ניתוח מיזנסצנה: צורות פתוחות וצורות סגורות
להבין סרטים : מבוא לאמנות הקולנוע – סיכומים
המונחים של צורות פתוחות מול צורות סגורות מגיעות אל תחום הקולנוע מתחום האמנות, ויש להשתמש בהם כמונחים יחסיים. בדרך כלל קולנוע ריאליסטי נוטה להעדיף צורות פתוחות במיזנסצנה שלו לעומת קולנוע פורמליסטי שנוטה לצורות סגורות במיזנסצנה, וזאת מכיוון שצורות פתוחות מבליעות על פי רוב את הסגנון בעוד שצורות סגורות נוטות להדגיש אותו.
צורות פתוחות מעניקות תחושה של אקראיות וטבעיות למיזנסצנה. לעומתן הצורות הסגורות מדגישות את הארגון המכוון והמסוגנן של הקומפוזיציה. צורות סגורות מדגישות את הקומפוזיציה ומאפשרות שלל תחבולות במיזנסצנה (כמו למשל שימוש בקונטרסט דומיננטי) והן נוטות להיות אסתטיות יותר אך פחות נאמנות למציאות. הצורות הסגורות ממסגרות את הפריים כמו גבולותיה של במת תיאטרון, ואילו צורות פתוחות מדגישות את התוכן החזותי כחלק מרצף שמשתרע גם מחוץ לגבולות המצלמה. במילים אחרות, זהו ההבדל גם בין עולם פתוח שהפריים מציג חלק ממנו לבין עולם סגור בתוך הפריים.
סרטים עם צורה פתוחה נוטים לעקוב אחרי ההתרחשות, ואילו סרטים בעלי צורה סגורה נוטים לצפות ולהקדים את ההתרחשות, דהיינו לתת את התחושה כי המצלמה יודעת מה הולך לקרות עוד לפני שהוא קורה. כך גם צורות פתוחות מתקשרות מבחינה פילוסופית לחופש בחירה ותנועה לעומת חוסר אונים ודטרמיניזם שכופות צורות סגורות (שכן המצלמה מחליטה מה יקרה עוד לפני הדמות).
מרבית הסרטים, כמובן, עושים שימוש גם בצורות פתוחות וגם בצורות סגורות עם איזונים משתנים בניהן.
