תפיסת הציבור במחשבה המדינית היהודית
- ציבור – זהות ומאפיינים.
- התפיסה הרמבמיסטית/פונקציונאלי סטית – המוסדות הפוליטית נועדו ליצור את המיזוג בחברה.יותר מתייחס לפרטים כאטומים המתחברים באמצעות המוסד הפוליטי.
- מקורות הסכות של הציבור לעיצוב אורחות חייו – תיאוריית ההסכמה.
- המודל המקראי
- מודל בית הדין (בית הדין הוא כלל קהל ישראל, התמצית של כלל הציבוריות היהודית של הפרטים באה לידי ביטוי בתוך המוסד "בית הדין".)
א. המקור העיקרי – עזרה: הפקר בית דין, הפקר – לבית הדין סמכות לא רק לפסוק אלא גם להעניש.
ב. תקנות הקהל: הקהל יכול לתקן תקנות באמצעות בית הדין, הציבור כמעצב את חייו.
ג. אנקדוטה: אחת מההצדקות למדינת ישראל – מדינת ישראל היא היישום של תקנות הקהל.
- התפיסה הבתר-מקראית (מעזרא והלאה) (שוני מהתפיסה המקראית הנותנת את הסמכות לכהן, מלך וכד') – גם לציבור יש אפשרות להכתיב את אורחות חייו. עוקרים את פשט התורה, ומעלים את הכח של הציבור.
קבלת החלטות בציבור
הברית
- הברית בין האדם (ונציגו אברהם) לבין האל היא נצחית – שיתוף פעולה, תיקון עולם. (ראינו 3 מודלים של ברית).
- ריבוד/דיפרנציאציה בין קהילות שונות בנושא קבלת ההחלטות + התורה מעולם לא התחייבה על משטר מדיני ספציפי (לא חייבת להיות דמוקרטיה) => יש שוני גדול בתפיסת קבלת ההחלטות בין הקהילות.
- מקור א' – הרשב"א מציג 3 סוגים שונים של קבלת החלטות בחברה:
א. פטריאכלי – תפיסה ריכוזית.
ב. דמוקרטיה קלאסית–ישירה–אתוניאית. (הוא נותן לזה לגיטימציה, אחרי זה הוא אומר שזה לא פרקטי ואפקטיבי כל כך).
ג. נציגות נבחרת לתקופה.
ד. ניתן לפרש את דבריו הן כאמירה דסקפטיבית, אבל גם כאמירה נורמטיבית – מן הראוי שיהיו סוגים שונים של קבלת החלטות.
- עד המאה ה-13 בקהילות היהודיות התפיסה הייתה מאוד מאוד ריכוזית (מתוך סקירה על כל השו"תים). החכמים הם אלו שצריכים להכריע בתהליך ההלכתי והפוליטי.
התמורות במנגנון הפוליטי של הקהילה מאז המאה ה-13 – השפעות
- במאה ה-13 המשפט הרומי, המשפט הציבורי, האוניברסיטאות מתחילים להתפתח והציבור מתחיל לתפוס מקום חזק יותר.
- הגותו של תומאס אקווינס הולך לנפוץ בעולם הכנסייתי והפילוסופי. אריסטו מקבל הכשר בכנסייה.
רב מנין לעומת רב בנין
- כיצד מתקבלת ההכרעה אצל הציבור בקהילה היהודית? השאלה שעליה באים המושגים לענות.
- · רב מנין – אדם כאדם נספר. הרב נקבע ע"פ מנין הקולות בקהילה.
- · מקור ב' – הרא"ם: "אחרי רבים להטות" מלמד שצריך לספור את הקולות ללא התחשבות בתוכן האנשים.
- · רב בנין – האיכות קובעת – החכם והזקן הוא מקבל ההחלטה. איכות אינטלקטואלית.
- · ספר הכלבו – הגדולים עולים על הקטנים. גם אם הקטנים הם יותר מהגדולים, הגדולים קובעים. אשרי הדור שהקטנים נשמעים לגדולים.
- ריטב"א – מחייב שהחוק יהיה לתועלת הציבור. לא אוטומטיות לרב מנין, זה צריך להיות לתועלת הציבור ("תקנה לציבור")
- מקור ו'+ז' – הרשד"ם (המאה ה-15 ביוון)– רב בנין ע"פ כסף. רק בעלי הכיסין הם אלו שצריכים לשלוט. (אנקדוטה שהמרצה הביא כדי להראות שהקהילה היהודית היא לא בועה ומושפעת מאוד מהסביבה.)
- ועדיין – כל קהילה וקהילה מקבלת החלטות בצורה שונה.
- אנקדוטה: מאיפה צמחה התפיסה שהציבור היהודי מחוקק לעצמו – מתוכו עצמו, או מהשפעות חיצוניות?
- אפוטרופוס – שם קוד לסמכות אידיאלית. הרשב"א: בעל הסמכות משמש כאב על הכפופים לו: חשוב לו לקדם את ענייני הכפופים לו, כפי שאב חשוב לו לקיים את ענייני ילדו.
