היסטוריה פוליטית: יפן במאה ה-20
תבוסתה של יפן במלחמת העולם השנייה הותירה מדינה ללא יכולת צבאית, ערים הרוסות ואחוזי אבטלה עצומים. סימלה הלאומי של יפן – הקיסר בוטל ובמקומו נשלטה ונכבשה על ידי ארה"ב. במשך חמישה עשורים יפן נעשה למעצמה כלכלית באמצעות פיתוח תעשיות, יכולת מסחר בינלאומית ושיקום תזרימי המזומנים וביטחונות. ליפן חסר באופן בולט אוצרות טבעיים כך שהיא תלויה כמעט באופן מוחלט בייבוא מוצרים ממדינות אחרות. תלות זו הביאה להתפתחות תעשייתית וחיפוש שליטה כלכלית ופוליטית במקומות שונים בעולם.
שליטת ארה"ב ביפן לאחר המלחמה: יפן הייתה נתונה לשליטתו של הגנרל MacArthur שפיקד על פירוק הנשק היפני, שפיטה של פושעי מלחמה, ייסד חוקה וביצע רפורמות חברתיות ואדמיניסטרטיביות נרחבות (רפורמות בקרקעות, מנגנוני השליטה וכדומה). היפנים אולצו לחיות תחת שלטון דמוקרטי תוך הרחקת 200.000 אלף איש (בעיקר אנשי צבא) מהחיים הציבוריים. רפורמות אלה לא חסמו את הדרך להתפתחות מאחר שטיהור אנושי זה פתח דלת לרבים אחרים.
שחרור הקרקעות ושינוי מהותי בשכבה השלטת ביפן הביא לפיתוח נרחב של תעשיה וחקלאות והחייאת המסחר והתעשייה. כמו כן מלחמות ארה"ב במזרח תרמו ליצירת הון יפני דרך השתתפות כלכלית במאמץ המלחמתי (הלוואות בריבית נמוכה, שירותים ציבוריים, חסכונות וכדומה). כך ששליטה, אי יצירת איגודי עובדים, משמעת חברתית ואימוץ שיטה קפיטליסטית נוקשה שיקמו את כלכלת יפן בצורה ניכרת.
יפן בניגוד לגרמניה לא חויבה לשלם על נזקיה, אך שטחים שהיו שייכים ליפן נכבשו על ידי הסובייטים והאמריקאים נותרו שנויים במחלוקת. ב-1952 כאשר נחתם הסכם השלום בין יפן לארה"ב שהביא לסיום הכיבוש האמריקאי קבע שארה"ב רשאית להחזיק כוחות צבאיים במטרה לשמור על השלום במזרח הרחוק. באפריל 1952 הוחזר השלטון לדי היפנים תוך הגבלות והשפעות אמריקאיות נרחבות.
הצבא היפני: למרות שהחוקה היפנית אוסרת על הקמת צבא בשנות החמישים איסור זה הופר על ידי הקמת משטרה לאומית וצבא הגנתי. ההשקעה היפנית בצבא הייתה נמוכה ולא משמעותית וכי ההתרכזות המשמעותית התבטאה בכלכלה. דעת הקהל ביפן החלה להשתנות כאשר ב-1954 דייג שט בטעות לאזור בו ארה"ב מבצעת ניסויים גרעיניים, אך כאשר חלק מסחורתו נמכרה פרצה פאניקה בציבור. ב-1954 בשיתוף עם ארה"ב הוחלט להקים מערך הגנתי יפני שיעניק הגנה מפני הקומוניזם ויחיה את הצבא היפני, ובך ושונתה החוקה היפנית אך עם הגבלות נרחבות להתפשטות הצבא. עד שנות ה-60 כל יוזמה יפנית לחדש את הקשר עם מדינות קומוניסטיות נכשלו על ידי ארה"ב. ההשקעה בצבא היפני לא היה משמעותי וכי כל התפתחות לא באה על חשבון פיתוח הכלכלה.
החל משנות ה-70 בעקבות הפסד ארה"ב לויאטנם ואי יכולתה של ארה"ב להשיב שבויי מלחמה החלו להישמע קולות למען כינון צבא משמעותי יותר – קולות אלה גברו כאשר עירק פלשה לכווית (שנות ה-90) וכי עזרה יפנית מועטה הייתה יכולה למנוע פלישה זו, אך כל התערבות צבאית נמנעה בשל החוקה . לאחר שינוי בתפיסה היפנית הוחלט ברוב דחוק לשלוח כוחות יפנים צבאיים במסגרת ה-UN לקמבודיה ולמוזמביק למטרות שלום.
התפתחות כלכלית: לאחר התחזקות הכלכלה לאחר מלחמת העולם השנייה בשנות ה-60 חל גידול משמעותי וצמיחה ענפה של הכלכלה היפנית. דמותה הצבאית והאגרסיבית של יפן הלך והתפוגג ובכך יפן נהפכה למובילת ייצוא סחורות מתקדמות לעולם והפכה לאחת המדינות המשפיעות ביותר על כלכלת העולם. ב-62 יפן פתחה בתוכנית של שיתוף פעולה כלכלי עם מדינות מזרח אסיה תוך תמיכה בהקמת הבנק האסייתי הראשון ותמיכה בקרן שנועדה לפתח את החקלאות במזרח. יפן פנתה לשווקים באוסטרליה, ניו זילנד וקנדה במטרה גם להפחית את שליטת ארה"ב בארצה.
בשנות ה-70 חוותה יפן נסיגה כלכלית כאשר ניקסון ב-71 פיחת את ערכו של הדולר וב-73 פרצה מלחמת יום כיפור במזרח התיכון (85% מהנפט סופק מאזור זה), כמו כן ב-79 התרחשה המהפכה בעירק שהיווה פיחות משמעותי בהספקת הנפט ליפן. מצב זה גרר פיחות משמעותי בצמיחה הכלכלית של יפן, עקב כלכתה הקפיטליסטית חסרת הרחמים שגרמה לאבטלה, סגירת מפעלים ומשכורות נמוכות. בעקבות משברים אלה נטשה יפן את המפעלים הישנים תוך השקעה נרחבת באפיקים אוטומטיים ורובוטיים, כך הצליחה יפן להשיב את שליטתה בכלכלה ואף הפכה למובילה בייצוא האלקטרוניקה. בנוסף בעקבות משברי הנפט פנתה סין לאפיקים במזרח (תאילנד, אינדונזיה וכו)על מנת להפחית את תלותה במזרח התיכון.
כמו כן יפן נהפכה גם לצרכנית הגדולה בעולם (עשירית מתוצרת העולם בעולם) על מנת להבטיח הספקה זו נקטה בשיטה האימפריאלית – לא למטרת כיבוש שטחים ושליטה אלא באמצעות השקעות ובעלות נרחבים בעולם למטרת הספקה של חומרים שלא היו בנמצא.
הכלכלה היפנית עלתה בשנות ה-80 על זו של ארה"ב (גם בייצור מכוניות) , וסירובה רב השנים להתיר כניסה של מוצרים מהעולם בהחלט העיבה על היחסים בין שתי המדינות. כך שניתן להיווכח בכלכלה קפיטליסטית מתוכננת, מאורגנת , מתוקצבת ואך הונחלה בחברה והפכה לסמל תרבותי. התפתחות זו התאפשרה ללא ספק מאחר שארה"ב סיפקה את ההגנה ליפן ויפן סיפקה לעצמה את העושר. משנות ה-90 ועד פרוץ המשבר הכלכלי ב-98 הכלכלה היפנית הידרדרה בשל השקעות מרובות, חובות והסתמכות על שוקי ההון והנדל"ן .
יחסי ארה"ב – יפן: בשנות ה-50 החלו להתפתח יחסים רעועים בין יפן וארה"ב בעיקר בשל נוכחותה הצבאית של ארה"ב בשטחי יפן . בשנות ה-70 יחסי יפן-ארה"ב החלו להתערער לא רק בגלל פיחות הדולר על ידי ניקסון אלא גם בעקבות הידברות אמריקאית עם הסינים. הודעה זו של הנשיא ניקסון התקבלה ביפן בתדהמה (ושמירת טינה) מאחר שיפן נמנעה עם מגעים עם סין בעקבות התנגדותה הנחרצת עם ארה"ב. כאשר הוחזרו השטחים שבשליטה אמריקאית ליפן ללא הפסקת הנוכחות והניסויים גברה האיבה בין שתי המדינות, בנוסף יפן צמחה רק ב-6% וארה"ב הואשמה בשל כך בשל ניסיונותיו של ניקסון להפחית את הצמיחה והדומיננטיות הכלכלית היפנית.
למרות האיבה ההדדית (בעיקר כלכלית) לא היה רצון מבחינת שתי המדינות להעמיק את הקרע כך שב-1972 נתחם הסכם הונלולו שבה יפן הסכימה לרכוש תוצרת אמריקאית ולהפר את חוסר האיזון במסחר בין שתי המדינות. סאטו (רוה"מ יפן) לא מילה אחר ההסכם בעקבות לחצים פנימיים וחוסר פופולאריות במפלגתו כך שפינה מקומו ל-טאנקה שפיתח יחסים דיפלומטיים עם סין.
ב-88 הקונגרס האמריקאי העניק לנשיא סמכות להחליט ולדון עם מדינות שלא נוקטות במסחר הגון, אך אם מגעים אלה לא יניבו פרי יש לו סמכות להחרימם -החלטה זו כוונה כלפי יפן שכלכלתה החלה לנגוס אפילו בשוק האמריקאי. יוזמה זו של ארה"ב לא החזיקה מאחר שארה"ב עדיין נשענת על הכלכלה העולמית ובמיוחד זו של יפן.
ממשלתו של קלינטון בשנות ה-90 ניסתה לחדור לשוק היפני והשליט איזון בין שתי המדינות אך ללא הצלחה. בעקבות כך הממשל האמריקאני הוריד את ערכו של הדולר לעומת הין ויחסי ארה"ב ויפן המשיכו להידרדר. ב-94 נראה היה כי יחסי ארה"ב-יפן מהווים סכנה עולמית עם המשך ירידתו של הדולר. לאף אחת מהמדינות לא היה האומץ להחריף את העימות הכלכלי וכדי למנוע זאת הוחלט על סגירת בסיסי הצבא באזור "אוקינאווה".
שינויים פוליטיים: המערכת המפלגתית ביפן התאפיינה בשליטה של מפלגה אחת וחילופי ראשי מדינות דחופים. בשנות ה-70 יפן התאפיינה בשלטון בעל מפלגה דומיננטית אחת ומנהיגים שהוחלפו בתדירות גבוהה. שנות ה80 התאפיינה מבחינה פוליטית בשינויים אלקטוראליים, סקנדלים כלכליים, קונפליקטים על רפורמות והמשך השליטה הבלתי ניתנת לוויסות של ההתרחבות הכלכלית בעולם. ב-89 בפעם הראשונה רוב המושבים בבית העליון לא היו שייכים למפלגה הדומיננטית (LPD).
שינויים פוליטיים בשנות ה-90 התאפשרו כאשר הסתיימה המלחמה הקרה והחלו לעלות שאלות בדברה מידניות הכלכלית המדינית והצבאית של יפן. הפוליטיקה נשלטה לחלוטין על מפלגה אחת (LDP) מאז שליטתה של ארה"ב ביפן. מפלגה זו שלטה במנגנונים ובמדיניות וגרסה כי ישנה חשיבות עליונה לפיתוח הכלכלה על פני הצבא (ארה"ב תספק את ביטחונה של יפן) תוך התנגדות נחרצת נגד הקומוניזם. כך שעם סיום המלחמה הקרה החלו להישמע קולות נגד אנשיה השמרניים של המפלגה בכך שהוקמה מפלגה חדשה שהורכבה מאותה מפלגה LDP. וב-93 בפעם הראשונה נבחר מנהיג שלא היה חבר במפלגת ה-LDP. לאחר מכן מנהיגים רבים עלו ונפלו אך לא הצליחו להתגבר על המשברים הכלכליים ולהנחיל שינוי.
ללא ספק האומה היפנית עבר את השינוי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה בכך שהפכה למעצמה כלכלית. יפן הינה חברה הומוגנית וכראייה לכך ניתן להיווכח בשליטת מפלגה אחת מאז מלחמת העולם השנייה . התאוששותה של יפן התאפיינו בשיתופי פעולה עולמיים, כסף זול , חסכונות ויכולת מדהימה להתעלות כשהתרחשו משברים. אך עם קריסת השווקים ב-98 הותירה את יפן בחובות עצומים והשפיע על שוקי אסיה והעולם כולו והעלה ספקות למדיניותה של יפן במרוצת השנים.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
