היסטוריה פוליטית של זמננו: מלחמת העולם הראשונה

היסטוריה פוליטית של זמננו: מלחמת העולם הראשונה

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

שני מאורעות היסטוריים חשובים מאוד שלפני מלחמת העולם הראשונה: המהפכה המקסיקנית מלחמת אזרחים שמתחילה ב-1911 ומסתיימת למעשה ב-1920 עם כמות אבידות עצומה, שהקימה במקסיקו מעין דמוקרטיה חד-מפלגתית.

הפרשה השנייה: המהפכה הסינית ב-1911. המבנה הפוליטי הארוך בהיסטוריה התמוטט ב-1911.

כל זה קורה לפני מלחמת העולם הראשונה אך בפריפריה.

בערב מלחמת העולם הראשונה היו מעצמות, וכן ביבשת היו תהליכי דמוקרטיזציה מכיוונים שונים, ועם דמוקרטיות בעלות תכונות שונות, לא ממש דמוקרטיות. עם זאת, הנטייה היתה לדמוקרטיה, פרט לרוסיה, ששם הנסיונות למהפכה בה-1905 לא הניבו דבר, וכן העות'מאנית ששם היו שני נסיונות להקים מבנים מודרניים (1870, 1908), ושם אי אפשר לדבר על התפתחות דמוקרטית שמקימה מבנה פוליטי שמקדם זאת. השלישית – מונטנגרו, מדינה קטנה שהיסטורית היוותה מחסום מכניסת האיסלאם לאירופה.

באירופה יש קיטוב של המערכות הפוליטיות בכל המדינות – בין השמאל ובין הימין. מרקסיזם וסוציאליזם, לעומת מפלגות ימין – מסורתיות, וכן לאומיות מודרנית מסיבית (של המונים, גיוס – משהו אקטיבי שמנסה להביא למהפכה ימנית, שבסופו של דבר ייצור נאציזם. גם לכיוון מהפכה של השמאל שבסוף ייצור קומוניזם).  מפלג את כל המערכות הפוליטיות ערב מלחמת העולם הראשונה.

זהו המקור לאמונות שונות של דעת הקהל, שגרם לאנשים רבים לבחון את המציאות בצורה ריאליסטית. הסוציאליסטים האמינו שהלאומנים יחד עם הבורגנות לא יצליחו לגרום למלחמה כללית, כי בכוח הפועלים למנוע זאת על ידי זה שלא ילחמו. הם טעו לחלוטין. המפוכחים ביניהם (הבולט ביניהם – מוסוליני שבא מהקצה של השמאל), הסתכלו על מה שקרה כשאיטליה הלכה למלחמה בלוב, וראו שהפועלים התלהבו מאוד מהרעיון הלאומי, וחשבו שיש בעיה עם התזה של האינטרנציונאל השני. מהצד השני, הלאומיות השונות סבלו מאותה המחלה: שכנוע עצמי של כל אחד מהלאומיים שהם עליונים על האחרים (הבריטים, האמריקאים… לכל אחד היתה סיבה היסטורית כזאת או אחרת).  שתי האמונות המיתיות הללו, יצרו תופעה של עיוורון בפני אסון קרב ובא. התקופה לפני המלחמה נקראת בצרפתית "התקופה היפה". אך האימפריה העות'מנית הלכה והתפוררה. הבריטים עשו מאמצים להחזיק אותה, ולבסוף הגרמנים נכנסו לשם, ותרמו לשם דברים שתרמו לאלימות שהלכה והתגברה. לדוגמא, היו רציחות המוניות של הארמנים בטורקיה. הגרמנים ליבו רגשות לאומיים חריפים שם. הגרמנים עשו זאת??

לאחר מכן, בוסניה-הרצגובינה, והשתלטות של האוסטרו-הונגרים עליה. מאחוריה, הלאומיות הסרבית והרצון שלה להפוך למעצמה הסלבית של הדרום, כשמאחוריה עומדת רוסיה (המעצמה הסלבית הצפונית). כלומר לאומיות פן-סלבית שעומדת נגדם. כנגד כך, נוצרה לאומיות פן-גרמנית. הכל מתנגש בסרביה. מלחמות הבלקנים שעיצבו את הלאומויות החדשות של האיזור (מקדונים, אלבנים, בולגרים וכו').

כל הדברים הללו היו מערכות של לחצים שאימו לפוצץ את את השלום האירופי, מועידת לונדון שנקבע בה האיזון בין כל המעצמות.

דברים נוספים: הצרפתים רוצים לנקום בגרמניה ולהחזיר לעצמם את אלזס-ולורין. לו הם איזורים חשובים מאוד מבחינה תעשייתית, והם בליבה של אירופה. כלומר, לא רק רגשות לאומיים –היסטוריים, אלא גם צרכים כלכליים-תעשייתיים.

בעיה נוספת: הצרפתים התייצבו דמוגרפית מאז המאה ה-19, והגיעו ל-39 מליון איש. הגרמנים לא הפסיקו לגדול – או שהתרבו או שכבשו שטחים עם גרמנים. 65 מליון גרמנים. הם האויב של צרפת  -מבחינתם הם פצצה דמוגרפית. הגידול של גרמניה היה גם כלכלי ותעשייתי אומנם במאה ה-19 השוק הגדול הוא בבריטניה, אבל הגרמנים הולכים ועוברים את הבריטים בכל. הם מוגבלים מבחינת הזכויות הצבאיות שלהם על ידי כל מיני הסכמים כדי למצוא מקום טוב, בעבר.

רוסיה – בעיה נוספת: עוברת תהליך תיעוש מהיר מאמצע המאה ה-19, אך רק בחלקה המערבי (איזור פולין, המדינות הבלטיות). בפנים – כפרית, חקלאית. המיעוט שגר בערים הופך לתוסס, קיצוני ומהפכני. מכיוון שברוסיה ישנה אינטליגנציה מאוד רצינית ופוליטית, שלא קוימו כלפיה הבטחות במהפכה של 1905 והמשיכו לרדוף אותה – היא מצאה כל מיני פתרונות: לנין יצר אגף מהפכני מקצועי של גרעין קשה שיבצע את המהפכה הסובייטית. אולם, הכוחות הפוליטיים הגדולים היו ה-SR – אנשים שמדברים במושגי צדק חברתי וערכים לאומיים – פופוליסטיים, זוכה לפופולאריות רחבה, כי דיברו בערכים מסורתיים היסטוריים. מבינים את זה הרבה יותר טוב מאשר האוטופיות של לנין.

לכן, רוסיה נמצאת כל הזמן בתהליך של תסיסה.

כך גם ביתר אירופה: באיטליה ביוני 1914 יש אפיזודה של "השבוע האדום" – מרד אנרכיסטי שכמעט הפיל את השלטון. השלטון המרכזי נלחם בעם בעזרת הצבא. בריטניה – 1914 – גל שביתות ענק שמזעזע את החברה והכלכלה הבריטית . כלומר הרבה תסיסה ובעיות פנימיות, שמשמשות תמריץ למנהיגים לדבר במושגים מאחדים – לאומיים, מלחמתיים.

ובכל זאת, לא האמינו שתהיה מלחמה, ובטח שלא כמו שהייתה לבסוף. החלום היה מאוד פשוט – של אלה שהלכו למלחמה. כל מעצמה חשבה שהצבא שלה ינצח תוך שבועיים את האויב. כך הגרמנים – תוכנית שליפן, הרוסים היו בטוחים שיגיעו לברלין. הצרפתים גם כך.

משתנה נוסף שקשור ל-40 שנות השלום: כשיש 40 שנות שלום, וצמיחה כלכלית ברמות טובות (גם בעקבות ההתפתחות האימפריאלית), ובאופק רואים מלחמה אבל לא בטוחים שנגיע אליה – ברור שיש build-up צבאי. לצבא יש יותר מה לומר: יש כסף ויש כוח אדם. לכן מתכוננים הרבה, וגם טועים הרבה במהלך ההכנות. היה הרבה כסף ושקט בשביל לבנות את הצבא. כמו כן היו כל מיני מלחמות קטנות בדרך, שאפשרו לצבא להתחמם (בוקסרים בסין וכו'). הצבא אחרי המלחמות האלה כל הזמן ביקש עוד תקציבים. כלומר, יש מירוץ חימוש שמוביל בסופו של דבר למלחמת העולם הראשונה.

מעבר לכך, התכוננו טוב למלחמה. כולם הבינו שהמלחמות המודרניות הן של שליטה פוליטית מרכזית, ושל התפתחות טכנולוגית וכו'. מבחינה ארגונית לא עשו שינויים כל כך, השינויים היו רק אחרי המלחמה. הבינו שהשוק הפרטי לא מספק את הצרכים במהלך מלחמת העולם הראשונה.

מבחינה חברתית – בגלל שהנשים נכנסו לעבודה כשהגברים היו מגוייסים, הדבר שינה את פני החברה.

התרחשו שינויים מאוד גדולים, שאף אחד לא צפה אותם.

 

ה-build up והסיבה המרכזית של מלחמת העולם הראשונה – כל מדינה התארגנה לגיוס המוני, שמחייבת שלטון מרכזי. ברגע שכל אחד הוביל את הצבא שלו לחזית, אין נסיגה, כי צריך הסכם פוליטי שכולל את כולם, כך שלא יהיה עוד ניצוץ שידליק מלחמה. אך אי אפשר למנוע זאת. כלומר, הbuild up תלוי בכולם ובארגון המדינתי, אך הניצוץ תלוי באדם אחד. במקרה זה היה זה האדם שהתנקש בחייו של פרנץ-פרדיננד בסרייבו.

בסרייבו יש אוכלוסיה מוסלמית שלא אוהבת את האוסטרים, וכן אוכלוסייה לאומית סרבית שלא אוהבת אותם. אוכלוסיות רבות. יורש העצר "התחתן לא נכון" עם אישה שלא היתה שייכת לאצולה, ולכן הירבה ליסוע לשם. ההתנקשות מתרחשת בסוף יוני 1914.

ברקע: כל הרקע… הרגשות הלאומיים, מערכת הבריתות, החימוש, תקשורת ההמונים וכו'. ה-build up עובד לאט – לוקח לממשלה האוסטרית חודש להחליט מה הם רוצים לעשות. כעבור חודש נותנים אולטימאטום לסרבייה. ברור שהסרבים אינם יכולים להסכים להצעה שהוצעה להם. מאחורי סרביה ישנה רוסיה. מאחרוי אוסטרו הונגריה נמצאת גרמניה. מאחורי הרוסים הצרפתים. גם איטליה נמצאת שם.

הסרבים הסכימו כמעט להכל, פרט לסעיף אחד של מסירת העצמאות. מובן שסרביה לא רצתה ללכת למלחמה, שכן אין לה סיכוי נגד האימפריה האוסטרו הונגרית. אולם, האימפריה לא נכונה להתגמש, והכריזה מלחמה על סרביה, תוך התייעצות עם הגרמנים. הסרבים פנו לרוסים שהתחילו להזיז את הצבא, ופרצה המלחמה גם בינה לבין גרמניה.

העסק מסתבך בצורה קשה: הגרמנים בנו על תוכנית שליפן שבנתה על לוחמה בחזית אחת. החזית הקשה יותר הייתה רוסיה, ולכן רצו להכניע את צרפת. היה בכך חיסרון אחד – בלגיה שעמדה באמצע, שהייתה אמורה להיות ניטרלית, וברגע שיפרו את הניטרליות – היא מוגנת על ידי בריטניה.

למה מלחמת עולם? כי מה שנמצא על הפרק הוא בעצם על השליטה בכל העולם . הבריטים מביאים כוחות מכל האימפריה, מכל העולם. גם היפנים בעלי ברית של הבריטים, ובשבילם זו הזדמנות להשתלט על המושבות הגרמניות בסין.

מלחמה לסיום כל המלחמות: 15 ציטוטים על מלחמת העולם הראשונה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות