היסטוריה פוליטית: הפיכת השלטון הנאצי לדיקטטורה
יש נטייה שגויה לראות בכינון משטרו של היטלר פרי של מדיניות מתוכננת בעקיבות, אולם גם ההיבט ההפוך של עליית הנאציזם בגלל מדיניות שבאה כתגובה לסיטואציות ואירועים אקטואליים מוטעית. כל תולדות הנאציזם* מתחילתו ועד סופו אינן אלא ההיסטוריה של הקלת הראש בתנועה זו.
נעשו פעולות שונות לשם התנגדות לנאציזם: הינדנבורג (מדינאי ופלדמרשל) שהתנגד למינויו של היטלר לקנצלר. גם פפן ניסה לעלות חזרה באמצעות בריתות לתפקידי מפתח שונים. שלייכר (נשיאה האחרון של רפובליקת ווימאר) פעל נגד פעולותיו של פפן, אבל לאחר מכן הודח במפתיע (מפתיע עבורו) מתפקידו, בכך נשללה ממנו יכולת הפיקוח וההשפעה על הממשלה שעתידה לקום.
עליית הנאציזם לשלטון לא הייתה מתאפשרת לולא החרפת הבעיות המבניות של הרפובליקה עד ליצירתו ב32' של חלל שלטוני שנראה כמבוי סתום עבור תנועות ההפיכה הטוטאליטאריות, המפלגות הדמוקרטיות והשלטון עצמו נטרלו זה את זה. עלייתם היא פרי סבך של אסונות ושגיאות, מסקנות ואירועים מקריים, גם במצבים הקשים ביותר עדיין נותר חופש בחירה, אך שכבת המנהיגות הפוליטית והרוחנית החמיצה הזדמנות זו (חלקה מהיותה עייפה מכדי להיאבק, חלקם משום שהתפתתה בקלות דעת, וחלקה מתוך כוונות הרס מודעות). בכך, במקום רסטורציה המקווה של השלטון האוטוריטארי קמה הדיקטטורה הטוטאליטארית, שסילקה את רפובליקת ויימאר, ואת האישים שחתרו לדרך שלישית: דרך ביניים בין הדמוקרטיה לדיקטטורה.
המשך התפתחות עד לכינון מדינה טוטאליטארית חד מפלגתית התנהל בשלושה שלבים עיקריים:
(א) הגברת כוחה של הרשות המבצעת באמצעות השלטון הנשיאותי.
(ב) חיסול מדינת החוק ע"י השלטון החד מפלגתי.
(ג) מיסוד דיקטטורת ה"פיהרר" המוחלטת.
תנאים חוקיים לכאורה אלו הוטלו הגבלות על חופש העיתונות חופש ההבעה, בוטלו חוקי יסוד, הוכנעו המדינות שעדיין גילו התנגדות לנאציזם לאחר הבחירות של ה5 למרץ.
שלב זה של כיבוש השלטון התנהל על ידי גלייכשלטונג (יצירת בסיס אחיד, האחדה) בתחום המינהל והחדרת הנאציזם לכל מישורי החברה. זאת ע"י תערובת של תקנות ממשלתיות, חוקיות לכאורה המשולבות באיומים מהפכניים ולחץ טרוריסטי (כך גם התנהלו הבחירות לרייכסטאג ב5 למרץ). ההתנגדות הייתה רופפת ומפוצלת, רק בבוואריה מעשו ניסיונות ראויים לשמם להשיב מלחמה, אלו נשענו על מגמות שמרניות מלוכניות המושרשות במדינה זו, יחד עם המסורת הפדרליסטית החזקה שלה. ניסו לנצל את נפילת רפובליקת ויימאר כדי לבצע רסטורציה מלוכנית ולתת ביטוי למשקלה הייחודי של בוואריה מול עדיפותה של פרוסיה. שנית, לנסות להשוות את מעמד כל המדינות מול הקו הריכוזי הייחודי של המפלגה הנאצית (גם לאחר גלייכשלטונג בשורה של מדינות קטנות מעבר למחוזות פרוסיה, הנציגים הנאצים היו במיעוט ברייכסטאג).
כדי לפעול נגד בוואריה פורסם צו, ב28 לפברואר, שקבע כי אם אחת המדינות אינה נוקטת את האמצעים הדרושים להחזרת שלום הציבור והסדר, תהיה ממשל הרייך רשאית ליטול על עצמה באופן זמני את סמכויות הרשות העליונה של המדינה. מסמך זה מגבה כל התערבות שרירותית בממשל המקומי, ובכך במבנה הפדראלי של גרמניה. בכך, בוואריה הייתה המדינה האחרונה שהוחלה עליה ה"גלייכשלטונג" הנאצית. כעת כל מכשירי השלטון העיקריים היו נתונים בידי הנאצים (ראה המהפכה החוקית), אלו מיהרו לכונן סמכות מבצעת חדשה משלהם: עיתונים "מרדניים" נאלצו "להתיישר לפי הקו" ועורכים ומו"לים שסירבו להיכנע – נאסרו. הושמו אנשי מפלגה נאצית בתפקידים שונים כמו קומיסר הרייך לענייני משטרה בטוענה כי הפיקוד הנוכחי של המשטרה אינו מסוגל עוד להבטיח את שמירת הביטחון והסדר הציבורי.
לאחר "הניצחון" הנאצי בבחירות נאמר בנאום (לא ע"י היטלר) כי הממשלה תדכא במלוא האכזריות כל מי שינסה להתנגד לה. לא עין תחת עין, שן תחת שן, אלא מי שעוקר עין אחת, ראשו ייכרת. בינתיים הוגשם ה"גלייכשלטונג" בשאר המדינות ע"י טרור ומינויי קומיסרים מטרם הרייך.
חקיקת חוק ההסמכה ביטל כליל את הרייכסטאג וביצר סופית את הדיקטטורה של הממשלה ה"לאומית". עכשיו לא היו צריכים עוד הנאצים את סמכות הצווים הנשיאותיים.
בהמשך להשגת שלטון מוחלט של הNSDAP הוצבו 2 משימות גדולות:
א. חיסול שרידי מדינת החוק דמוקרטית, שלא היה להם מקום לאחר השינוי בתפקוד השלטוני.
ב. יצירת מדינה טוטאליטארית בראשות פיהרר, בה לא ייהנו עוד מכלכלה, חברה ותרבות מחופש ופלורליזם, אלו יהפכו לכלים בידי מפלגה אחת ויחידה, פטורה מבקרה, ובידי מנגנון מדיני הכפוף לה.
צעדים אלו לא הושגו במלואם בשום שלב של הרייך השלישי, אבל הצעדים לקראתם הוגשמו בתקופת הזמן בין חקיקת חוק הפקידים באפריל 33' ובין ההצהרה החגיגית על "אחדות המפלגה והמדינה" בסוף השנה הזו.
שלב חיסול מדינת החוק הדמוקרטית, הצריך טיהור המנגנון הממשלתי והמשפטי, לאחר מכן נותצו האיגודים המקצועיים והקורפורציות הדמוקרטיות, פוזרו כל המפלגות (פרט לנאצית כמובן). לבסוף, ניתן הביסוס החוקי למדינה החד-מפלגתית.
בשלב השלישי והאחרון של הקמת המדינה הטוטאליטארית נכרתה ברית עם הצבא (הגדלה ניכרת ומהירה, נטילת הפיקוח על המשטרה והכפפתה לS.S.), שילוב התושבים במשטר החדש ע"י חדירה לארגונים קיימים וע"י הקמת ארגונים מונופוליסטיים המוניים חדשים בתחום הכלכלי ("חזית העבודה הגרמנית") ובתחום התרבותי ("לשכת התרבות של הרייך"), גם תהליכים אלו נכללו תחת הגלייכשלטונג.
הכוח גדל עם חוק ההסמכה שביטל את חלוקת הסמכויות בין הרשויות השונות ושציין את סוף הדיקטטורה הנשיאותית ותחילת השלטון היחיד הטוטאליטארי: היטלר האריך את סמכויות בידי עצמו ב37', 41,' 43'. לא הייתה לו שום כוונה לקיים את הבטחתו ולאפשר לאסיפה הלאומית להכין חוקה חדשה. על אף שחוקת ויימאר לא בוטלה רשמית, נשען הרייך השלישי על חקיקת חוקי חירום לשם פטור מכל הגבלה הגלומה בחוקה.
לשם יצירת רה-ארגון מהיר בתחום האישי והמנהלי הוחדרו נאצים בהיקף מצומצם (בגלל חוסר במומחים) לעמדות מפתח, ועל רוב הפקידים השפיעו לשת"פ ע"י פיטורין ואיומים.
על אף הפיקציה המחוכמת בדבר מהפכה חוקית ולאומית אין היה מדובר במשטר מונוליתי, חד מסלולי. היטלר נמנע מלמזג את המפלגה עם המדינה. היו מוסדות מקבילים שהתחרו זה בזה ואף הוקמו מוסדות חדשים. החופש שנבע מכפילות מוסדות הוא יחסי בלבד, כי תמיד אפשר לבטל מוסד כזה או אחר כי כל הכוח אצל הפיהרר. אי סדר מודרך זה היה אחד מהגורמים שהשפיעו על בני התקופה לטעות באורח טרגי בהתייחסות למהפכה הנאציונאל-סוציאליסטית.
ב7 לאפריל 33' נחקק החוק "לשיקום שירות המדינה המקצועי", לשון נקייה זו הייתה גם בחוקים אחרים של הנאצים שהסתירו מעשי אכזריות נוראים. אפשר היה לפטר פקידים, תוך כדי הפרת חוקים קיימים, אם לא היו להם הכישורים המתאימים (לא היו בני מוצא ארי). בכך, כוונתו של החוק הייתה לא שיקום הפקידות המקצועית אלא הפחדתה והכוונתה הפוליטית לרוח הנאציזם. מכאן נסללה דרך חוקית לטיהורים פוליטיים, רדיפת יהודים, איומים ומעשי נקם.
במרוצת הזמן הלכה וכבשה השיטה הטוטאליטארית של מדינת המשטרה את מקומה על חשבון מערכת שלטון החוק – נהלים משפטיים אובייקטיביים ואזרחים הופקרו חסרי מגן אל מול השיפוט המהיר של אנשי הטרור ואנשי הS.S. (זאת כיוון שהיטלר האשים את השופטים באובייקטיביות יתר בשיפוט).
* או נציונל סוציאליזם.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים