מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: הסכסוך הישראלי-ערבי
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
הסכסוך הישראלי ערבי
בעוד שהיהודים מהווים רוב בתחומי ארץ ישראל, במימד הגדול של הסכסוך היהודים מהווים מיעוט זניח. כאן טמונה הסימטריה של הקורבנות בין הישראלים לפלסטינאים. למרות שישראל נתפסת כמעצמה על ידי הפלסטינאים, היהודים מרגישים שהם עלולים להיות קורבנות לשואה שנייה מצד מדינות ערב. לכן קיים מתח פנימי עמוק בין תחושת הקורבנות לבין היותם AGENTS המפעילים יוזמות שונות.
חזרה למישור הפנים ישראלי –
בעוד שמישורי הסכסוך שמחוץ לישראל עומדים לאור הפוטנציאל המתמיד לקיומה של מלחמה, באופן כללי, יהודים ופלסטינים בישראל מנהלים את היחסים שלהם בלי פנייה שיטתית לשימוש בכח. העובדה הזו היא עובדה משמעותית מאוד בסכסוך הפנימי בין יהודים וערבים. עם זאת, צריך לזכור כי מבחינה היסטורית, היחסים בין הצדדים נתפסים כתוצאה של שימוש בכח – נכבה, הפקעת קרקעות וכו'. בנוסף, המודעות לרבדים האחרים של הסכסוך משפיעה על תפיסת הסכסוך. מכאן עולה דרישתו של ליברמן לנאמנות.
אחד הניצחונות הגדולים של הפלסטינים הוא היצירה של תמיכה בין-לאומית גדולה וכמעט מובנת מאליה, שמעניקה גיבוי למתן מענה לאומי לפלסטינים כקבוצה מובחנת משאר הערבים.
גאנם – לפי גנאם לא יכול להיות יישוב של הסכסוך בתוך מדינת ישראל עד שלא נגיע למצב של דו לאומיות. אופציה של פיוס או דיאלוג וסיום הסכסוך בהבנה, כפי שמציג קרמניצר (כל אזרחיה לצד מדינה יהודית), לא בעיני גאנם ולא בעיני חלבי, אינה קבילה. קרמניצר היה רוצה שהמודל לפתרון יהיה מודל של מדינה יהודית שהדמוקרטיה שבה באה לידי ביטוי ברגישות למצוקות והצרכים של המיעוט בישראל. קרמניצר מאוד נדיב כלפי הערבים, אך הוא עדיין לא מציג פתרון קביל בעיניהם. אם זהו המצב, נראה כי גם במישור הזה, הפיתרון עדיין אינו מצוי בהישג יד.
שיפטן – לדעת שיפטן אין אפשרות לפיוס בין יהודים וערבים במדינת ישראל, מכיוון שאין מוכנות ערבית לראות את מדינת ישראל כמדינה יהודית וכמדינת היהודים.
ישנו קושי למצוא קול ערבי המכיר ביהדות המדינה.
קריאה מומלצת: קורבנות – תולדות הסכסוך הציוני- ערבי 1881-2001/ בני מוריס
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: הסכסוך הישראלי-ערבי