היסטוריה פוליטית של זמננו: הקולוניאליזם הבריטי
הקשר הבריטי-הודי מתחיל מוקדם מאוד: חברת הודו המערבית. חברה כלכלית לכל דבר שמקבלת זכויות סחר בהודו במהלך המאה ה-17. כבר ב-1757 אחרי מאבק צבאי בין החברה הבריטית לחברה הצרפתית המקבילה, הבריטים נשארים ככוח המשמעותי (הכוונה לחברת הסחר) – זוהי חברה כלכלית עם צבא משלה, שמכוננת שלטון: בהתחלה על חופי הודו, ולאט לאט מתפשטת פנימה.
ב-1815 הבריטים מנצחים את נפוליאון והופכים להיות הכוח המשמעותי בעולם. 26 מליון קמ"ר שטח האימפריה – 23% מהעולם. הגישה שנוקטת בה – בדידות מזהרת, היא יוצאת מנקוד'ת הנחה שהבריטים לא זקוקים לאף אחד . לא צריכים שיעזרו להם, ויכולים לשלוט בעצמם. לכן הם גם לא צריכים להתערב באירופה – זה מה שעניין אותם. הכוונה הייתה ליצור מצב שאירופה תישאר באיזון הכוחות שהיה בה בתחילת המאה ה-19, ובריטניה תימנע מלהתערב בסכסוכים בה.
מי שישנה את המדיניות הזאת, ובכלל את המפה של העולם – הם הגרמנים. זאת מכיוון שבמהלך המאה ה-18 וה-19 הסכסוכים העיקריים היו בין הבריטים לצרפתים, והמאזן נשמר עד איחוד גרמניה על ידי ביסמרק, והכרזת הקמת גרמניה בורסאי (ורסאי – כדי לא להעדיף את אחד המחוזות). 1870 – פרוסיה כובשת את אלזס ולורין מצרפת\ שנשארו בבעלותה עד מלחמת העולם הראשונה.
המדיניות של ביסמארק: מדיניות של ריאל פוליטיק. מבוססת על המגבלות של המערכת, ולא שואפת לשנות אותה באופן דרמטי: לדוגמא לא לשאוף לכבוש את צרפת. אך בסוף המאה ה-19 עולה לשלטון וילהלם השני ומערך הכוחות משתנה. הוא גזען, מגלומן. מפטר את ביסמרק ומכונן מדיניות של welt politic- שמטרתה להפוך את גרמניה לכוח חזק ומרכזי. גרמניה באותו הזמן הופכת להיות אחת האומות המתועשות באירופה. מהר מאוד הם מתחילים במירוץ חימוש. המדיניות הגרמנית משבשת את התוכניות הבריטיות. מדובר בשינוי המצב באירופה, וקריאת תיגר אמיתית על בריטניה. הגרמנים מתערבים במלחמת הבורים בדרא"פ, ותומכים בבורים – זאת למעשה הצהרה על מדיניות אנטי-בריטית. נראה אותה בסופו של דבר בכינון מערכת הבריתות לקראת מלחמת העולם הראשונה: גרמניה ואוסטרו-הונגריה, ומולן צרפת ובריטניה ורוסיה.
בשלב זה חברת הסחר הבריטית של הודו המערבית שולטת בהודו עד השלב שהיא משלימה את כיבוש הודו. בשלב זה בערך פורץ מרד. רוב הכוחות הבריטים למעשה היו הודים (הינדואים או מוסלמים). 200,000 חיילים הודים. בשלב מסוים מתחילה לרוץ שמועה, לפיה בנשק ההודי יש שמן "לא כשר" להינדים ולמוסלמים. זה נתפס כהתגרות בריטית, ופורץ המרד.
הבריטים בסופו של דבר מצליחים לדכא את המרד, אך הודו עוברת לשליטת הכתר הבריטי. חברת הודו המערבית מפורקת. (1858).
מה שנראה בהודו מאפיין את הקולוניאליזם הבריטי בשנים הבאות.
בריטניה מסיקה שהמרד נבע משתי סיבות: דתית וכלכלית.
בעניין הדתי – האימפריה מחליטה לא להתערב בעניינים דתיים כלל. בעניין הכלכלי – תכבד את המערך הכלכלי הקיים. כלומר, האימפריה הופכת להיות סוכן של שמרנות בעולם – בכל מקום שהיא מגיעה אליו, מנחה אותה כיבוד ושיתוף פעולה של האליטות המקומיות, על מנת לכונן שלטון יציב, ולהשאיר את המצב הקיים כמו שהוא (בשונה מאוד מהקולו. הצרפתי). כעת לא תהיה יותר התישבות בריטית – יש אדמיניסטרציה בריטית, אך בריטים לא עוברים לגור במקום (בשונה, לדוגמא, מהתיישבות הבריטית בעבר באמריקה).
שוב מראה את הלוגיקה של הקולוניאליזם: מנהגים שונים של המדינות הזרות הלכו אף ללמוד באנגליה (גנדי לדוגמא), ואחרי כן השתמשו באותה ההשכלה כדי לצאת נגד הקולוניאליזם. זה היה המהלך הדה-קולוניאלי בכל העולם.