הפונקציות הפוליטיות של תרבות
מבוסס על:
"אילו מילים יכלו להרוג – כשלון השיח הציבורי פוליטי בישראל"/מולי פלג.עמ' 51 – 68.,
- תרבות כבסיס להתארגנות פוליטית:
כאמור – תרבות מהווה בסיס להתארגנות פוליטית ע"ב זהות משותפת. המחבר מציג את המימד החיצוני של לייטן: המתייחס לתרבות כאמצעי וכבסיס להתארגנות פוליטית לעומת הממד הפנימי המדגיש תרבות כמטרה, כמעניקת משמעות ותוכן. לפי פירוש זה אנשים בוחרים את קבוצת ההתייחסות התרבותית שלהם מתוך מגוון [היסטורית, דתית, לשונית, לאומית וכו']. כאמור: ברגע שקבוצות לא מצליחות להתבטא במערכת הפוליטית הפורמאלית – התרבות היא המקור להתארגנות ולהתעצמות של הקבוצות הללו שבדר"כ יפתחו תרבות אלטרנטיבית לזו של השלטון.
לקבוצה תרבותית אשר מחליטה להתארגן פוליטית קיים פוטנציאל להתארגן במהירות:
יש לה כבר שפה משותפת, קודים תרבותיים, הנהגה תרבותית/רוחנית שאין עליה עוררין ולרוב כל התנועה מצייתת לה. בנוסף, יש לה ראייה מעמיקה של ייעוד וקיום קולקטיבי – שני עקרונות שמצמיחים אידיאולוגיה. אידיאולוגיה מגובשת היא נכס לתנועה פוליטית הרוצה להניע המונים. לכן, לארגונים תרבותיים עם אידיאולוגיה הנסמכת על השקפת עולם ברורה יתרון התחלתי בולט על פני התארגנויות פוליטיות שלט על בסיס תרבותי/רוחני. יתר על כן, האידיאולוגיה והאמונה המשותפת מהוות דלק מתסיס עבור הפעילים של התנועה – 'דלק' שתנועה על בסיס אינטרסנטי [לדוג'] תתקשה לייצר.
- תרבות כמגשרת בין הפרט לכלל
התרבות מכניסה את הפרט לתוך הקשר תרבותי ואנושי רחב שמעניק לפעולותיו משמעות. כך לדוגמה, פעולה פרוזאית כמו ניקיון חרא של פרות ברפת הופכת ל'חידוש החקלאות העברית אחרי 2000 שנה'. הנציג לא פועל לבד אלא כנציג קבוצתו. אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד זה המוטו. הקשר בין האינדיבידואל לקבוצה מתהדק ע"י הדגשת השוני התרבותי 'ביננו' ל'בינם'. התיאורים הקיבוציים הללו נלקחים ממיתוסים ומניסיונות היסטוריים בעברה של הקבוצה ולכן הם מוכרים ומקובלים כ"כ על החברים. ההיסטוריה המשותפת הזו, האמיתית והמדומיינת, בונה מטבעות לשון, דימויים וקטגוריות התייחסות זהות שמקלות על ההיטמעות של היחיד בקבוצה ועל הגשר הדו סיטרי עליו פוסעים החברים הלוך אל מגעיהם עם העולם החיצון וחזור עם שיבתם לקירות המגן של תרבותם. בנוסף, גורמת פיתוח מורשת משותפת כזאת להתרחבות האתוס המוניסטי לפיו יש רק אמת אחת [האמת שלנו – לעומת שלהם], ומנהיג אחד. חילוקי דעות לא מתקבלים בעין יפה. הסולידריות והקונפורמיזם מתעצמים לנוכח הדגשת ההבדלים אל מול קבוצות חיצוניות וההטרוגניות הפנימית הולכת ומתמעטת כשחריגים נדחקים החוצה.
- תרבות כתוחמת בין קבוצות ומכתיבה יחסים ביניהן
הגדרות ונורמות תרבותיות, הן אלה שתוחמות את גבולות הקבוצה ומבחינות אותה מקבוצות ותרבויות אחרות. הן אלה שגם מגדירות עבור בן הקבוצה אל להתנהג אל, ומה לצפות מבני תרבות אחרת. פערי תרבויות בין תרבויות עלולים להוביל לאי הבנות ולתקשורת לקויה. הדבר הופך קריטי אם מדובר במו"מ בין אויבים שמתדיינים על הסכם שלום. כמובן שהגבולות התרבותיים של כל קבוצה הם גמישים והם יכולים להכליל בזמנים ונסיבות מסוימות גם אנשים שלא נכללים בקבוצה באופן ברור. כך לדוג': גם השמאלנים הכי קשים יגלו צד לאומני יהודי גאה כשיעמוד מולם אנטישמי.
*תהליך ההתגבשות וההתחפרות בתוך קבוצת הזהות התרבותית מתרחש כתוצאה מהפוליטיקה. כלומר, המישור הפוליטי מקרין על התרבותי: שחקנים במערכת הפוליטית נסמכים אל קבוצות ההתייחסות התרבותית שלהם, מתחמשים שם ברטוריקה, בסמלים, באמונה ונחישות – ושבים חזרה למישור הפוליטי חזקים ומעודדים. הסביבה התרבותית היא כן השיגור לפוליטיקה והיא המייצבת את העמדות וכיווני השיח הפוליטי. לכן כ"כ חשוב לבחון פוליטיקה דרך הזווית התרבותית.
תרבות כמסבירה התנהגות ומוטיבציות
התרבות כקונטקסט למוטיבציות [לדחפים ולרצונות שגורמים לפעולות והתנהגויות] דרכו ניתן להבין פעילות של קבוצות במציאות וזמן מסוימים. ללא המסגרת התרבותית שמעניקה לחוקר מערכת של משמעויות סמלים ומיתוסים מהם שואבים שחקנים מוטיבציה לפעול, פעולות פוליטיות רבות ומגוונות אינן מובנות כלל. כך לדוג': קיים קושי לספק הסבר רציונאלי "מדעי" לפעולות ההתאבדות של השיעים בלבנון ואנשי חמאס ברחובות ת"א וירושלים – מבלי להבין על אידאל השאהיד שקיים באסלאם השיעי [וגם הסוני]. פלג מבדיל בין אינטרסים רציונאליים שקיימים אצל כל אדם וקבוצה, לבין מוטיבציות שהן תלויות זמן מקום ותרבות.
תרבות כמתווה את תחומי השיח הפוליטי
תפישת העולם והערכים שמקנה תרבות מסווגת את סדר העדיפויות למאמיניה. היא גם קובעת את התפיסות והאמונות של הקהילה/קבוצה לגבי שלושת המרכיבים העיקריים של הפוליטיקה – קהילה סמכות וקונפליקט:
- כיצד לאחד קהילה [בכח, בבחירות דמוקרטיות, תחת סמכות דתית..]
- כיצד לפעול בעימות עם קבוצה אחרת
- על מה כדאי לצאת לקרב. מה חשוב לנו במיוחד.
כך מתווה התפישה התרבותית את סביבת השיג ושיח הפוליטיים. הפירושים השונים של כל תרבות למושגים מרכזיים אלה יוצרים את נק' הזינוק לתחילתו של כל עימות פוליטי.