מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: שאלת האזרחות
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
אזרחות – השאלה הרעיונית והסדרי האזרחות הבסיסיים בישראל
לא היה במדינת ישראל חוק אזרחות עד 1952.
פרופ' זילברשץ – אזרחות במובן ה-citizenship זה מושג שימיו כימי המדינה. הכוונה היא לקשר המשפטי בין אזרח למדינת האזרחות שלו (המתבטא בדרכון). אולם, תיתכן גם אזרחות במובן ה-nationality. מנגד, תיתכן תושבות, זמנית או קבועה. אזרחות היא קשר משפטי. תושבות היא צירוף של משפט ועובדות בשטח. האזרחות היא חלק מהקשר של זכויות שבין האדם למדינה. יש דיון ערני בנוגע לחובות הכרוכים ביחסים הללו.
ישנה מגמה לצמצם את כמות האנשים חסרי האזרחות. כיום יש לכל אדם זכות לצאת מכל מדינה, אולם יש מבחינת הכניסה, יש לו זכות להיכנס רק למדינתו שלו. הנחת היסוד של המשטר הבינ"ל היא שיש מדינות, שחובותיהן היא להכניס את אזרחיהן אולם אין להן חובה להכניס אנשים אחרים. אנשים שהם stateless people מבטאים מצב לא רצוי השולל מהם הגנה של המדינה.
האזרחות נתפסת כחלק מריבונות המדינה. המדינה קובעת איך הענקה של אזרחות ניתנת. רוב האנשים שנולדים בעולם זוכים לאזרחות מלידה. הבעיה היא שחוקי המדינות אינם תמיד מתואמים בצורה שמבטיחה כי לכל אדם שנולד תהיה אזרחות. הענקה של אזרחות מתחלקת לפי שני עקרונות יסוד – עיקרון האדמה ועיקרון הדם. ארה"ב וצרפת פועלות לפי עיקרון האדמה. כל אדם שנולד בארה"ב במדינה זוכה לאזרחות. מנגד, אדם שנולד בישראל איננו מקבל אזרחות אוטומטית. החוק מעניק אזרחות לפי עיקרון הדם לכל ילד של אזרח ישראלי, גם אם הוא נולד בחו"ל. אם אזרח ישראלי אינו תושב ישראלי, האזרחות מוגבלת לדור אחד בלבד. התיקון הזה לחוק נועד למנוע מצבים כגון מקרה סמואל שיינביין, שניצל את האזרחות הישראלית של סבו על מנת להימלט מאשמת רצח בארה"ב.
ניתן לזכות באזרחות גם באמצעות התאזרחות.
מנגד, מדינה יכולה לשלול אזרחות. שלילה בחוק הישראלי מוגבלת כך שלא ניתן לשלול מאדם אזרחות אם הוא יהפוך לחסר מדינה.
בעבר, אזרחות היתה דבר מאוד עמוק. היתה תלות גדולה באזרחות ובמדינה. כיום, האזרחות היא דבר הרבה יותר אינסטרומנטלי. יש דילול בעניין של החובות האזרחיות. בעבר היתה התנגדות גדולה לאזרחות כפולה. למשל, ס' 5 לחוק האזרחות מחייב ויתור על האזרחות הקודמת. יותר ויותר ממדינות העולם מוותרות על התנאי הזה ומוכנות לאזרח את מי ששומר על אזרחותו הקודמת.
זיקות האזרחות –
עבר – זיקה הנובעת מהיסטוריה, מוצא, תרבות וכו'. האדם הוא חלק מהקהילה ולכן ראוי להשלים את החברות בקהילה באמצעות מתן אזרחות.
עתיד – ראויים להיות אזרחים כל מי ורק מי ששותף בחזון המשותף לחברה האזרחית, המוכן להשתתף במאמץ.
ככלל ובאופן גס, זיקת העבר תואמת את עיקרון הדם, בעוד זיקת העתיד תואמת את עיקרון האדמה.
הקשר בין זיקות האזרחות והאומה האזרחית ובין המפעל הלאומי במובן המדיני
במדינת ישראל יש מתחים מעניינים בין המפעל הלאומי במובן האתני ובין הגוף האזרחי.
מה החשיבות המעשית של הזכות לאזרחות?
- חופש התנועה – קיים גם לגבי תושבי קבע
- הזכות למגורי קבע – קיים גם לגבי תושבי קבע
- ביטוח לאומי והטבות שונות – קיים גם לגבי תושבי קבע, ובהקשר לביטוח לאומי התושבות אף חיונית.
- דרכון
- בחירות לפרלמנט
- תנאי למשרות מסוימות (+ ויתור על אזרחות נוספת – כהנא)
מה שמייחד את האזרחות אלה הדרכון, הזכאות לבחור לפרלמנט, וקבלת משרות מסוימות. לא מדובר על עניינים כל כך מהותיים, ונראה כי עיקר החשיבות היא נפשית, ונובעת מהצורך להיות שייך.
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: שאלת האזרחות