בשיעור שעבר הרטבנו את הרגליים בכל מה שקשור בבניית עלילה והיחס שבין העלילה לבין המישור הבדיוני של הסיפור שלנו. בשיעור הנוכחי בקורס הכתיבה היוצרת שלנו אנחנו נצלול אלתוך המים וננסה לפרק את המרכיבים השונים של היחסים בין מישור הטקסט והמישור של הסיפור הבדיוני. מרכיבי הזמן בעלילה מתחלקים לכמה נושאים.
הנושא הראשון שבו נרצה לגעת הוא היבט המשך של הזמן. כמה זמן אירע אירוע מסוים? אנחנו הרי יודעים היטב שאירוע שלוקח זמן רב, אולי אף שנים, יכול להיות מסוכם בטקסט בשורה בודדה או פסקה. מאידך אירועים שנמשכים הרף עין יכולים להיות מתוארים באריכות. למעשה רק במקרים נדירים, כאלו של דיאלוג "טהור", ישנה זהות בין משך הזמן בטקסט ומשך הזמן במישור המשוחזר. לכן אנחנו מבחינים בין ארבעה סוגים עיקריים של ייצוג הזמן במישור הטקסט: פסיחה – משך שזמן שאודותיו כלל לא מסופר בטקסט. סיכום – פרק זמן שמצטמצם לכדי שורה או פסקה. סצנה – תיאור מפורט של התרחשות מסוימת. הפוגה תיאורית – הרחבה באריכות אודות משהו שאינו אורך זמן רב.
היבט נוסף שבו נדון בהקשר היחסים שבין הזמן והטקסט הוא זה של הסדר. כאן אנו עונים על השאלה מתי התרחש האירוע?. יש לנו שני סוגים יסודיים של קפיצות בזמן – נסיגה – מסירת אירוע שהתרחש לפני שהוא נמסר בטקסט, ומנגד הטרמה – דיווח אודות אירוע בטקסט שטרם התרחש במישור המשוחזר. על נושא זה נרחיב בשיעור המדבר על סצנה מובחנת ראשונה ואקספוזיציה.
היבט נוסף של הזמן בסיפור הוא של הסדירות. כאן אנו עונים על השאלה "באיזו תכיפות" אירע האירוע או כמה פעמים הוא התרחש. גם כאן אנחנו יכולים לראות שיכולות להיות אי-התאמות בין הטקסט והעולם הבידיוני. שכן אירוע שמתרחש פעמים רבות בעולם הבידיוני יכול להיות מוזכר רק פעם אחת בטקסט ואילו אירוע שקורה רק פעם אחת בעולם הסיפור יכול להיות מסופר כמה פעמים בטקסט.
כפי שאנחנו רואים. בתחום הכתיבה היוצרת יש לנו לא מעט אפשרויות בקביעת היחסים בין הטקסט והעולם הבידיוני שאנחנו יוצרים בעזרתו. אפשרויות אלו מאפשרות לנו לשלוט ולתמרן את חווית הקריאה על ידי קביעת האופן שבו הקורא שלנו מתוודע למידע.
תרגילים:
תרגיל 1: היבט המשך
תרגיל 2: היבט הסדירות
—
לשיעור הקודם – לתוכן העניינים – לשיעור הבא