ההגות הציונית לדורותיה: פרץ סמולנסקין ומשה לייב לילינבלום
פרץ סמולנסקין
- היהודים הם עם.
- לפני 1881:
– "עם אנחנו, אשר ברוח ובמחשבה נחשוב נפשנו כאחוזים איש ורעהו באחווה" (העיקרון השלישי של המהפכה הצרפתית).
– "במעשה ובפועל – בנים נאמנים אנו בכל ארץ בה נשב […], אין לנו ארץ (מלבד רוסיה) […] ארץ תורתנו היא עושה אותנו לרוח" => אנחנו עם רוחני. אין לנו ארץ חומרית מלבד רוסיה.
- · 1881 מהפך תפיסותיו של סמולנסקין:
- ארץ ישראל: ארץ קונקרטית
- קרא את הסקר של החברה הבריטית על ארץ ישראל (נעשה בשנות ה-80)
- עוסק בכושר הקליטה של עם ישראל: "התבוננו היטב את מצבה […] ומצאו כי טובה הארץ מאוד […] יש בכוחה להחיות 14 מיליון נפש" (לקוח מתוך הסקר הבריטי).
- מפרט את מעלות ישראל על אמריקה:
– לציבור המסורתי דתי ארץ ישראל יותר טובה.
– ארץ ישראל יותר קרובה לריכוזי האוכלוסייה באירופה.
– יש יישוב יהודי בארץ ישראל (היישוב הישן) שחיים על חשבון כספי תרומות (הוא מודע לבעיה הזו) אך אפשר לעשות להם פרודוקטיביזציה.
– ארץ ישראל היא במרכז המסחר הבינ"ל (מציין שיש פוטנציאל למפעל זכוכית בגלל זכיחות החול) לאחר פתיחת מייצרי סואץ.
לילינבלום
- ב1881 מגיעה למסקנה שלא ילך מה שקיוונו לו: החופש שניתן ליהודים.
- "מי לה' לעמו, לציון אני" "כולנו, אפיקורסים, חרדים מוסרים נפשינו בה'"
- מבחן הסולידריות היהודית הוא בקירוב הדעות: בין הרבנים לבין המודרניים המשכילים. "אחדות יכולה להיות אצל כבשים, לא אצל בני אדם". תמיד היינו חלוקים. יוצא נגד התפיסה שפעם היינו מאוחדים והיה טוב.
- הוא טען: שונאי יהודים, שונאים גם את היהודים החדשים. זאת בניגוד להרבה יהודים משכילים שסברו שהאנטישמיים שונאים רק את היהודיים המסורתיים עם המראה המסורתי.
- היו אז מעט מאוד רוסים שיצאו להגנת היהודים.
- כל קבוצה מתחילה להאשים את היהודים שהם נגדם: היהודים נגד הקפיטליסטים, הנציונאליסטים רואים ביהודים קוסמופוליטיים ולהפך, החופשיים אומרים שהיהודים אדוקים ולהפך. המוסיקאים מאשימים אותנו בהשחתת המוסיקה וכו'.
- 3 אופציות בפני היהודים:
– לסבול את הסבל הקיים.
– להתבולל: יכול להיות פתרון ליחיד, אבל בטח שלא פתרון לכלל
– תחייה לאומית בארץ ישראל: "שם ירכשו להם דורותינו האמיתיים חיים נורמאלים והיהודיים במלוא מובן המילה".
