סיכום מאמר: "הברית כיסוד המסורת המדינית היהודית" – דניאל אלעזר
דניאל י. אלעזר, "הברית כיסוד המסורת המדינית היהודית", עם ועדה. עמ' 26-54
מטרת המאמר של אלעזר הינה להציג את מושג הברית וההשפעה שלו על החיים המדיניים. מדובר בבסיס "לתחושת השותפות השופעת אחווה יהודית והמתנה את עמדות היהודים כלפי מדיניותם."
הברית הינה תופעה תיאו-פוליטית (שילוב של תיאולוגיה ופוליטיקה).
רעיון הברית הינו פשוט ומורכב בעת ובעונה אחת:
פשוט – כל העם מבין שהברית הינה עמוד תווך לקיום היהודי המדיני
מורכב – מושג עשיר ועמוק שניתן לבסס עליו את השקפת העולם המדינית יהודית.
הברית הינה אמנה בין גורמים בעלי מעמד עצמאי, גם אם לא שווה. הברית מאפשרת פעולה או התחייבות למען מטרות משותפות בתנאי כבוד הדדי ובהתייחסות לכל גורם כגורם שלם ועצמאי. הברית היא מושג עשיר יותר מרעיון החוזה. כל צד בהתחייבות מחויב לנאמנות לצד השני מעבר לפרטים המינימליים של החוזה. יחסי גומלין וקהילות מתגבשים בקשר איתן סביב רעיון הברית.
המושג חסד משקף את המימד הדינאמי של הברית לעומת הסטטיות של החוזה. ההתעלות מעל המינימום משקפת את החסד.
ה' מסכים להגבלתו בברית, תמורת רפורמה חיצונית ופנימית אצל בני ישראל. הברית בין ה' ובני ישראל מכוננת את המחשבה המדינית של הפוליטיאה היהודית. יחד עם זאת, יסוד הברית מצוי ביחסים בין ה' לכל בני האדם (ברית נח ומדרש חז"ל).
מערכת יחסים בריתיים הינם גם הבסיס הראוי היחיד לארגון מדיני: הקצאת סמכות ועצמה. לא מדובר בפרטי ובאופי משטר מסויים, אלא בעצם כינון המשטר כעיקרון. מעמד הר סיני מכונן ברית תיקון עולם, אך אופי המשטר מתהווה מאוחר יותר.
בריתות נכרתו או כחידוש בריתות קודמות (יהושע מול השבטים) או ככינון ברית חדשה שביטאה תמורה באופי ההנהגה (משפט המלוכה מספר שמואל – המלכת שאול)
מושג הברית או כריתת הברית נמצא במגוון של יחסי גומלין שונים, אמנות בינלאומיות, שליט-נשלט, בעל ואשה. מגוון זה מסמל את התפיסה שהיקום מושתת על מערכת משולבת של בריתות.
קשרי הברית הינם התגלמותו המוחשית של קשר הדו-שיח: כאשר הוא מופנה לה' הוא מקדש את האדם ובהיותו מופנה בין אדם לחברו הוא הופך את בני האדם לאנושיים.
בהיסטוריה המדינית מופיעה הברית כ: 1. איחוד פרטים או משפחות לכדי גוף מדיני, או מס' גופים מדיניים לפדרציה (פיודוס=ברית).
ברית ושותפות במבחן ההיסטוריה היהודית
אלעזר מצביע על היסוד הבריתי בכל פרקי ההיסטוריה היהודית. מהברית עם אברהם ועד מדינת ישראל דרך מעמד הר סיני, משפט המלוכה, פיצול הממלכה (סיומה של ברית ותחילתה של אחרת), חשמונאים, ברית סוכות של עזרא ונחמיה, קהילות שונות בגלות בכל התקופות, ההסתדרות הציונית ולבסוף מדינת ישראל. אלעזר מצביע על כך שלכל ברית היו מאפיינים ותוכן שונה (קונפדרציה של שבטים, שלטון ריכוזי, שלטון מבוזר, קהילות וולנטריות סביב בית הכנסת, קונפדרציה בין קהילות, קואפרטיבים, קיבוצים וכו') אך ביסוד כל הבריתות היו עקרונות זהים (ראה למעלה).
מוסדות מדיניים יהודיים וארגונם
טבלה המפרטת את 11 המערכות הפוליטיות של המשטרים היהודיים.
הקהילה היהודית כשותפות, היא בבירור בעלת אורינטציה רפובליקנית. קיימת רשות הרבים ויש לה מעמד של יישות. ישנו שילוב בין דמוקרטיה ואריסטוקרטיה – העם בוחר להיכנס לברית ומאשר את המנהיג שפועל לפי רצון האל. מתח תמידי בין שלושת צדדי הברית המדינית: העם ההנהגה וה'.
רעיון הברית במחשבה המדינית היהודית
חשיבותו של רעיון הברית באה בידי לידי ביטוי בחמישה נושאים לפחות, במחשבה המדינית היהודית:
- התנהגות האדם ותפקידו עלי אדמות: האל והאדם שותפים לניהול העולם. (אדם נותן שמות לחי, 7 מצוות ברית נח)
- תפקידם המיוחד של ישראל בין האומות בתכנית הגאולה: ישראל כגוי קדוש (ברית עם אברהם ומעמד הר סיני). יש כאן דיון על השאלה "מיהו יהודי" – שארות (מטען גנטי) או הסכמה (יסוד בריתי). תפקיד היהודים בעולם הינו תיקון עולם – חלק מהגאולה.
- המשטר המדיני הראוי לעם היהודי: הברית קובעת בסיס קונסטיטוציוני אך לא צורת ממשל כלשהי.
- התפיסה היהודית לגבי הקיבוץ המדיני: ויכוח בין עמדות שונות (שופטים ונבואה מול מלוכה). בכל אופן מבנה מדיני ראוי במסגרת הבריתית מבטיח הן את מעמד התורה בקיבוץ המדיני והן את חירויותיו של העם היהודי. ככלל הבריתות נועדו לכונן יחסים שמקבלים תוכן לאחר מעמד הברית. מושג הרשות מתאר את היחסים בין המוסדות השלטוניים והאצלת סמכויותיהם מהאל.
- הקיבוץ המדיני האידיאלי של ימות המשיח ואופיה המדיני של התקופה עצמה. המשטר האידיאלי מבוסס על רעיון הברית. דיון על המושג חסד – מפעיל את השותפות שמכוננת הברית. החסד הוא התחייבות להרחיק מעבר לסעיפים החוזיים. זהו ההבדל העיקרי בין ברית לחוזה משפטי.
תרבות פוליטית והתנהגות פוליטית
דוגמאות לתפיסה היהודית שמסתייגת מהיררכיה ורואה בכל אדם ישות עצמאית ואוטונומית. החופש של יהודי לבחור לפי ראות עיניו את פוסק ההלכה אחריו ילך למשל, עד לעקרון בצה"ל שלא נהוג רק לתת פקודות צריך גם להסביר ולהבין אותן (שוב, אלעזר קצת מפריז לטעמי. א.ר).
דיון על הבעייתיות במדרש ההר כגיגית. בני ישראל היו מחויבים להיכנס בברית הר סיני "או ששם תהיה קבורתם". לטענת אלעזר זוהי הדוגמא הכי קיצונית שאפילו כאן היה צורך בהסכמה כלשהי.
הברית כמכוננת כל זרם ביהדות (מהפרושים והאיסיים ועד המפלגות הציוניות). יסוד הברית נמצא גם בקשר בין הזרמים המנוגדים (מלחמות אחים הן התפוררות הברית הזו והסכם הסטטוס קוו הוא דוגמא לקיומה). לעומת כל ישות פוליטית, ביהדות מושג הברית והשותפות מובלט בצורה משמעותית יותר.