החיים המודרניים בפאריס של המאה ה-19

החיים המודרניים בפאריס של המאה ה-19

החיים המודרניים הם פאריס, כך אמרו כולם. נוצרו מוקדי בילוי חדשים בפאריס המסמלים את פאריס שאחרי ימי הביניים:

  1. 1.       פיקניק ורחצה בחוץ בימי ראשון.
  2. 2.       עיר של אורות- עולם הבידור של התרבות הפופולארית בפאריס.

מאנה, ארוחת בוקר על הדשא, 1862-3- אנשים בחוץ זאת הייתה תופעה חדשה. היציאה החוצה לפיקניק. אישה ערומה ושני גברים יושבים על סדין ומאחורה אישה משכשכת בתוך המים. הבעיה היא לא בכך שהאישה היא ערומה אלא זה שהיא ערומה והגברים שלידה ישובים עם בגדים. הגברת הערומה נועצת בנו עיניים במבט די נוקב. האישה היא אותה דוגמנית של אולימפיה וביצירה הזו היא דוגמנית גם. היצירה הזו מעוררת שערורייה, ולפריזאים לוקח זמן להבין את הדברים האלו. השאלה בדבר עירומה של האישה מעוררת שאלות רבות. הבעיה היא שהאישה היא אינה תמימה, היא מזמינה בעיניה ושגם פה המקור שעליו מסתמך מונה הוא שוב ציור מהרנסנס שנקרא "חגיגה כפרית"  של טיציאן 1508 שגם בה יש שני גברים לבושים בחיק הטבע שמשוחחים ביניהם ולצידן שתי נשים ערומות. הבעיה ביצירה של מונה היא שהאישה שמופיעה בעירום היא אישה מוכרת לעומת היצירה מ-1508 שהנשים בה הן לא נשים אמיתיות. היצירה של מונה הפרה בצורה מאוד בוטה את כללי העירום ביצירות. לאחר מכן היצירה מתקבלת בברכה.

קורבה, נשים צעירות על גדות הסיין, 1856- שתי נשים שוכבות להן די בעצלות על גדות הסיין, אולי גברים מביטים בהן אבל הן לא מחזירות מבט כמו ביצירה של מונה. הסירה על הנהר שבתוכה ישנו כובע מלמדת אותנו שיש שם גברים בסביבה. בין הנשים הללו יש אינטימיות וקירבה פיזית מלאה ברוך ביניהן. המצב הזה של הנשים החצי חולמות לא מצא חן בעיני המבקרים. הבנות אל שוכבות בתנוחה של כבוד שנשים היו צריכות לשמור עליו באותה התקופה, אבל הן גם אינן מזמינות.

רנואר, מתרחצות, 1887- יצירה בה מופיעות שלוש נשים בחזית, מאוד רכות, קצת בשרניות ונהנות מהחיים. הן משתעשעות מאוד אחת עם השנייה ומתיזות מים זו על זו. יש בהן את הנשיות שבמאה ה-19 אהבו בפריז. רנואר כן פונה אל הקלאסיקה. התנועות של הנשים רכות ועדינות, כמו שהיה מקובל שנשים יהיו באותה התקופה.

רנואר, סעודת השייטים, 1881- תיאור חיי הבורגנות בשעות הפנאי. היצירה מציגה סעודה לאחר השיט באחת מן המסעדות על גדות הנהר. נושאי הציור של היצירות הללו הן של חיי העיר המתהווה. זהו בילוי של יום ראשון אחרי הצהריים. הם יושבים סביב השולחן, מצחקקים זה עם זה ומפלרטטים זה עם זה. לא מדובר באנשי אצולה- הם לבושים בבגדים פשוטים, ללא שמלות מנופחות וחליפות מחויטות. זה כבר אימפרסיוניזם בגלל השימוש בצבעים.

מאנה, מוזיקה בגני טולארי, 1862- החבר'ה שיוצאים אל הפארק, אל הגן אחרי הבילוי של יום ראשון. האנשים הם כל אנשי החברה הבורגנית וברקע ישנה מוזיקה והם מקשיבים לה. חלקם רוקדים, חלקם שותים מעט וחלקם יושבים ומאזינים לה. האווירה של פאריס בחיים הטובים של המחצית השנייה של המאה ה-19. העצים מצביעים על הסגנון האימפרסיוניסטי. ישנו מתבונן בצד, אלה אנו הצופים.

עוד דברים מעניינים: