פרגה – מושג ואובייקט
- המוטיבציה – פרגה מגיב לקאנט: המוטיבציה של פרגה תהיה להוכיח שקאנט טעה בניתוח שלו את האריתמטיקה => הוא רצה לבסס את כל המתמטיקה על הלוגיקה וכך להוכיח שהיא לא אפריורית-סינתטית (כמו שקאנט טען).
- המאמר הוא הניסיון לתת כיסוי פילוסופי-אונטולוגי לצורת הסימון P(a). ניתן כשתשובה על שאלה שנשאל.
- · תפקיד הלוגיקה הוא לטהר את השפה הטבעית: בשפה אידיאלית אין דו-משמעות לאף ביטוי.
- · עקרון ההקשר: יחידת המשמעות הבסיסית היא הפסוק. אין לשאול מה משמעות מילה בודדת, יש לה משמעות רק בהקשר של פסוק. החשיבות של המשפט הוא ביחסים (ולא באובייקטים). מחשבה זה לא אקט מנטלי, אלא אמיתי או שקרי.
חידוש ללוגיקה האריסטוטאלית של נושא-נשוא:
- · רב הפילוסופיה (עד הגל, אלוהים כנושא וכד') הלכה שולל אחר הלוגיקה הבסיסית הזו.
- · יתרונות הפילוסופיה של פרגה:
– אפשר להגיד דברים שלא ניתן היה בלוגיקה של אריסטו:
א. כימות חוזר: "כל אחד אוהב כל אדם".
ב. שמות פרטיים: "סוקרטס חכם".
ג. כל טענת כימות אומרת דברים על המושג.
– הפילוסופיה של פרגה טובה יותר: הוא מפתח כלים להראות איך משפטים שונים משקפים את אותה המחשבה בדיוק. אריסטו שוגה בדברים רבים.
- · התבוננות שונה בעולם (ברוח תחשיב הפרידיקטים).
נטישת המשמעות המסורתית המנטלית של ה"מושג"
- 3 סוגי שימושים קיימים במילה מושג: פסיכולוגי, לוגי, וערבוב של שניהם.
- · אין שאיפה להגדרה של "מושג": פרגה לא רוצה להגיד (או להגדיר) מהו מושג. לא מה ראוי בשימוש במושג. הוא רוצה להנהיג את המילה מושג במובן שהוא רוצה, כמונח טכני, אפיון.
- מושג ה"מושג" של פרגה מהווה נטישה כל המסורת הפילוסופית (שחלקה הגדולה התבססה על מושגים).
– המהלך הפרגיאני מתעלם לחלוטין מהמשמעות הקודמת של המילה "מושג". יש עזיבה של מסורת שלמה שבנתה את המושג על ה"רוח" והצעה של משמעויות אחרות לרעיון המושג.
– לדוג' מושג האדם לא ניתן להגדרה: זה רוני, זה שמוליק, זה ביבי וכד'. אבל אינדיאני הוא אדם? איך אפשר לדעת שהדרך בה אני תופס אדם היא הדרך בה מישהו אחר תופס אדם?
– שפה שאינה קשורה לסובייקט: נפרדת מהשימוש הרגיל בפילוסופיה. (איך אפשר לדעת בה הדרך בה אני תופס אדם היא הדרך בה אחר תופס אדם?)
– אם נוריד את מושג המושג לדקארט, הגל, קאנט וכולם, הם לא יוכלו להגיד דבר.
– פרגה מייצר את מושג ה"מושג" שלו. בכך, הוא נפרד מהמסורת הפילוסופית.
- · ההתנגדות לפסיכולוגיזם: פרגה לא ישתמש במשמעות פסיכולוגית, אלא במשמעות לוגית חמורה.
– עזיבת הרוח: ה"מנטלי"/ה"מח" לא רלוונטי לפילוסופיה ובוודאי לו ללוגיקה.
– במסורת האימפרציסטית (ברקלי, יום, לוק) המשמעות של המושג מכוון למשהו שנמצא ברוח. פרגה רוצה להתנתק מהמסורת הזו. (הוא לא טוען נגדה, הוא פשוט אומר שהוא ישתמש במשמעות שונה)
– כל מה שמנטלי הוא לא רלוונטי לפילוסופיה
– בני דודים של ה"מושג": אידיאה, צורה, מושכל וכד'.
– כשקוראים את פרגה חייבים להתנתק לחלוטין מכל שיוך משמעות מנטלית למושג.
- הנחה על השפה: אפשר לתפוס באמצעות דוגמאות ללא הגדרה.
- הקבלה לפילוסופיה של תחשיב הפרידיקטים: יכלו להיות הרבה צורות שיתנו הסבר טוב לתחשיב הפרידיקטים, פרגה מנסה להסביר שכל השיח האונטולוגי יהיה בצמוד ללוגיקה החדשה שהוא מנסה להציג לנו. יש הלימה בין הלוגיקה המחשבתית לבין מה שהיא מבטאת.
המשמעות של ה"מושג" הפרגיאני
- החשיבה הפרדיקטיבית: המהות של המושג הוא היותו פרדיקטיבי (נשואי): הוא "נאמר על" => במובן זה הוא אריסטוטלי (הגדרת ה"עצם" הוא שהוא לא "נאמר על" ולא "נוכח ב" דבר). (רעיון הזה ינטש בפילוסופיה האנליטית אחרי פרגה)
- הוראה: במרחב יש מושגים ויש אובייקטים. יש אנלוגיה חזקה בין שם פרטי והאובייקט שהוא מורה עליו (refer to) ובין פרידיקט והמושג שהוא מורה עליו.
- פרידיקט מאפיין מהות ותכונות לא מהותיות כאחד: אצל פרגה ההבדל הקטגוריאלי האדיר אונטולוגית – בין "להיות אדם" (שמאפיין את הצורה, המהות) לבין "להיות לבן" (שמאפיין את החלקים) אצל אריסטו – נעלם לחלוטין.
- יש בלתי רווי: הוא זקוק לאובייקט כדי ליצור מכלול שלם. פונקציה המחכה להתמלא. אובייקט הוא מושג רווי. אובייקט אינו יכול להיות מושג. כל דבר הוא או מושג, או אובייקט.
- מושג הוא אמיתי או שקרי אודות האובייקט: כל מושג, או שהוא אמיתי אודות האובייקט או שהוא שקרי אודות האובייקט. (אמת ושקר הם אובייקטים, לא תכונות). או שהמושג חל על האובייקט, או שלא.
קריטריונים להבחנה בין מושג לאובייקט
- · פרידיקט מורה על מושג. שם פרטי מורה על אובייקט.
- היחסים בין האובייקט למושג הם חד סיטריים: האובייקט תמיד חל על המושג ולא ההפך. יש אובייקטים שפרידיקטים חלים עליהם, ויש כאלה שלא.
- מושג – יש לא רווי. אובייקט – יש רווי. המושג הוא "יש לא רווי" (הוא זקוק לאובייקט כדי ליצור מכלול שלם). האובייקט: "יש רווי".
- אובייקט – לא יהיה הוראת נשוא. מושג – חייב להיות הוראת נשוא. אובייקט הוא מה שלעולם אינו יכול להיות הוראתו המלאה של נשוא (זה יהיה חסר מובן), אבל יכול להיות הוראתו של נושא. מושג הוא הוראתו של נשוא.
- · מיקום במשפט – ה' הידיעה: קודמת לאובייקט (המיטה), לא למושג. אבל…
- לא תבוא ה' הידיעה לפני שמות פרטיים (לדוג' זה כזה יוסי, להעינב (להיות עינב))
- שלילה: לא ניתן להצמיד לשם פרטי "לא-ראובן".
- יחס הזהות: זהות חלה רק על אובייקטים, לא על מושגים. באגף אחד זהות לעולם לא יעמוד פרידיקט. מושגים לא יכולים להיות זהים, זה נובע מאי-הרוויה שלהם.
- קריאה מחתרתית אינסטרומנטליסטית של פרגה: ה"מושג" משמש ככלי כדי לייצר את התיאוריה.
סיכום – הבחנה בין המושג לבין האובייקט
- המימד האונטולוגי.
- ביטול זיקה למימד מנטלי.
- רווי ולא רווי (מושגים הם לא רווים)
- שם פרטי מסמן אובייקט ומושג פרידיקט.
- סימן הזהות לא יחול על פרידיקטים, רק על מושגים: זה מושג פרגיאני שהוא הביא, מושג מרכזי בפילוסופיה אנליטית שימשיכו לדבר עליו (קוויין וכד'). מושגים הם לא זהים, זה נובע מאי-הרוויה שלהם. שמות פרטיים יכולים להיות לא זהים.
- לכל מושג ניתן להצמיד ה' הידיעה, לשם פרטי לא ניתן
- שלילה לא ניתן להצמיד לשם פרטי.
שונות
- מרכאות: "סוקרטס" מסמן את המילה סוקרטס ולא את האדם סוקרטס. "סוקרטס" שונה מ"socrates".
- מושג מסדר שני: מושג יכול להיות הנושא של מושג גבוה יותר שנאמר עליו. המושג מסדר שני הוא הנשוא של המושג הראשון.
- טענה ישית היא טענה מסדר שני: להגיד שיש נמרים, = להגיד, שיש לפחות נמר אחד קיים.
- מושגים הם לא ניתנים לתחושה. הם לא אפיסטמולוגים. הם מעידים על דברים.
- הפרכת ההוכחה האונטולוגית לקיום האל: הלוגיקה של פרגה יכולה להפריך את ההוכחה. הטענה של ההוכחה היא שהאל מכיל את כל השלמויות, אחת מהשלמויות היא קיום, ולכן האל קיים. אך פרגה יטען שקיום זה לא פרדיקט, לא ניתן להגיד על אובייקט, על האל, שהוא קיים. ולכן, ההוכחה נופלת.
- מושג ריק: אצל פרגה, מושג יכול להיות ריק. למשל, אין שום בעיה עם המושג "X הוא משולש ו-X הוא מרובע". אחרים יאמרו שהמושג הזה מכיל סתירה פנימית ולכן הוא לא קיים. אצל פרגה, המושג אולי שקרי אך הוא קיים בעולם כמו כל מושג אחר (תזכורת: ישות היא מושג מסדר שני שכשהוא אמיתי, הוא אומר על מושגים שהם לא ריקים). מושג ששקרי לכל האובייקטים הוא לא בעייתי אצל פרגה.
- רעיון הפונקציה: החידוש של פרגה הוא השימוש לו ברעיונות מתמטיים לצרכים פילוסופיים. למשל, רעיון המושג אצל פרגה שאוב מרעיון הפונקציה המתמטית (הערה: רעיון הפונקציה המתמטית של היום הוא חדש יחסית, הגיע לידי הבשלה בסוף המאה ה 19 בזמנו של פרגה).
