי". השלב הבא הוא האובייקטיביזציה המצב שבו אנחנו אומרים לאחרים "ככה זה", כלומר הדבר שאנחנו החלטנו עליו והגיע למצב של שיגרה, כעת אנחנו מציגים אותו כעובדה אובייקטיבית שמשרתת את החברה (אנחנו מצביעים על פונקציה). בשלב הזה שהאחר מפנים את הסיפור שלנו הוא מפנים את זה כמציאות אובייקטיבית שנמצאת בחוץ, אין לו את ההיסטוריה הוא לא זוכר והוא לא יודע שזו תוצאה של מו"מ שזו תוצאה של תהליך ומאבקים, עבורו זו המציאות. כלומר ברגר ולקמן לא מתעניינים רק בתהליך בין א' לב', הם מתעניינים באופן שבו התהליך הזה קורה ברמת החברה – איך תופעות חברתיות, חלוקת תפקידים, היררכיות אתניות וכו' קורות? הגישות הקונסטרוקטיביסטיות יסתכלו על התהליך שהיום נראה לנו מובן מאליו (לדוג' חלוקה למזרחים ואשכנזים), איך ההפרדה הזו נוצרת? ואיך יש בקבוצות האלו לכידות פנימית?.
"מובן מאליו" – מושג מפתח בגישות ההבנייתיות, וה"מובן מאליו" הוא שיאו של תהליך המיסוד. כל עוד ה"מובן מאליו" לא מעורער באופן טבעי אנחנו מדברים על מצב של מוסד חברתי – כל עוד דבר מסויים הוא "מובן מאליו" הוא מוסד חברתי. זו עדיין תפיסה דינאמית כי בעוד תפיסות סטרוקטורליסטיות מסתכלות על המוסד ובחנות מה הוא עשוה לאנשים שפועלים וחיים בתוכו, הגישה הקונסטרוקטיביסטית (הבניה חברתית) ממשיכה להניח שייתכן מצב שבו המציאות הזאת תתפרק ויצמחו מוסדות חדשים – לכן למרות שהגישה הזו מתייחסת למיסוד, ולתהליך שנעשה עם הזמן יותר יציב, היא עדיין משאירה מקום לשינוי ודנה בקבוצות שמערערות על המובן מאליו, מי הקבוצות שפורצות את המובן מאליו ומהם התהליכים שדרכם נוצר "מובן מאליו" חדש.