צבי גרץ
צבי גרץ – הקדמה
- מוסמך לרבנות.
- היסטוריון.
- גרץ חי בגרמניה וכתב בגרמנית.
- "ההיסטוריה של העם היהודי": 11 ספרים רחבים. זכה לקיצורים רבים כולל לתוכניות לימודים.
- חידוש => לא היסטוריה של היהודים או של הדת הדתית, של ה"עם היהודי".
- ברקע: אחד המאפיינים של התנועות הלאומיות, היא כתיבת היסטוריות לאומיות המלוות אותן.
- התזה: היהודים מוצגים כעם עם היסטוריה רחבה.
תוכן הספר (3 טיעונים מרכזיים):
- התנחלות עם ישראל בארץ ישראל – תחילת ההיסטוריה: מתחיל את ההיסטוריה בחציית יוהושוע את הירדן והגעתו לארץ ישראל כדי לכבוש את הארץ. למה? כי כל ההיסטוריה של העמים עד עתה, נכתבה כך ש"ההתנחלות" היא ההתחלה של ההיסטוריה של כל העמים. כל היסטוריה אירופאית מתחילה בעם שמתיישב במקום השייך לו.
– המודל לכתיבת ההיסטוריה הוא לא השגחת האל: הוא בגלל שכל העמים האירופאים עשו ככה. אז גם היהודים צריכים.
הטיעון הראשון של גרץ – הדת משתמרת בגלל שהיא מהפכנית:
- בין הרוחני לגשמי: לפי גרץ בהיסטוריה היהודית ובדת היהודית יש מתח מתמיד בין הצד הגשמי לרוחני (אצל רנ"ק הכל רוחני). יש זיקה בין הארץ, העם והתורה. יש תקופות בהם היסוד הגשמי הוא חזק יותר והצד הרוחני פחות (כמו אלה בלפר של היום)
– הבית הראשון: הדבר הבולט הוא הממלכה, המלחמות. הצד הרוחני פחות בולט. קשה לתאר את דוד המלך, רחבעם מתפללים וכו'.
– גלות בבל: הצד הרוחני מתחיל להופיע חזק יותר. אין יותר בית מקדש, קורבנות וכו', אז מה שצריך להחזיק את העם היהודי זה המצוות והתורה.
– הבית השני: עזרה ונחמיה, יש בית מקדש, יש קרבנות, יש הרבה דברים חומריים. אבל, לא כולם "צדיקים גדולים" יש יותר צד גשמי ופחות רוחני.
– חורבן הבית: הגלות מתחילה, ובית הכנסת, בית המדרש וכו' מתחילים להיות הרבה יותר חזקים.
- הטענה של גרץ להיום: הדת משתמרת משום שהיא מהפכנית ולא בגלל שהיא שמרנית. אם הדת היהודית לא הייתה מתקדמת, אז היא לא הייתה קיימת. המסורת היא דבר משתנה תמיד. יכולת השינוי וההתאמה שלה היא גדלה.
- אנקדוטה: הקראים – תקועים בפרשנות הצרה של התורה שבכתב, היום יש כמה אלפי קראים, אז היה זרם מרכזי מאוד ביהדות. בגלל שהוא לא הותאם הוא נדחק לשוליים.
- טענת גרץ, מנקודת מבט מסורתית,
- סיכום הטענה המרכזית הראשונה: היהדות נוצרה וחודשה בגלות.
הטיעון השני של גרץ – היהדות היא דת קומונאלית-קבוצתית
- · בניגוד לדתות אחרות, הדת היהודית היא דת קבוצתית.
- הדתות האחרות: הקתולי, צריך כומר שיתווך בינו לבין בורא עולם, פרוטסטנטי מספיק לו להאמין בכתבי הקודש, מוסלמי צריך לומר את השוהדה ולהתפלל תפילה פשוטה 5 פעמים ביום.
- במקום שיש יהודי אחד, במוקדם או מאוחר, יהיו עוד יהודים.
- גם בגלותם ליהודים הייתה פוליטיקה: הם היו חייבים לשמר על הקבוצתיות => לבחור את אנשייהם.
הטיעון השלישי של גרץ –
- למרות שליסוד הדתי והרוחני יש מישקלים חדשים בהיסטוריה היהודית, בתורת המדינה של היהדות יש משהו שונה מהתפיסה האירופאית נוצרית.
- התפיסה הנוצרית: רשות הקודש (הכנסייה) ורשות החול (מדינה) => שתי החרבות: החרב החילונית המבטיחה את השלום והבטחון, והחרב הדתית המבטיחה את שלמות הנפש והגאולה.
- היהדות היא תיאוקרטיה: אי אפשר להבחין בין החילוני לדתי. "יבורם של הדתי והמדיני, אחדות הרעיון האלוהי, האוניברסאלי בחיי המדינה, אחדות זו מופיעה ומתאימה עצמה ביהדות."
- המשיח: החזרת עטרה ליושנה => שוב תהה זיקה בין הדתי (שפירושו לא רק פולחני, אלא גם מוסרי) למדיני.
- אנקדוטה להיום: חוק השבות הוא חוק חילוני של מדינת ישראל (ולא דתי). בגלל זה נשפט לטובתו של דניאל רופהייזן, שהגדיר עצמו כלא יהודי בדתו, אך יהודי בלאומו. טיעון זילברג: "כשאתה עובר לדת אחרת אתה מנתהג…
- ניסיון להיסטוריזציה במכלים של ההיסטריזציה הלאומית המודרנית, יחד עם כך שליהודים יש מאפיינים יחודיים, גם בהרכב הדתי.
- במילה: גרץ היה מודע לכך שלתנועות לאומיות אחרות, היה קשר לדתות.
משמעויות:
- · טריטוריליזציה של ההיסטוריה היהודית => ארץ ישראל. גרץ אינו ציוני (לא קורא לישראל כבית לאומי), אך הוא משייך לארץ ישראל מעמד של מולדת לאומית. מה שחידש גרץ הוא המעבר בראייה של ארץ ישראל כארץ מולדת (ולא רק כארץ הקודש)