אברהם מאפו נולד בראשית המאה ה-19. הושפע בצורה משמעותית ממגמות ההשכלה והרומנטיקה. בשנת 1853 הוא מפרסם את הרומן הראשון שלו הנקרא אהבת ציון. השפעת הרומן על בני הדור היא גדולה מאוד. מאפו מעניק פרשנות חילונית עדכנית לסיפורי התנ"ך. ברומן הוא מדגיש זיקה גבוהה לעם היהודי של פעם-החקלאי והקשור לאדמתו ועצמו, אל מול העליבות שהוא מזהה בעיירות היהודיות במזרח אירופה. מאפו מפרסם ספרים נוספים. הספר השלישי שלו מפורסם ב-1866, ספר זה נקרא "אשמת שומרון". הספר גם הוא רומן הסטורי. בספר זה אנחנו רואים שוב גלוריפיקציה לאותו עבר חקלאי עברי בהנגדה למציאות היהודית באירופה. מאפו נחשב לאחד ממבשריה של תחיית הספרות העברית. דמות מענינת נוספת היא מנחם ברודה (מנדל מוכר ספרים). ברודה נולד בביילרוס והלך בעקבות ההשכלה. ברודמה מושפע ממאפו ושולח ידו בכתיבה. הוא מתחיל במפעל של תרגום ספרים לשפה העברית. הרעיון העומד בבסיס העניין הוא להנחיל את השפה העברית דרך המודרנה. המפורסם בספריו הוא מסעות בנימין השלישי.
כאשר אנחנו מדברים על הלאומיות והתנועה הציונית צריך לזכור שהתנועה הלאומית צומחת משני מקורות עיקריים. המקור האוניברסלי ומקורות פרטיקולרים של ארועים באירופה במהלך השנים. אם הלאומיות צומחת מתוך תפיסה של ריבונות, של זכויות הגדרה עממית, הרי שהיא צומחת מתוך ליברליזם ובכאן היא מגיעה מהנחות אוניברסליות. מצד שני ישנה הלאומיות המגיעה מנקודת מוצא פרטיקולרית ממנה נגזרות גם תפיסות עולם גזעניות. יש התחלות של רעיונות שמתחילים לקבל ביטויים משמעותיים של הגירה לפלשתינה אך זוהי עדין אינה תנועה לאומית יהודית. מבחינה מסויימת המרכיבים של הלאומיות נוצרים אצל הרצל.
