היסטוריה פוליטית- סיכום: הטיהורים של סטאלין

היסטוריה פוליטית- סיכום: הטיהורים של סטאלין

הרקע לטיהורים של סטלין בצבא

לצבא הייתה חשיבות רבה במהפכה הבולשביקית. הצבא הורכב מאיכרים רבים, ולמרות הקולקטיביזציה, הוא נותר נאמן למשטר. כוחה של המפלגה הקומוניסטית בצבא הלך וגדל במשך תוכנית החומש, עד שהמפקדים הבכירים היו רובם ככולם חברי מפלגה. עד לשנת 1937 שיעור הטיהורים שביצע סטאלין בצבא היה נמוך יחסית לגופים אזרחיים.

המשטר סיפק הקלות לחיילים ולקצינים : הקלות חומריות, מוצרי צריכה ודיור. במקביל לטובות ההנאה החומריות, טופחה גם היוקרה סביב השירות הצבאי. ב-1935 חודשו הדרגות בצבא, הליך שהעלה את גאוותם של קציני הקבע. בשנת 1937 מרבית הקצינים היו מקרב הפרולטריון, וחבו את מעמדם לסטאלין ולמדיניותו.

החלו להתפתח חיכוכים בצבא סביב שני מוקדים: העלאה בדרגה, וחיכוכים בדרגים הגבוהים בין קצינים צבאיים לפוליטיים. חיכוכים אלו היו משאב שסטאלין יכול לנצל, באם יחליט שברצונו להלום בפיקוד הצבאי.

הטיהורים עצמם: 1937-1938

בתחילת 1937 כבר התרבו הסימנים לכך שהטיהור הבא של סטאלין יהיה בצבא:

  1. ינואר 37' – אזכורים של מנהיגי צבא בהקשרים שליליים – כדוגמת משפטים והתבטאויות של סטאלין ביחס למרגלים בצבא.
  2. החזרת שיטת הקומיסרים הפוליטיים (נציגי המפלגה בצבא) –הקומיסר מאשר בחתימה את כל הפקודות הצבאיות. השיטה הונהגה שוב ערב הטיהור.
  3. 11/6/1937 – העיתונות מודיעה על מאסרה של קבוצת מנהיגים צבאיים שנשפטים בחשאי. עפ"י הדיווחים ההאשמות היו בגין ריגול עבור גרמניה ויפן והשתתפות באופוזיציה הימנית / של טרוצקי. לא ברור האם אכן התקיים משפט.
  4. בשנת 37' החלו גלי מעצרים אדירים שנמשכו גם בשנת 38'. המעצרים פגעו באופן ניכר בפיקוד הגבוה, וותיקי מלחמת האזרחים סולקו ברובם.
  5. אוגוסט 37' – ראורגניזציה בקומסומול (תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית), בעקבות חיסול המנהיג קוסאריאב.

פעולות אלו היוו את הבסיס לטיהורים בכמויות אדירות בצבא. מספר הקורבנות בקרב הקצונה הגבוהה, מפקדי ארמיות, מרשלים, מפקדי אוגדות, מח"טים וחברי המועצה הצבאית, היה עצום – רובם חוסלו בסופו של דבר. הטיהורים נעשו בשני גלים: שנת 37' עד ינואר 38', וינואר 38' עד אמצע השנה. ככל הנראה החלוקה לשני גלים נבעה מהצורך להכין ולהכשיר קצונה חדשה.

השלכות הטיהורים של סטאלין

הטיהורים של סטאלין בצבא ונפילת מבקריו  איפשרו לו לכתוב את ההיסטוריה מחדש. דיווחים על ההמתות, הגירושים והרעב של שנות ה-30' נמחקו.

בסוף שנת 1937 דווח על תוצאות הבחירות שנעשו בהתאם לחוקה החדשה. אחוזי ההצבעה עמדו על 96.5%, ורק שיעור זעום של קולות לא הצביע בעבור המועמד היחיד (סטאלין). סטאלין דאג לתגמל את תומכיו באמצעות אותות כבוד, צירוף לפוליטביורו (ההנהגה הפנימית הצרה של המפלגה הקומוניסטית) ובמינויים מפלגתיים.

משפטי הראווה

בשבועיים הראשונית של שנת 38' סטאלין הביס כל התנגדות, והמערכה האחרונה בכך הייתה משפט פומבי. הועמדו למשפט בוכארין, ריקוב, יאגודה, קרסטינסקי, ראקובסקי ועוד 16 נוספים. הם תוארו כתומכים בגוש האנטי-סובייטי (טרוצקי והימנים). ההאשמה הייתה במעשי חבלה, מזימה להדיח את סטאלין ומקורביו וריגול עבור גרמניה ויפן (ההאשמות הרגילות…). נוספו גם האשמות ספציפיות לחלק מהאנשים: בוכארין הואשם גם בקשירת קשר עם הסוציאל-רבולוציונרים השמאליים במגמה לאסור ולהרוג את לנין וסטאלין. ההאשמות התבססו בעיקר על הודאות בחקירות מוקדמות (אשר ידוע שהותר בהן שימוש בעינוי פיזי ונפשי). הנאשמים אישרו את הודאותיהם בבית-המשפט למעט כמה מקרים בהם היה צורך ב"חקירה" נוספת כדי שיודו. אחד מהם סרב להודות ונעלמו עקבותיו (מעניין מה קרה לו?!). כל הנאשמים פרט ל-3 הוצאו להורג, והאחרים נידונו למאסר.

מהימנות הראיות וההודאות – העובדה שהותר להשתמש בעינויים מטילה בספק את אמינותן של ההודאות. טרוצקי למשל הצליח להוכיח בפני ועדה בלתי-תלויה  שהאשמות רבות שנתלו כנגדו הן שקריות. בירורים מאוחרים יותר העלו שחומר הראיות שהוצג בבית-המשפט לא עמד תמיד במבחן המציאות (דיווח על פגישות במקומות שנהרסו מזמן למשל). ברור כי הקטגוריה סילפה / זייפה אירועים רבים. ההאשמה נגד בוכארין על קשירת קשר להריגתו של סטאלין, למשל, נתגלתה כזיוף מוחלט.

הטיהורים של סטאלין בצבא בוצעו בטענה כי בצבא נקשר קשר כנגד השלטון בשנים 36'-37'. ישנן עדויות פנימיות מנוגדות לכך. ניתן למצוא עדויות על תכנון הפיכה לאחר הגל הראשון של הטיהורים, אך ככל הנראה דובר בעיקר על זהירות ופחות על קשירת קשר ממשית. ברור כיום כי לו היה נקשר קשר במימדים שתוארו, המשלב בין הצבא, מוסדות המפלגה והמשטרה – הסיכוי שהוא היה נכשל הוא זעום. השלטונות הסובייטים הודו מאוחר יותר כי הטיהורים של 37'-38' לא היו מוצדקים וערערו את יעילות הצבא.

מדוע התוודו הנאשמים? ישנן עדויות על כך שאנשים שסירבו להודות הומתו. יש גם שיימצאו הסבר מספק בעינויים. ניתן להבחין גם בין צורות הודאה שונות – חזרה על הסיפור "שנרקם עבורם" במטרה לסיים במהרה את הסבל, שחקנים שהוסיפו שקרים לסיפור בעת מתן העדות, אנשים שהודו מרצון כי חטאו בקונטר-מהפכנות אך כפרו בהאשמות אחרות (כמו בוכארין).

תרומת המשפטים לסטאלין – המשפטים ריכזו את תשומת הלב באויב חיצוני, טרוצקי (שכרת ברית עם גרמניה ויפן), וסייעו להעלמת המתחים מבית. כל התנגדות לסטאלין התפרשה כבגידה. הסיכון היחיד של סטאלין בעריכת המשפטים היה הסערת דעת הקהל המערבית. למרות זאת סטאלין הניח שהשנאה להיטלר ואי-הודאות לגבי המציאות הסובייטית, ייגרמו לגורמים מערביים לקבל את המשפטים כאמת.

הטרור ככלי מרכזי בשלטונו של סטאלין

יש המסבירים את הטיהורים בשיגעונו של סטאלין, אך זו אינה סברה מספקת לאור התכנון, ההכנה והשיטתיות שבה נעשו הדברים. למעשה, שליטתה של המפלגה הקומוניסטית לא הייתה מובנת מאליה בשנים הראשונות. כדי לשמר את השליטה היה צורך במשמעת ריכוזית בתוך המפלגה. מאבקיו של סטאלין גובו בתמיכה מפלגתית והעצימו את כוחו.

בשנת 1934 המהפכה הגיעה למעין נקודת אל-חזור, הקולקטיביזציה של החקלאות הושלמה, וחלה עלייה בפיתוח התעשייתי. בשלב זה ניתן היה לבחור לשים קץ לטיהורים (שכן היעד הושג), אך ככל הנראה עלה חשש שפעולה כזו תוביל לרפיון והיחלשות כוחה של המפלגה וכוחו האישי של סטאלין. סטאלין היה מודע לתוכניות לסילוקו, ולכן בחר שלא לכונן שלום, אלא להמשיך בדרך הטרור.

הטרור היה חייב להיות מוחלט, שכן אם לא יהיה כזה הרצון לנקמה בידי אלו שיישארו בחיים עשוי לפגוע במפלגה. לכן הייתה חשיבות רבה ליסודיות בה נעשו הדברים. סטאלין חידש את פני המפלגה ע"י חיסול הדור שביצע את המהפכה וניצח במלחמת האזרחים, והכניס לשורותיה אנשים שחבים לו תודה על מעמדם. לטרור היה חלק חשוב בממשל העריצות של סטאלין.

השפעות הטרור של סטאלין:

  1. חיסול כל מתנגדיו של סטאלין
  2. חידוש האליטה במדינה, כך שכולה חבה תודה לסטאלין על מעמדה
  3. השפעה מרכזית – הטרור שבר כל אפשרות לליכוד וסולידריות במפלגה ומחוצה לה. בהלה, הלשנות וצביעות, לא אפשרו לאיש לתת אמון בחברו. "האטומיזציה של החברה" (פירוק הקהילות) היא מאפיין בולט בשלטון טוטליטרי, וזו הושלמה בשנות הטרור של סטאלין.

קץ הטרור

קיצם של הטיהורים של סטאלין הגיע יחסית במפתיע, אם כי ברור שהנהגת המפלגה חששה שהמאסרים והגירושים מאיימים על עצם קיומה של המפלגה. הטרור הוביל למחסור ניכר בחברי מפלגה, וכדי לטפל בכך בוצעו מספר פעולות בשנת 1938:

א.   ינואר 1938 – פקודה שדורשת מארגוני המפלגה לא לנהוג בדריכות מופרזת, שמתבטאת בגירוש מהמפלגה ללא סיבה מספקת.

ב.      בפעם הראשונה מזה שנים, אנשים שאינם חברי-מפלגה הורשו לתפוס עמדות מפתח בממשלה ובמוסדות הכלכליים.

ג.        נעשו סידורים לגיוס מזורז של חברים חדשים.

היה צורך למצוא את דרך האמצע בין השבת המפלגה למצב תקין, לבין הפסקת הטרור באופן פתאומי. בשל כך הפעולות שנעשו היו זהירות. ייזו'ב, ראש הנ.ק.וו.ד (קומיסריון עממי לענייני פנים) ואחראי לחיסול הצמרת הותיקה של המפלגה, הודח והוחלף. המאסרים ההמוניים הופסקו, נקטעו חקירות שהיו תלויות ועומדות זמן רב, וחשודים שוחררו. קציני-בטחון הועמדו למשפט על סחיטת הודאות שווא. עם זאת לא היה שינוי בסמכויותיה של הנ.ק.וו.ד, גם לא בתחום עבודות הכפייה. הפעולות הוצגו כניסיון של המפלגה לתקן את שגיאות העבר, מה שתרם לתדמיתה של המפלגה.

במרץ 39' התכנס לאחר יותר מ-5 שנים הקונגרס של המפלגה. הכנס היה מלא-אימה, נטול ויכוחים, ביקורות או דיון. הנואמים יישרו קו עם עמדותיו של סטאלין. סטאלין התייחס לטיהור ככזה שהיה מלווה ב"שגיאות חמורות" [אופס… ] וטען שלא יהיה עוד צורך בשיטה של טיהורים המוניים. עם זאת, הוא הסביר שהטיהור של השנים 33'-36' היה בלתי נמנע, ובאופן כללי תוצאותיו היו מועילות. בקונגרס הוחלט להכניס סידורים חדשים שיבטיחו את הזכות לערער נגד גירוש מן המפלגה. ניחומי הסרק הללו הוציאו את סטאלין שוב כשידו על העליונה: לא הייתה כל אופוזיציה, הפוליטביורו חוזק, והמשטרה הייתה נתונה למשרת נאמן של סטאלין. הנאמנות לסטאלין עתידה לעמוד למבחן נוסף כאשר ייחתם החוזה עם גרמניה באוגוסט 39', שמציג מהפך פתאומי במדיניות החוץ המפלגתית.



*תוכנית החומש – התוכנית הכלכלית שהגה סטאלין, שכללה: תיעוש מהיר שיציב את ברה"מ ברמה טכנולוגית שווה ליתר העולם, קולקטיביזציה של החקלאות, העלאת רמת ההשכלה וחיזוק הצבא.

בוכארין – מראשי המפלגה, כתב את חוקת 1936.  ריקוב – קומיסר פנים בממשלתו של לנין. היה ראש ממשלה (1924-2930). יאגודה – מראשי הצ'קה, היה קומיסר לענייני פנים, ואחראי על מדיניות הדיכוי והטיהורים. ראקובסקי – מרשל, מבכירי הצבא האדום. נעצר ב-37' אך שוחרר עם הפלישה לגרמניה והוחזר לצבא.

חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים

כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

היסטוריה פוליטית של זמננו

מבוא להיסטוריה פוליטית

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו

כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות