מבוא לסוציולוגיה: הצגת העצמי בחיי היומיום – גופמן

מבוא לסוציולוגיה: הצגת העצמי בחיי היומיום

ראה: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים


אחת הסוגיות המרכזיות שגופמן מעלה בספרו – היא "איך אנחנו מנהלים רושם? ואת האינטראקציות ויחסי הגומלין האלה?”

מושגים שמעלה גופמן:

הגדרת מצב – הפרשנות שכל אחד מאיתנו נותן למציאות שסובבת אותו באינטראקציה, ולפי הגדרת המצב הזו הוא פועל. האופן שבו האדם מגדיר את המצב זו כבר פרשנות של האדם, וזה מגדיר עבור האדם את דפוס הפעולה שלו.

האופן שבו אנו תופסים את המציאות הוא מציאותי בתוצאותיו (כלומר אנחנו נפעל לפי האופן שאנחנו נתפוס את המציאות). למרות שהמציאות היא לא עובדה היא משפיעה עלינו כי אנחנו חווים אותה כעובדה.

הגדרת מצב משותפת – מכיוון שהסוציולוגיה לא מתעסקת ביחיד אז גופמן אומר שבכל סיטאוציה אנחנו מנהלים "משא ומתן" על הגדרת מצב משותפת. על מנת לפעול אחד מול השני צריכים שני הפרטים להגיע להסכמה בנוגע למצב בו הם מצויים. הגדרת המצב המשותפת הזו שעדיין יכולה להשתנות מכיוון שהיא משותפת למספר רב של אנשים ועל כן היא דבר יותר "יציב". הגדרת המצב שייכת לסיטואציה, אין פה ניסיון להבין את החברה בכללותה בשלב זה אלא רק להבין את הסיטואציה. נוצר כאן שיווי משקל של הגדרת מצב שמהווה בסיס להמשך של מו"מ.

ניהול רושם – בסיטואציות מסויימות אנחנו תמיד מנסים לעשות רושם. כל אחד מהפרטים עם המחשבות שלו וכל אחד מביא לחדר את הגדרת המצב שלו ומנסה להבין מה קורה מסביב. אנחנו מסתכלים על מה אחרים עושים בסיטואציה ומתחיל להתבהר לנו כיצד דברים הולכים להתנהל בסיטואציה, לאט לאט אנחנו מגיעים להגדרת מצב משותפת, נוצרת נורמה שהיא נקודתית לסיטואציה והיא מאוד נזילה ויכולה להשתנות, יש לנו הגדרת מצב משותפת ואנחנו מתחילים לנהל רושם. בנוסף אנחנו שופטים ומנהלים רושם באמצעות סמלים של אנשים (לבוש דיבור וכו'), תהליך ניהול הרושם הוא מין "סחר מכר" האדם רוצה לדעת על אחרים את האמת ולתת לאחרים לדעת רק את מה שהפרט רוצה שידעו ולאו דווקא את האמת. אנחנו לומדים מסמלים. כדי לדעת את האמת על האחר אנחנו יכולים להיעזר במה שהם אומרים לנו – אלו סוג של מסרים ושדרים שהאחר נותן לנו, אך אנחנו מחפשים גם מעבר לדברים שהאם חושף לבדו. אנחנו מחפשים את הסימנים שמיוצרים על ידי האדם. לדוגמה אנחנו משתמשים בשפת גוף. המודעות אינה אחידה בין כולם, אך ברוב הסיטואציות במודע או לא במודע אנחנו מחפשים לאסוף מידע. גופמן מדבר על הסיטואציה הזו שבה אנחנו מנסים לאסוף יותר אינפורמציה על האחרים ולנהל את האינפורמציה שהם מקבלים מאיתנו כדי לדעת איך להתנהל ולפעול בסיטואציה.

סטאטוס – סטאטוס הוא המקום שלנו בסדר החברתי. כל ניהול הרושם נועד להציב אותנו בסטאטוס מסויים, הסטאטוס נוצר תוך כדי האינטרקציה, והשאלה היא כיצד אני מבנה את הסטאטוס שלי בתוך המסגרת החברתית של הסיטואציה.

תפקיד – *בעיני גופמן אין אישיות. אין "אני" אחד, לכולנו יש הרבה מאוד אישיויות ויש לנו אישיות שונה בכל סיטואציה. ההנחה של גופמן היא שאנחנו ריבוי של מסיכות ובכל סיטואציה אנחנו מרכיבים מסכה בהתאם לסיטואציה, ריבוי המסיכות הזה הוא האדם. הגישה של גופמן אומרת שכולנו משחקים "תפקידים" בסיטואציה החברתית, לחלק מהתפקידים אנחנו מאמצים ואוהבים מאוד, לע"ז יש תפקידים שאנחנו שומרים מהם מרחק. איך אנחנו מנהלים את הקשרים שלנו? איך אנחנו מפעילים את האינטראקציות? איך אנחנו מגיעים להגדרת מצב משותפת? איך אנחנו מנהלים את עצמנו בתוך הסיטואציות?

באיזה שהוא שלב גופמן הבין שמחוץ ל"במה" מחוץ ליסטואציה יש "מקומות חנייה" ישנה מציאות אובייקטיבית שלא ניתן להתעלם ממנה שצריך לקחת אותה בחשבון ומשפיעה על הסיטואציות בחיי היומיום.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות