היסטוריה פוליטית – סיכום: המשבר הכלכלי הגדול של 1929

היסטוריה פוליטית – סיכום: המשבר הכלכלי של 1929

בסוף מלחמת העולם הראשונה מעצמות אירופה נותרו מובסות, עייפות, ונגרם להן נזק כלכלי רב בשל הלחימה הממושכת שגרמה לאובדן בחיי אדם ולהרס גאוגרפי רב.

בניגוד להן, מלחמת העולם הצמיחה את ארה"ב כיצרנית המובילה בעולם, בשל כניסתה המאוחרת למלחמה וכי המלחמה לא התנהלה על שיטחה.

בין השנים 1927-1933 הכלכלה הבינ"ל נכנסה לקפאון, האירועים שהשפיעו על כך היו בין היתר ועדת השלום בורסאי (1919).

בועידה, גרמניה קיבלה על עצמה את סעיף האשמה לפיו היא האחראית היחידה למלחמת העולם הראשונה. קבלת האשמה גררה הסכמי פיצויים מאסיבים (132 מיליארד מארק) שגרמניה נדרשה לשלם לצרפת ובריטניה. בכדי לעמוד בהסכם וורסאי, החלה גרמניה לקחת מלוות מארה"ב. מלוות אלה הכניסו את גרמניה לחובות כבדים והיא לא הצליחה להגיע למאזון שוק בעיקר בשל שיעורי יבוא גבוהים מול שיעורי יצוא נמוכים.

את החלטות ועידת ורסאי ביקר הכלכלן הבריטי ג'ון קיינס (שעל שמו נקרא הטיעון הקייסיאני) הוא יצא נגד חובת הפיצויים שהוטלה על גרמניה, בטענה כי ששיקום כלכלת גרמניה היא המפתח לשיקום הכלכלה באירופה כולה.

ב-1920 המערכת המוניטרית בגרמניה קרסה והמטבע שלה איבד מערכו, החסכונות הפרטיים נעלמו וגרמניה נהייתה אפילו יותר תלויה במלוות החוץ.

סיבה נוספת להסברת המשבר היה היותה של הכלכלה האמריקאית סמי-עצמאית, משמע היא יכלה לספק את צרכי המשק שלה בדפוסי ייצור פנים- מדינתיים, כשהיבוא היחידי שלה באותה התקופה היה חומרי גלם.  ארה"ב בניגוד לבריטניה של 1914 לא נזקקה לשאר העולם, ולכן היא לא טרחה לפעול כגורם מייצב גלובאלי.

חזרה לסדר האירועים באירופה, בין השנים 1922-1923 בכדי להלחם בשפל הכלכלי, החליטו הממשלות האירופאיות על הדפסת מטבע חדש, החלטה זו הביאה לתוצאה ההפוכה כאשר הביאה לביטול ערך המטבע המקומי בגרמניה, ולירידת ערכו של המטבע המקומי בפולין, הונגריה ואוסטריה עד לכדי ביטולו המוחלט. מטבע חסר ערך יוצר מצב בו הכסף לא שווה דבר, כך שחסכונות, חשבונות בנק ופנסיות האזרחים נעלמו, לא היה ניתן לסחור בתוך המדינה או מחוצה לה, והמצב היה כאוטי.

ב-1924 נרשמה צמיחה גלובאלית קצרה בשל הנעת ההון הבינ"ל ברחבי העולם ובייחוד לגרמניה המובסת, אך עדין היתה בעיית אבטלה קשה.

עם נפילת הבורסה בניו יורק באוק' 1929 כל מדד בודד שנסחר ונפל, הפיל גם את שאר המדדים. בתגובה,  ארה"ב סגרה את ברזי המלווים והיא ביקשה לפרוע את המלוות מאירופה שבהן היו תלויות מדינות אירופה ובמיוחד גרמניה, פעולה זו העצימה עוד יותר את נפילת השוק. המדינות הקטינו את הסחר שלהם בכדי להגן על כלכלתן מפני איומיים חיצונים. הקטנת הסחר יצרה  עודף הון בשל העובדה שלא היה לאן לשווק סחורות אלה. הממשל האמריקאי ניסה להלחם בעודף ההון ע"י הרחבת מסגרת האשראי ליצרנים, אך גם פעולה זו השיגה מטרה לא רצוייה כשהגדילה אף יותר את הנפילה.

 

השלכות המשבר הכלכלי של 1929 על האוכלוסיה:

החקלאים-

 נפגעו כי לא היתה יותר דרישה לסחורה שלהם. החקלאים ניסו לפצות עצמם ע"י הגדלת היבול שלהם, אך הגדלת היצור הביא לעודף הון מה  שהביא לירידה חדה יותר במחיר הסחורות.

– כאן יש להוסיף כי החקלאים במדינות המסורתיות יותר (בצ. אפריקה ואמל"ט) נפגעו פחות כי במדינות אלה הכלכלה הקפיטליסטית לא היתה מפותחת והיה קל לחלקאים לחזור לשיטות היצור המסורתיות.

השכירים

נפגעו בעיקר בשל האבטלה הממושכת, כ-23% מכוח העבודה הבריטי והבלגי, 27% מכח העבודה האמריקאי, ו32% מכח העבודה הדני היו מובטלים.

באותה התקופה לא היו קיימים במדינות שירותי רווחה כגון דמי אבטלה, ורק מדינות בודדות כמו בריטניה הפעילו מערכת של ביטוח אבטלה. המערכת פעלה על עקרון לפיו השכיר משלם כל חודש אחוז מסויים ממשכורתו- כסף אשר יוחזר לו במידה וישאר חסר תעסוקה. הבעיה היא שרק לאחוזים קטנים באוכלוסיה היה ביטוח זה, כך שרוב האוכ' האירופאית סבלה מתקופת אבטלה ארוכה ולכן, ממצוקה כלכלית קשה.

 האבטלה נחשבה לחומר נפץ פוליטי, ולכן המדינות היו צריכות לנקוט באמצעים מיידים בכדי לטפל בגורם זה.

– אחד מהשגי הממשלות לאחר המשבר היתה מדיניות הרווחה שהוקמה במדינות ארופאיות (מרבית מהסקהדינביות ומס' מדינות מערב- אירפאיות).

 

השכבות העליונות-

המעסיקים ואנשי העסקים היו אולי השיכבה שנפגעה הכי הרבה מהמשבר הכלכלי הגדול, הם איבדו את כל הונם בבורסה ומפעל חייהם של רבים נפל לטימיון, כתוצאה מכך רבים אף שמו קץ לחייהם.

דרכי התמודדות המדינות עם המשבר הכלכלי-

פעולתן הראשונית של המדינות בין השנים 1931-1932 היתה העלאת חומות ההגנה וסגירת הסחר הבינ"ל. פעולה זו נועדה לשמור על השוק הלאומי , אך היא היוותה מכה  לסחר הרב לאומי.

לאחר מכן, המדינות החלו להעלות מכסים, לסבסד מוצרי חקלאות, לרכוש עודפים ולשלם לאיכרים תמורת אי הייצור.

מכל מדינות העולם, המדינה שנפגעה הכי פחות מהמשבר היתה ברה"מ. בין 1929-1940 ברה"מ הנהיגה תוכניות החומש שהביאו אותה לשיא תהליך התיעוש שעברה. בנוסף לכך, שיעור האבטלה בברה"מ היה נמוך מאוד בשל דרכי השלטון הקומוניסטי.

הקשר בין המשבר לעליית התנועות הלאומיות בעולם:

מחקירת הגורמים למשבר עולה כי את ייצור היתר שהביא לנפילת המסחר הפנימי והבינ"ל ניתן היה לעצור ע"י התערבות הממשלות בשוק בצורה מהירה וחכמה יותר, אחת מהטענות נגד הממשלות היה בעינין סגירת שעריהן לסחר הבינ"ל מה שהביא להיווצרות העודף הון .

לגביי האבטלה הממושכת, הממשלות יכלו להלחם בתופעה ע"י יצירת יוזמות של עבודות ציבוריות כמו סלילת כבישים ובניית מסילות רכבת.

משום שממשלות לא ידעו לנהל בצורה חכמה יותר את המשבר הכלכלי, השלכתו העיקרית והישירה על הפוליטיקה העולמית היתה עלייתן של  התנועות הלאומיות הקיצוניות בעולם כולו. באירופה ובסין נרשמה פניה חדה ימינה לכיוון האידיאולוגיות הלאומניות. בכל רחבי אירופה (חוץ מבברה"מ ובצרפת) המפלגה הקומוניסטית נרדפה ע"י הממשלות הימיניות החדשות. בבריטניה- הלייבור איבדה מכוחה לטובת השמרנים, ובגרמניה ובאוסטריה הסוציאל דמוקרטית איבדו מכוחן לטובת הפאשיזם והנאציזם. בדרום אמריקה המשטרים אומנם נטו לכיוון השמאל, אך היה זה השמאל הרדיקלי, ולאחר תקופה של הפיכות רבות בשלטון הגיעה התקופה של המשטרים צבאיים בארצות אמריקה הלאטינית שאת שרידהם ניתן לראות עוד היום. בניגוד למדינות הנ"ל, רק בארצות צ. אמריקה (ארה"ב וקנדה) התחזק השמאל המתון.

ללא שום קשר למיקום הגאוגרפי, המשבר בכל העולם הביא לפעילות אנטי אימפריאליסטית. בארצות בהן כבר פעלו תנועות לאומיות אנטי קולוניאליות נוצל המשבר לצבירת כוח פוליטי, והתסיסה החברתית הובילה לתסיסה פוליטית.

האופציות הפוליטיות להתמודדות עם התסיסה החברתית היו ראשית המרכסיזם שהוכיח עצמו כמועיל במקרה של ברה"מ כשמעט ולא נפגעה מהמשבר.

שנית, הליברליזם הקלאסי שתמך בפתיחת השווקים למסחר. אומנם היתה זו אופציה פחות מבוקשת, אך היא התגלתה כאופציה הטובה ביותר לטווח הקצר.

הפאשיזם כאופציה השלישית היתה זו שמרבית מדינות אירופה אימצו, והפאשיזם נהפך לתנועה כלל עולמית, והוא קיבל סממנים אחרים באירופה, (איטליה הפאשיסטית, גרמניה הנאצית).

המסקנה היא שהמשבר הכלכלי הוביל לתמורות חברתיות בעולם כולו, ככל שהתעצם גל התנועות הלאומיות, היתה נסיגה ביציבות החברתית-כלכלית ובליברליזם.

חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים

כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

היסטוריה פוליטית של זמננו

מבוא להיסטוריה פוליטית

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו

כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

חמש שאלות לזיהוי חרטטנים

חמישה כללי אצבע שיעזרו להם לזהות חרטא כשאתם פוגשים אותה ולהתמודד עם טענות ומידע שמוצג בפנינו. המדריך להמנעות מחרטטנים

להשתפר: