היסטוריה פוליטית: יואן וראשית הרפובליקה הסינית
בגידתו של יואן
משנבחר לתפקיד הנשיא הזמני, החל יואן להפוך את הרפובליקה הסינית לבדיחה. בקבינט הראשון שלו נמסרו ארבעת התיקים המרכזיים (ענייני חוץ, פנים, מלחמה וצי) לעושי דברו כאשר ארבעת התיקים הפחות חשובים (חינוך, משפטים, חקלאות וייעור) הוקצו לחברי טונג-מונג חוי. הקבינט שלו לא היה אלא כלי בידי הנשיא.
אך כלפי מנהיגי המהפכה גילה יואן יחס של כבוד מופלג ואף הזמין בלבביות את סון ואת חואנג לסור ולבקרו והבטיח להם תפקידים בכירים בתחום הרכבות. לאחר ששיכך יואן למעשה את חשדנותם של שני מנהיגי המהפכה הסינית, נעשה יואן נועז יותר בחתירתו לצבירת סמכויות רודניות.
המהפכה השנייה: לפי החוקה הזמנית היה צורך לבחור בית נבחרים בתוך שישה חודשים מהקמת הממשלה. באוגוסט 1912 ניסחה הממשלה חוקי בחירות ותקנות לארגון בית הנבחרים בן שני בתים, עליון ותחתון. עד למועד הבחירות, בדצמבר, הטמיעה טונג-מנג בתוכה ארבע סיעות קטנות והפכה למפלגת האומה (ראשי תיבות גמ"ד). מנהיגם סונג ג'יאו-ר'ן החזיק בתוקף בעמדה בעד משטר מפלגתי וקבינט אחראי, שינהיג את הארץ לשלטון חוקתי ויסכל כל כוונות זדון מצד הנשיא, כושר הארגון שלו והתבטאויותיו עוררו את חמתו של יואן.
משלא עלה ידו של יואן לקנות את סונג (מנהיג גמ"ד) בשלמונים, החליט לחסלו בהתנקשות וכך בעת שיצא סונג מתחנת הרכבת בשאנגחאי נורה סונג ומת כעבור יומיים. החקירות העלו קשר לראש הממשלה ולנשיא יואן אבל המשפט התנהל באיטיות, כאשר כל המעורבים בעניין מצאו את מותם באופן "מסתורי".
כדי לחזק את מעמדו מול הגמ"ד השיג יואן "מלווה ארגון מחדש" בסך 25 מיליון ליס"ט מקונסורציום של בנקים מחמש מדינות. סון וחואנג שין קראו לבית הנבחרים לדחות את המלווה הבלתי חוקי הזה, ניסיון שלא צלח. בעקבות זה סיעת גמ"ד הגישה הצעה להדחת הממשלה והקרע בין יואן למהפכנים לא ניתן היה עוד לאיחוי.
יואן נקט פעולת בזק להדחת המושלים הצבאיים של ג'יאנג-שי וכך החלה "המהפכה השנייה". יואן לא התקשה כלל להביס את הצבאות הדרומיים חסרי הציוד. הלחימה הסתיימה כעבור חודשיים והגנרלים של יואן שלטו בכל עמק היאנג-דזה כאילי מלחמה של החבלים.
חלום המלכות של יואן: יואן לא הסתפק עוד בתואר "נשיא זמני" אלא השתוקק להחליפו ב-"נשיא לכל ימי חייו" כשלב בדרך אל מטרתו הסופית- כס הקיסרות.
השלב הראשון בתוכניתו היה שכנוע בית הנבחרים לחוקק חוק בחירות לנשיאות בטרם הושלם חיבור החוקה. כאשר חייליו ושוטריו של יואן איימו על ההמון שיבחרו ביואן כנשיא ולא הם ייהרגו. למרות האיומים לא הצליח יואן לזכות במספר הקולות הדרוש אלא רק לאחר שלושה סיבובים. באוקטובר 1913 הושבע יואן רשמית כנשיא והממשלה הזמנית הפכה לממשלה של קבע.
כעבור שלושה שבועות קיבל בית הנבחרים את חוקת טיין-טאן שאימצה את שיטת הקבינט ולא את השיטה הנשיאותית אף על פי שיואן הורה להם לחזור בהם. יואן בזעמו הורה לפזר את מפלגת האומה וביטל את כתבי האמנה בתואנה שהיו מעורבים במהפכה השנייה. יואן התעלם מהחוקה, מבית הנבחרים וממפלגת האופוזיציה ונעשה רודן לכל דבר.
למרות כל זאת היה מודע לחשיבות במראית עין חוקית ולכן כינס ועידה ארצית לתיקון החוקה הזמנית של 1912. הוועידה הביאה להחלפתה של שיטת הקבינט בשיטה הנשיאותית והסמיכה את הנשיא ואת בית הנבחרים לנסח חוקה חדשה שנקראה "האמנה החוקתית". לנשיא ניתן הזכות להאריך את תקופת כהונתו ל-10 שנים עם אפשרות בחירה מחדש ללא הגבלה ועוד ניתן לו האפשרות למנות את יורשו. הוא נעשה קיסר מכל בחינה מלבד התואר ולכן עדיין לא נחה דעתו.
באוגוסט 1915 הוקמה "האגודה לתכנון השלום" שמארגנה הראשי קרא לישועה עולמית באמצעות מלוכה חוקתית ושמה לעצמה מטרה להפוך את יואן לקיסר. בתחילה יואן הקפיד לשמור מרחק מהתנועה והכחיש כל כוונה להיעשות לקיסר. אך עם הגעה של "עצומות" רבות שקראו בממשלה לשינוי במערכת הפוליטית ניאות כביכול יואן בסופו של דבר להכריז על תחילתה של תקופת הקיסרות החדשה.
סון היה משוכנע יותר מאי פעם כי חוסר הלכידות היה הגורם המרכזי במפלה ולכן ארגן את מפלגת האומה מחדש במתכונת הדוקה יותר ושינה את שמה ל-"מפלגה המהפכנית הסינית". סון פיקח במדוקדק על הארגון במרכז המפלגה ובסניפיה והחזיק בידו את סמכות המינוי לכל הדרגים- ראשיתו של העיקרון שנודע לימים כ-"צנטרליזם דמוקרטי" ויצא למלחמה כנגד יואן על בגידתו ברפובליקה.
במקביל החלו לקום קבוצות של מהפכנים בחבלי הארץ השונים שהכריזו על עצמאותם וקראו ליואן לפזר את התנועה המלוכנית שלו. כתוצאה מכך ממשל יפן הודיעה כי מחמת אי יכולת של ממשלת בייג'ינג לשמור על שלום בית ולזכות בתמיכת המעצמות, פקעה זכותה לייצג את סין ומכאן ואילך תנהג יפן בצפון סין ובדרומה שווה בשווה כשני צדדים לוחמים.
כל אלו לא הותירו ליואן ברירה אלא לזנוח את חלום המלוכה שלו והוא ביטל את שלטון "האדרת החוקה". עם זאת קיווה שימשיך להחזיק בנשיאות אם יחזיר את שיטת הקבינט. אך הקבוצות המהפכניות התלכדו במסגרת אחת, המועצה לעניינים צבאיים, וסירבו להכיר ביואן כנשיא. לסירוב זה הצטרפו אזרחים נכבדים מ-19 חבלים. בהמשך גם אנשי שלומו של יואן ערקו מאליו. בכך, בלית כל ברירה אחרת הכריז יואן על התפטרותו. יואן שהבושה, החרדה והיגון אכלו בו בכל פה, לקה במפתיע ברעלת השינן ומת..
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים