התגבשות תפיסתו של הרצל
הדברים שהובילו את הרצל למסקנה: צריך למצוא בית יהודי באירופה
- · בביתו של הרצל היה עץ חג מולד. כל שנה הילדים היו מוזמנים. שנה אחת הילדים הוזמנו לבית נוצרי של קתולים. הילדים חוזרים מהבית הנוצרי ואומרים לאבא: "אבא, גם לנוצרים יש עץ חג מולד".
- · "הגטו החדש": החומות בפועל נפלו, אבל העמים האחרים לא רואים ביהודים כבני שיח.
- · ההתפתחויות באימפריה-האסטרו-הונגרית:
- · עליית התנועות הלאומיות באירופה: הונגרית, צ'כית, פולנית, דוברי הגרמנית באוסטריה מפתחים לאומיות גרמנית.
– הרצל: "יום אחד כל העמים האלו יזכו למולדת, ואנחנו נאבד את שלנו"שלנו=האימפריה האוסטרו הונגרית.
- · 1890 תנועה לאומנית גרמנית בוינה:
– המאה ה-19: תיעוש, עיור, מודרניזציה => איכרים ופרובינציאלים עוברים לעיר הבירה.
– העורף הדמוגרפי של וינה איננו בעיקרו דובר גרמנית. האיכרים שבאו לוינה היו ברובם מלאומים שאינם גרמנים. היו תביעות של בתי ספר ומוסדות שאינם גרמניים.
– דוברי הגרמנית שבוינה התחילו להרגיש מאויימים.
– מקרב הגרמנים מתפתחת תנועה פן-גרמנית, שצבעה על דגלה את השנאה לסלבים וליהודים.
– מוקמות אגודות המבקשים על אופייה הגרמני, על אופייה הארי של וינה.
– צלב הקרס, עליונות הגזע הארי, אנטי סלביות => התחילו כולם בוינה (היטלר יהיה שם).
– באוסטריה במחצית השנייה של המאה ה-19 חל תהליך של דמוקרטיזציה. הבוחרים היו רק ממעמדי הביניים ובלי נשים.
– 1895: פעם ראשונה שיש בחירות לראש העירייה (עד אז היה ממונה ע"י הקיסר). המועמד שנבחר (לא היה ליברלי, או סוציאליסטי), אלא מועמד ממפלגה אנטי-סלבית, אנטי-צ'כית ואנטי-שמית. Lueger לו-אגר. לו-אגר, לתדהמת כולם, זוכה בבחירות.
– הקיסר לא מסכים למנות אותו. מתקיימות בחירות בפעם שנייה ושלישית => בסוף לו-אגר ממונה ע"י הקיסר בלאת ברירה.
– הרצל: "זה התחלת ליל ברטלומאוס (טבח שהיה במאה ה-19) שיהיה בכל אירופה". חבריו היהודים לא אוהבים את הבחירה, אבל הרצל חושב שמדובר באסון.
– הבנת הרצל: פופוליסט גזען המדבר על ההמונים יכול להיבחר בבחירות דמוקרטיות. (ולא כמו התפיסה הרווחת שדמוקרטיה מביאה מנהיגים יותר דמוקרטים) הרצל הבין שרצון העם יכול לעלות מועמדים הרסניים. הרצל רואה בזה תופעה כלל-אירופאית.
– ארי הוא כמושג גזעי: זה לא הדת היהודית, גם אנשים שהתנצרו הם בעייתים, כי רואים אז הגזע ולא את הדת.
- שני התאבדויות של יהודים משומדים שהשפיעו על הרצל:
– אגודת הותיקים: הצביעו על תקנה שמעתה והלאה לא יתקבלו לא-ארים לאגודה. כמה שנים אחר כך האגודה מקבלת החלטה להוציא משורותיה את אותם לא-ארים שהיו בה. ראש האגודה לשעבר, שהיה יהודי משומד, החליט להתאבד.
– עורך עיתון יהודי משומד בפרג, הוא לאומני גרמני אנטי-סלבי. אחרי כמה שנים, העיתון מחליט לפתר את עורך העיתון למרות שהיה לאומן גרמני הדוק. הוא התאבד.
– הרצל ביומנו: אלו שבחרו לברוח מהזהות היהודית (ולהתנצר), זה לא פותר את הבעיה.
1895-6: הרצל כותב את "הגטו החדש"
- הרצל היה עיתונאי בפריז.
- בשנתיים הראשונות משפט דרייפוס התנהל כמשפט (ועוד לא היה לפרשה).
- המחזה מתאר משפחה של יהודים בוינה.
- אנחנו חיים בגטו חדש: בגטו הישן היו חומות, עכשיו יש חומות בלתי-נראות.
- "חומות של זהב": יש ליהודים כסף אבל זה לא מכניס אותם לחברה.
- "ראוס! (החוצה)": "צא החוצה מאירופה".
המשך ככללי של הרצל
- אגודות סטודנטים בוינה וערים נוספות לא מקבלים לכוחותיהם את
- קמות אגודות סטודנטים: נותנים שמות יהודים => קדימה, מכביה, חשמוניה, גליליה, גמלא.
- הרצל לא יודע אם להתחיל בפעילות פוליטית, למרות שהוא עיתונאי, או שכדאי לו לכתוב רומן:
– חבר צרפתי אומר לו: תכתוב רומן, כי זה משפיע יותר מכל פעילות פוליטית.
– לדבר עם ראשי היהודים: רוטשילד, הירש, לנסות לשכנע אותם לעודד הגירה יהודית מחוץ לאירופה.
- הוא לא מצליח להגיע לדמויות משמעותיות, ומחליט לכתוב את "מדינת היהודים". רק אחרי 7 שנים הוא יכתוב את הרומן שלו. כשהרצל כותב את "מדינת היהודים" תומכים בו הסטודנטים היהודים.