עקרון הברית בפילוסופיה היהודית
- עקרון העל הראשון במחשבה המדינית היהודית הוא עקרון הברית. הברית, כיסוד במחשבה המדינית היהודית, משמשת לכינון חברה.
- הלוגוס: הברית נבדלת מהלוגוס במעמד היחסים בין האל-טבע-אדם. עקרון על אחר, כמבוא לעקרון הברית, הינו הלוגוס. הברית מחליפה את הלוגוס, הטענה העקרית היא שהברית המקראית מהווה שינוי תפיסתי במעמד האל, האדם והטבע. הברית משאירה מרחב בין האדם לבין אלוהים.
- הבחנה ברית-לוגוס:
– ברית: סובייקטיבי, התערבות, אלוהים הוא בעל רצון, השגחה.
– לוגוס: אובייקטיבי-קבוע-נצחי, סיבתיות, אלוהים הוא בעל חכמה, לא מעורב בטבע.
- הברית מכניסה יחסים אחרים במערכת טבע-אל-אדם.
בתנ"ך מתקיימים שני סוגים של בריתות:
ברית אופקית – ברית בין לפחות שני בני אדם. ישנן שתי צורות:
- הברית השוויונית, הברית נעשת בין שני צדדים בסטטוס שווה, לדוגמא הברית בין אברהם לבין אלימלך – הם יוצרים הסכמות הדדיות ועושים גם סימן לברית (שבע הכבשות שמסר אברהם לאלימלך, על שם זה נקרא המקום באר שבע).
- הברית ההיררכית, בין עם שולט לעם נשלט, לדוגמא: הברית בין יהושוע לבין יושבי גבעון.
הברית האופקית לא נוגדת את הלוגוס.
ברית אנכית – מערכת הסכמים בין אלוהים לבין היחיד או העם (בניגוד ללוגוס שבו אין התערבות של אלוהים) . ברית בה ההיררכיה מאוד ברורה. לברית האנכית שלוש צורות:
- צווי – אין התחייבות מצד אלוהים, לדוגמא: בבראשית כאשר אלוהים מצווה על אדם וחוה למלא את הארץ…
- ברית חד צדדית כפויה אך לשני הצדדים יש מחוייבות. אלוהים כופה על נח ונח לא מגיב. יחד עם זאת, אלוהים מגביל את עצמו במסגרת ההסכם. אלוהים כובל את עצמו להיסטוריה.
- ברית אנכית שוויונית – ברית בין הביתרים. בברית זו מול אברהם אלוהים כובל את עצמו להיסטוריה. אברהם לעומת נח מקיים דו שיח עם אלוהים. מקיימים שכר ומכר על אנשי סדום.
ברית זו היא מהפכה תיאולוגית פוליטית בה אלוהים יוצר קשר עם האדם ואלוהים מעמיד את עצמו במצב שוויוני עם האדם (ברית בין הביתרים).
- ברית מעמד הר סיני – להבדיל מהבריתות הקודמות, ברית זו מעשית מול ההמון ולא מול יחיד. בנוסף, בברית זו יש היבט של קדושה.
- הברית המקראית מכניסה את האל למשחק הפוליטי, כשחקן,שצריך להתמודד עם בני האדם. הברית מאפשרת את תפיסת הבחירה החופשית של האדם ומכשירה את הקרקע לרדם לתקן את העלם.
- · טענת גורדון פרידמן: הברית היא הדדית (ולא חד צדדית). יש שיתוף פעולה המקדם את שני הצדדים => את האדם (זה ברור), אבל גם את אלוהים. בזכות האדם אלוהים הוא "מלך".
יחס התנ"ך לברית
- ברית אופקית: מתקיימת באופן ישיר באותו סטטוס. ברית בין שני בני אדם. כמו חוזה. לדוג' הברית של אברהם עם אבימלך => שניהם יחסית באותו סטטוס, מכובדים מאוד. הברית מאפשרת קיום הדדי, בהתאם להסכם. => אבחנה בין ברית שיוויונית לבין ברית היררכית (לדוג' ברית יהושוע עם בני גבעון שהתחפשו לפשוטי עם שהגיעו ממרחק ורצו להיות עבדיו). למרות שהם רימו את יהושוע הברית נשמרה והוא לא הפר אותה. => לברית, (על פי רק זה) יש כח נצחי.
- ברית אנכית: ברית בין אלוהים לבין בני האדם. אלוהים הוא שחקן במערכת.
– אנקדוטה: המגע הראשון שיש לאלוהים עם האדם => "ויצו אלוהים…"(פרק ב' ט"ז) אין מערכת של חוזים, אלא היררכיה ברורה.
– הברית הראשונה: ברית נח => אלוהים כבר נכנס למערכת של התחייבויות.
– לפני שאלוהים מבטיח לא לעשות מבול ועושה קשת, אלוהים מצווה את האדם לא להרוג, לא לאכול מן החי וכד' – אתה תקיים את שלך, אני את שלי. אלוהים מתחייב, והאדם לא שואלים לדעתו.
– אלוהים מכניס עצמו למערכת של התחייבות. הוא "מצמצם" ומגביל את עצמו. (ממש לא כמו הלוגוס)
– בראשית ט"ו (ברית בין הבתרים): אלוהים מבקש מאברהם לבתר לו חיות ובתמורה, הוא (אלוהים) מספר לו מה הולך להיות => אלוהים כובל את עצמו להיסטוריה.
– אצל נח: אלוהים הוא אלוהי הטבע, אצל אברהם: אלוהים הוא אלוהי הברית ההיסטורית (הצהרת צעדים שאלוהים כובל את עצמו).
- ברית שוויונית: הברית עם אברהם אבינו הופכת את הברית למובן של שיוויונית. אברהם מתווכח עם אלוהים על אנשי סדום. עושים ממש שכר מכר. מתווכחים כאילו אדם עם חברו בשפה שוויונית.
– אברהם "מעיז": הברית עם אברהם לא מציגה אותו כחוצפן => ממש שיחה של שווה בין שווים.