היסטוריה פוליטית – סיכום: "המהפכה החוקית" בגרמניה הנאצית

היסטוריה פוליטית – סיכום: "המהפכה החוקית" בגרמניה הנאצית

פחות משנתיים, מ30 בינואר 33' ועד אוגוסט 34' נדרשו לנאציונאל-סוציאליסטים להגשים את חלומם, כלומר להנהיג בגרמניה משטר טוטאליטארי בלתי ניתן לערעור. בהשוואה למשטרים טוטאליטריים שקמו קודם באיטליה ורוסיה, על אף שמבחינת דמיון ההפיכה הקומוניסטית היוותה השראה לפשיסטית שהיוותה השראה לנאצית, מוצאים מס' הבדלים: הבולשביקים עלו לשלטון באמצעות הפיכה מזוינת, בעוד לפשיזם האיטלקי לקח 6 שנים עד שהתגבר על האופוזיציה והגשים את הדיקטטורה החד מפלגתית (וגם זה לא באורח מוחלט כפי שאירע ברייך השלישי של היטלר).

המהפכה הבולשביקית פרצה על רקע מבנה אבסולוטי של חברה אגרארית-פיאודלית במדינה לא מפותחת. באיטליה הפשיסטית, המפותחת למחצה, משבר בעת המעבר אל המדינה התעשייתית. בגרמניה, היה הכרח התמודדות עם הבעיות הפוליטיות והפסיכולוגיות של כלל החברה לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה.

סיסמת המהפכה החוקית שמלווה את עליית הנאצים לשלטון איננה נכונה, המושג בא לקשר באורח מלאכותי 2 אקסיומות מנוגדות של עשייה והתנהגות פוליטית: דרך חדשה של תפיסת שלטון ויצירת קושי על הניסיונות החוקיים להתנגדות (פוליטיות ו/או אידיאולוגית).

הפיכה הנפל של 23' שכנעה את היטלר כי מתקפה ישירה על הסדר הנוכחי לא תצלח, אפילו ששנה זו הוגדרה שנת משבר לא התאפשרה הבסת פתע של הממשל או הצבא. כוחות הנגד כללו מפלגות דמוקרטיות, לרבות איגודים מקצועיים שנהנו מעוצמה יתרה להכשלת הפוטש (ניסיון הפיכה). פרט לכך הוכח כי דווקא הידבקות לחוקיות וקידוש הערכים של בטחון וסדר הם מן המסורות העמוקות במדינה אוטוריטארית בגרמניה. למרות שהיה נדמה שלהיטלר אין סיכוי במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים, הוא שמר על זו בעקיבות למרות מהפכנים במפלגתו (היטלר גם העיד כי הוא יפעל בדרך החוק אבל ברגע שהסמכויות יעברו לידיו הוא יעצב את המדינה בדרך הנראית לו). היטלר הבין שהדרך למהפכה עוברת בדיקטטורה נשיאותית.

שתי נקודות תורפה בחוקת ווימר אפשרו דרך זו:

1. ניתן לרוקנה מתוכן ולבטלה ע"פ סעיפיה של אותה חוקה עצמה – זה מה שאירע עם חוק ההסמכה.*
2. יכולת לכונן ממשלה נשיאותית בלי להזדקק לפרלמנט ולדעת הציבור הדמוקרטית, ואפילו בניגוד להם.**

היטלר אמנם זכה במשרת הקנצלר בדרך "חוקית" (מכאן המהפכה החוקית), אך בקואליציית רוב הנשענת על הפרלמנט זכה דרך סדק אוטוריטארי בחוקת ווימר. נק' הזמן של שבועת האמונים לחוקה כקנצלר החדש ב30 לינואר 33' (חוקה שהוא ניתץ כעבור זמן קצר) היוותה נק' סיום לדרך הפעולה החוקית: החל תיאום בין טקטיקת החוקיות לבין אסטרטגיה מהפכנית לשם מיזוגן לאותה שיטה ייחודית של תפיסת השלטון. פה נכנסת נוסחת הקסם של "מהפכה לאומית" לשם תעתוע ההמונים, דחיקת היריבים והטעייתם או פיתויים של בעלי בריתו, במשך 7 שבועות לשלטונו זה עבד כך עד שב23-24 למרץ 33' עוצבו מחדש יסודותיה בחוק ההסמכה.

במסגרת המהפכה החוקית היטלר ביקש לפעול במסגרת אופוזיציה לאומית של מפלגות ימין, זאת לשם זכייה בתמיכתם של תעשיינים, ראשי צבא ובעלי האחוזות הגדולות. ב33' הוא קיבל ברצון את הצעתו של פן לחדש את הברית (אלו הביעו אתה נכונות לקבל על עצמם מרות ממשלה בהנהגה נאצית). הנושא התבלט בעת הרכבת הממשלה שכללה 3 שרים נאצים ו8 שמרנים שהחזיקו פרט למשרת סגן הקאנצלר בתיקים חשובים כמו ההגנה, כלכלה וחוץ. כלפי חוץ זה נראה כאילו ממשלה שכזו מסוגלת לבלום בטחה את השאיפות הנאציונאל-סוציאליסטיות. אך בפועל דווקא השותפים של הנאציונאל סוציאליסטיים רוסנו, עוד לפני שפוזר הרייכסטאג חזית השרים הלא נאציים הייתה מפוררת.

כמובן שמהלכי המהפכה החוקית נעשו ע"י פגיעה בנהלים חוקיים כמו הענקת שליטה מלאה לגרינג על רוסיה מתקנה שנחקקה ב6 לפברואר 33', הוגבל חופש העיתונות וההתכנסות, שריפת הרייכסטאג היוותה זרז לביטול חוקי היסוד (בכך התאפשר לרייך השלישי הישענות במשך 12 שנה על מצב חירום תמידי). אולם, אף אחד לא הציג התנגדות במיוחד כאשר הנאצים הציגו מעטפת חוקית לפעולותיהם, תדמית זו סייעה לקיום חזות מהפכה לאומית, שותפיו של היטלר זרמו עם הנושא עד שהוצאו מן המשחק ביוני 33'.

תפיסה מוטעית של המהפכה החוקית פעלה רק בגלל התפיסה המוטעית של המהפכה החוקית כאשר בבחירות שנערכו ב5 למרץ (בחירות שלא העניקו לNSDAP*** את הרוב) חזר היטלר והדגיש את סיסמאות הלאומיות השמרניות (אלו שהרשימו אז את תומכיו הראשוניים). יומיים לאחר מכן כבר הוסר המסווה מעל לאופי האמיתי של כיבוש השלטון בידי הנאצים, שאר המפלגות הרגישו דחוקות, עד שהגיעו למסקנה כי לא יוכלו לתמוך בחוק ההסמכה (על אף כי הוא עבר בבית העליון בו לכל המדינות יש מספר מושבים שווה). ברגע שהחוק עבר לא התאפשר לבוא לממשל בטענות, גם אם היה משטר סוער ואלים. המעשים הקיצוניים של משטר זה הוגדר כחריגות אשר מהן הסתייגו.

היו כאלה שממש דאגו שהכל ינוהל לפי החוקים, אחרי הכל זו מהפכה חוקית, כך שלמשל בניסוח 'חוק הפקידים' נוסח כי אפשר לפטר לא רק פקידים יהודים, אלא כל פקיד בלתי רצוי מבחינה פוליטית. זה יצר פתח למניעים קרייריסטיים ויריבות אישית של הלשנות. בכך האזרחים נעשו שותפים לעוולות בכל המישורים, ואיבדו את עמוד השראה המוסרי שלהם.

חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים

כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

היסטוריה פוליטית של זמננו

מבוא להיסטוריה פוליטית

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו

כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים

היסטוריה פוליטית – סיכום: "המהפכה החוקית" בגרמניה הנאצית