מצוקות באוטופיה / דן הורוביץ משה ליסק
פרק רביעי – אידיאולוגיה ותרבות פוליטית
דמוקרטיה כסוגיה אידיאולוגית
הדמוקרטיה הישראלית מעוגנת יותר במודוס ויונטי מראשית היישוב יותר מאשר התחייבות ערכית ללא תנאי לתשתית האידיאולוגית שמתוקפה מתקיימים כללי המשחק הדמוקרטיים. ההנחה שהדמוקרטיה תקפה כל עוד היא אינה מתנגשת עם הדת מוסכמת על כל המפלגות הדתיות. עיקר הבעיה בדמוקרטיה הישראלית קשורה לנסיבות צמיחתו של היישוב היהודי בארץ. התנועות הפוליטיות שבנו את הארץ היו שונות מאוד ומנוגדות מאוד בערכיהן מהתנועות האחרות ותבעו מחבריהן מידה גדולה של מחויבות. באופן זה נוצר אקלים להתפתחותה של קנאות אידיאולוגית. עם זאת בהעדר אמצעי כפייה וריבונות האפשרות היחידה לקיים חיים פוליטיים ממוסדים היתה על בסיס פשרה. כך באופן ייחודי צמחו בארץ הערכים הדמוקרטיים מתוך ההסדרים הדמוקרטיים ולא להפך כפי סביר לחשוב. ההתחייבות לדמוקרטיה התמקדה בנושא הייצוגיות -רב מפלגתיות, בחירות חופשיות ושלטון הרוב. המרכיבים האחרים של הדמוקרטיה -סובלנות, חופש הביקורת של האופוזיציה זכויות אזרח ושוויון בפני החוק הוזנחו באופן יחסי. התפיסה המצומצמת של הדמוקרטיה התבטאה גם בהתייחסות מסויגת לאוטונומיה של אמצעי התקשרות וחופש האינפורמציה. אמצעי התקשורת הממלכתיים פעלו עד לאמצע שנות ה60 ככלי ביטוי של הממשלה וביקורת תקשורתית היתה לצנינים בעיני השלטון. בעיקר שררה חוסר הבנה לגבי זכות הציבור לדעת כמרכיב חיוני בדמוקרטיה.
הנטייה לבקרה מרכזית פחתה עם השים ובאה לידי ביטוי בפסק דין קול העם ואל איתחאד נגד שר הפנים. בפס"ד זה הגביל בג"ץ אץ שר הפנים וקבע שחופש הביטוי אינו רק אמצעי אלא גם מטרה. בעקבות פרשת לבון בשנים 60-61 נחלש לא מעט הטאבו על חופש הביקורת כלפי הממסד הפוליטי בטחוני. בפעם הראשונה התנהלות פנימית לא תקינה במערכת הביטחון היתה נושא לדיון ציבורי והתקשורת שיחקה תפקיד גדול בפרשה ויצאה ממנה מחוזקת. תמורה נוספת היתה עם הקמת רשות השידור במתכונתה הבריטית שהביאה לביטול ההכוונה הממשלתית הישירה של שידורי הטלוויזיה והרדיו. הגישה הטרום ממלכתית שהתרכזה בעיקרון הרב התבטאה גם בניסיון להצר את צעדיהם של רשויות שלטון אשר פועלות על פי חוק אך אינם מעוגנות בפעילות המפלגתית כגון היועץ הממשלתי לממשלה נגיד בנק ישראל מבקר המדינה וכד'. ניסיון זה משקף גישה שלפיה הדמוקרטיה מתמצית בהבטחת שלטון הרוב ולא בהגנה נגד עריצות הרוב. הלכי רוח אלו יצרו אקלים רוחני של רגישות נמוכה לזכויות הפרט.
תופעות אלו בלטו במיוחד בשנים הראשונות של המדינה עם שלטונו הסמכותי של בן גוריון .לאחר פרישתו ב 63 התחילה תקופה של יתר ליברליזציה ופחות סמכותיות. הופחתה הצנזורה, בוטל הממשל הצבאי, הועלו עצמותיו של ז'בוטינסקי כאקט של פיוס פוליטי עם הימין, ובוטלו הגבלות קידום על קצינים ופקידים מהארגונים הפורשים שנחשבו קודם לכן לא לגיטימיים. גם הציבור החל לדרוש ולהשתמש בכלים המשפטיים כדי להגן על זכויותיו. המגמה של התגברות הסובלנות נבלמה עם מלחמת ששת הימים והתעוררות הויכוח על גבולות הארץ. כל המחלוקות אשר נידונו קודם פרצו מחדש ושוב הוגברו המחלוקות בנוגע לשאלת היהדות והגבולות. גוש אמונים הפך למייצג המובהק של תפיסת הדמוקרטיה על תנאי.
תפיסות של דמוקרטיה על תנאי ואפילו שלילת הדמוקרטיה קיימות גם בימין הרדיקלי וגם בשמאל הרדיקלי אך במערכת הפוליטית הישראלית השמאל הרדיקלי חלש יחסית ואינו סוכה לגיבוי ולכן אין בו איום על יכולת ההכרעה של המערכת הפוליטית. לעומתם היו תנועתו שמאל, בעיקר במהלך מלחמת לבנון אשר טענו שהם מקבלות את ההכרעה הפוליטית אך ליחיד עומדת זכותו להתנגד להשתתפות בביצוע מדיניות אשר נוגדת את מצפונו האישי תוך נכונות לשאת התוצאות המשפטיות של התנהגות זו. תנועת "יש גבול" עסקה בהגנה על סרבני שיורת בלבנון ובשטחים מבלי לערער על הלגיטימיות של העמדתם לדין.
ככל שההסדרים הפוליטיים בישראל האריכו ימים כך הם הפכו חלק מהמוסכמות של המערכת הפוליטית. עם זאת חלק מהאליטות ודעת הקהל בישראל לא השתחררו מהשפעת עמדות אמביוולנטיות כלפי מרכיבים שונים של התפיסה הדמוקרטית על פי הדגם המערבי. שלוש דילמות עיקריות מתייחסות לאמביוולנטיות זאת: דילמה ראשונה היא בין משטר דמוקרטי המתמצה בפלורליזם מפלגתי פוליטי, בחירות חופשיות ובתפקוד תקין של המערכת הפרלמנטרית ובין משטר שדמוקרטי שמקיים מגוון אופנים של השתתפות פוליטית לאו דווקא בהקשר מפלגתי ומבטיח איזון ובקרה דרך מוסדות ממלכתיים ציבוריים השומרים על מידה של אוטונומיה מול המערכת המפלגתית. דילמה שנייה היא בן הקניית עדיפות לשיקולי שלטון החוק חופש הפרט וזכויות האזרח להעדפת שיקולים של טובת המדינה. בישראל השאלה מורכבת יותר בשל אי השנים במושג המדינה כמייצגת זהות אתנית לאומית וכשישות אזרחית. דילמה שלישית היא בין דמוקרטיה המחילה את כללי המשחק הדמוקרטי ללא מגבלות של קונצנזוס לאומי בסיסי לבין דמוקרטיה הנתפסת כדמוקרטיה מתגוננת שמוציאה מקרבה את מי שעמדותיהם נתפסות כמאיימות על המדינה.
בדר"כ שיקפו ההכרעות בסוגיות אלו מגמה של ליברליזציה גוברת אך ההתלבטות החוזרת ונשנית בסוגיות אלו יש בה להעיד שלא חל מפנה משמעותי בעמדות פוליטיות פונדמנטליסטיות.
קולטקטיביזם מול אינדיבידואליזם
הלאומיות היהודית כסוגיה אידיאולוגית
הסדר החברתי כסוגיה אידיאולוגית