סיכום מאמר: גוסטב לה-בון – פסיכולוגיה של ההמון

סיכום מאמר: גוסטב לה-בון – פסיכולוגיה של ההמון

פסיכולוגיה של ההמון- סיכומי מאמרים

לה-בון, ג. (1995). פסיכולוגיה של ההמון, בתוך ז. שטרנהל (עורך), המחשבה הפשיסטית לגווניה (49-54). תל אביב: ספריית פועלים. 

גוסטב לה בון- חוקר תרבות וחברה מסוף המאה ה-19 חזה כבר אז את מה שהולך להיות הכוח השולט הכמעט בלעדי במאה ה-20 וגם כיום. במאמרו הוא סוקר את הסיבות המובילות להשתלטות כוח ההמון על החברה המערבית ואת מאפייני ההמון הזה.

לפי לה בון, השינויים הגדולים שמתרחשים בתרבות לא נובעים בהכרח מאקטים פרקטיים אלא משינוי בדעות רעיונות ואמונות, שמובילים לשינויים הפרקטיים. בשל הרס מרכיבי הציוויליזציה כמו דת ותרבות, במקביל להתפתחות המדע והטכנולוגיה, יוצרים תהליך של שינוי במחשבת האדם שתוביל בסופו של דבר לחזרה לבסיס הרגשי של החברה ללא הכיסויים התרבותיים שמתמסמסים. הכוח היחיד שיישאר הוא לא של שליטים ואמונות אלא כוחו של ההמון שכבר בתקופת הכתיבה של המאמר, החל בשליטה על החלטות המלכים והנסיכים.

במהלך המאה ה-19 אט אט השתלט ההמון על הפוליטיקה לאחר שדעות שהושתלו בתוכו תפסו תאוצה בשל השינוי הדמוקרטי של בחירות. לכן, ההמון משפיע על החלטות שמבוצעות בכל תחומי החיים- והוא יהיה היחיד שישפיע בעתיד. דרישות ההמון מובילות למעבר מחברות לאומיות, ממלכות וארגונים דתיים, לחברה "קומוניסטית" טבעית שדרישתה היא להחזיר את המצב החברתי לימי טרום יצירת התרבות.

בשל דלות כושר השיקול של ההמון, בסופו של דבר תמיד יהיה לו שליט- אבל הפעם השליט יהיה דיקטאטור גדול אף יותר, כי שיקול הדעת של ההמון הוא רעוע. כל הדעות והכיוונים החדשים שההמון מוביל אליהם היום– יחזרו להיות בעתיד- ככל שההמון ישלוט יותר ויותר בעזרת שליט כל יכול שכביכול ייצג אותו, רעיונות ישנים ובסיסיים שהכוח הגדול שלהם יישמר.

הדת אינה פתרון, למרות דעת הסופרים שצריך לשוב לחיק הכנסייה, והמדע, שטוענים עליו שהוא אשם בהתפתחות האנרכיה שגורם ההמון, אינו אשם, כיוון שהוא טכנולוגי לחלוטין ולא יכול להוביל לשלום, אהבה ורגשות. אי אפשר לכן להאשים דבר, לא את הסופרים ולא את הדת, בהפיכתה של החברה לבסיסית יותר ומוסרית פחות – פרימיטיבית. לכן, חייבים להשלים עם זה. עד כתיבת "פסיכולוגיה של ההמון", מראה לה-בון, שכל פעם שההמון משתלט והמוסר מתערער, ההמון מכלה את התרבות ומשאיר את הקרקע ריקה מתוכן ומלאה באלימות וחוסר שליטה, הוא מנסה לבדוק האם ניתן למנוע זאת ומגיע למסקנה שבשביל לנסות ולהגביל את כוח ההמון יש צורך להכירו:

על השליט שישלוט בהמון (כאמור, המון צריך שליט) מוטלת החובה להכיר את הפסיכולוגיה של ההמון, הוא לא יוכל לשלוט בו שליטה מוחלטת, אבל לפחות לא יהיה מוכוון ובובת חוטים בידי ההמון. נפוליאון השכיל להבין את הפסיכולוגיה של ההמון הצרפתי, אבל לא את הפסיכולוגיה של המונים מעמים אחרים. אם כן, יש סוגים רבים של המון, יכול להיות המון מוסרי ותרבותי, וגם המון הרסני ופרמיטיבי- בשביל להשאיר את הסדר על כנו, צריך לזהות את ההמון ולהבינו.

בגלל שההמון לא רציונאלי ולא יכול לחשוב, השליטה הכי טובה בו תהייה בעצם ההגעה לרגשותיו, שזה הדבר היחיד שפועל למעשה. "רק רשמים חזקים המוטבעים בנפשו- יכולים לשבות את ליבו". כמו שפרויד אמר- ההמון הוא כמו ילד קטן עם מחשבות ורגשות אימפולסיביים.

אפיון ההמון על פי לה-בון:

–          היחיד מאבד את ייחודיותו כאשר הוא נכנס להמון.

–          ההמון הוא ישות שלמה העומדת בפני עצמה- בעלת רגשות וכוח רב.

–          ההמון הוא יצרי ואימפולסיבי בעל אבחנה אחת ויחידה שגם היא דו צדדית בין טוב ורע וזהו- בלי אמצע- שחור ולבן!.

והנה לה בון חוזר מהפסקת הפיפי הקלה ומסביר איך אפשר לנסות ולשלוט בהמון- תוך הבנת מאפייניו:

ההמון מושפע אך ורק מתמונות! כמו אדם חולם, ללא הגיון וללא חשיבה רציונלית, כך גם ההמון כל הזמן. לכן הדבר המשפיע ביותר עליו הוא תמונות בעלות משמעות רגשית חזקה שתיחרט בזכרונו כי סוכם לפני כן שהוא לא יכול לחשוב בצורה הגיונית. זה לפי לה בון מה שמוביל את הציוויליזציה מלכתחילה, לא אירועים ספציפיים שקרו בדיוק איך שקרו, אלא "מראית העין" שלהם. לכן, רק תמונות מפחידות את האדם ויוצרות אצלו רגש שהוא הבסיס שיוביל לפעולה. ההמון נמנע לעיתים קרובות מפעולה ולא רק פועל כל הזמן, יתרה מכך, לא רק עמים גדולים יכולים להיחשב המון אלא גם קבוצות קטנות של אנשים.

בגלל הכניעה של ההמון לרגש ואי הפעלת מחשבה- הוא יהיה תמיד חסר סבלנות ועריץ, אם אדם יכול להפסיד בוויכוח שנוגע במחשבות והגיון, ההמון בחיים לא ייתן לזה לקרות, הוכחה היא שבאסיפות מרובות משתתפים- כמעט בלתי אפשרי ואף מסוכן, לנסות לשכנע את ההמון במשהו שהוא לא מסכים עמו. מצד שני, שוב, קל לשלוט בהמון אם מבינים שמה שהוא צריך זה שליטה שמובנית מתמונות, הפחדה ועבודה על הרגש– בשלטון כזה הדת הרודנית והמאיימת הצליחה לשלוט במשך שנים על המון אדם. החירות היחידה שמרגיש ההמון היא בשליטה בהמונים אחרים ובעריצות. הוא נותן לדוגמה את הלאטינים ששולטים בכוח ההמון שלהם בצורה אגרסיבית ביעקובינים ובכל השאר.

אם ההמון המצליח הוא המון חזק וכוחני, ועדיין, אין לו מחשבות והגיון- לרודן חזק וכוחני ובמיוחד רע- יהיה הכוח לשלוט בהמון טוב יותר– כי זה מה שההמון מחפש- הוא מחפש קיסר רודן להאמין בו- שיהיה חזק ולא חלש ורכרוכי- רע נחשב חזק- טוב נחשב רכרוכי. לכן, המון יעשה אנרכיה כשהשליט ייחלש- ויכופף עצמו כלאחר כבוד- כשהשליט ירדה בו ויהיה חזק ממנו – "מאנרכיה לכניעה ומכניעה לאנרכיה".

בגלל שההמון אלים- החוקרים חושבים שיש לו אינסטינקטים מהפכניים (זה היה באמת אופייני למצב שמאה ה-19 עם כל המהפכות הגדולות)- אבל לפי לה בון זו טעות לחשוב כך!  למעשה זה ממש לא קשור למהפכנות וההמון רק רוצה אלימות ופועל באינסטינקטיביות ללא קשר לרצון לשנות משהו- לכן אם נעזוב את ההמון בשקט לרגע קט- הוא יסתדר מעצמו באיזו שהי מסגרת כזו או אחרת ורצוי מאוד שהיא תהייה השתעבדות לשליט כזה או אחר- עדיף רע חזק ורודן.

לכן, ולסיכום, ההמון תמיד יהיה שמרן ויעדיף את השליט החזק שמשאיר את המצב כמו שהוא ואת המסורת הפועלת על רגש והפחדה כשליטה, לדעת לה- בון המזל של החברה התרבותית היא שההמצאות הטכנולוגיות קרו לפני עליית כוחו של ההמון, כי לאחריו- שהוא המוביל- בחיים לא הייתה אופציה לשום דבר חדש לקרות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות