ניו-יורק באמנות: אדוארד הופר
ניו יורק של השפל הכלכלי של מלחמת העולם השנייה. האמן שנתן לנו את התמונה הטובה של ניו יורק בזמן השפל הכלכלי הגדול ובזמן מלה"ע השנייה נקרא אדוארד הופר:. הופר גדל ולמד בניו יורק וזו עירו. מה שהוא מראה לנו ביצירותיו זה מגבר של רגשות שהעיר הזו עברה בתקופות השפל שלה. הנושא שאותו הוא מרבה לתאר הוא הבדידות (סוציולוגים- בדידות בעיר הגדולה). אדוארד הופר ניצי ליילה: כולם מסתובבים כל הלילה בעיר הזו. ניצי הלילה הם האנשים שמסתובבים בלילה- בודדים, לא יכולים להישאר בבית ומחפשים חברה בעיר הגדולה. מה שאנו רואים פה זה משהו ניו-יורקי מאוד- דיינר (מזללה). זה פתוח 24 שעות, נמצא בד"כ בצמתי רחוב. זוהי אינה מסעדה. זה צויר לאחר פרל הארבור- זוהי אווירה של קדרות שחשים ביצירה. פרטים ביצירה: זוג- אישה עם שיער אדום וגבר בחליפה יושבים זה לצד זה למול המלצר ושותים קפה. במרחק מה, בודד לחלוטין, יושב גבר נוסף בגבו אלינו. המקום נראה קר מאוד ומנוכר מאוד, כאילו זה קורה כל יום באמצע הלילה. האנשים הללו שמחפשים חברה לא מוצאים אותה- הופר מסתכל על כך באופן ביקורתי. האדם בודד בעיר המרוקנת הזו, הוא יצא מהבית אבל אין לו לאן ללכת, הוא מעביר את זמנו באיזהו מקום בו הוא יכול למצוא חברה או סימני חיים. אך בשעות הללו אף אחד לא מדבר איתו בכלל. האווירה היא מאוד מדכאת. הנירוסטה הלבנה והבוהקת- סממן של חוסר חום. מה שכתבו הסוציולוגים על הבדידות בעיר הגדולה- כל זאת בא לידי ביטוי. החיפוש אחר החברה, חסר סיכוי, זה לא קורה בעיר הגדולה ובמיוחד לא בניו-יורק. הניכור והבדידות, ללא המגע, השתיקה הזו- אלו מאוד קשים לנשוא.
הופר נותן לנו חיזוק לבדידות הזו באמצעות הסגנון הריאליסטי. הוא בונה את הדרמה ואת הדיכאון דרך תאורת הרחוב הקרה, תאורת ניאון. התאורה יוצרת ניכור והבחירה להציג את התאורה בניאון תורמת לתחושה הקרה כמו כלי הנירוסטה המדכאים העירומים המדכאים והפשוטים.
ישנה הפרדה בין הרחוב לאלו היושבים בפנים, הם מרוחקים מאוד מאיתנו. הבתים ברחוב מוחשכים ורק האור ברחוב דולק במין זווית אלכסונית שמרחיקה את הזוג והיושבים בדיינר רחוק יותר מאיתנו וזוהי התחושה הקשה של העיר הגדולה על רחובה הנטוש באמצע הלילה.
automat– הדמות בציור שותה קפה לבד. היא נראית מוזר- לובשת כובע בתוך המבנה. היא לובשת מעיל וכפפה על היד, כך לא יושבים בבית קפה. זה אומר שקר לה כי אולי לא מחממים שם. היא יושבת לבד, מבטה מושפל. שוב, הדמות הבודדה מזכירה לנו מאוד את מאנה בפריז ובכל עיר, פריז ניו יורק או ת"א.
