שפינוזה: מאמר על תיקון השכל ואתיקה
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
1. ההבדל הבסיסי של שפינוזה לעומת דקארט, הוא החיפוש אחר האושר הנצחי. את הפילוסופיה של שפינוזה מניע משהו אחר מדקארט. דקארט מחפש ידיעה ודאית ואילו שפינוזה מחפש שמחה מתמדת, אושר. לשם זה לדעתו צריך באמת לשכלל את כושר החשיבה שלנו. באמצעי הוא מתודה מסויימת, אבל המניע הוא אחר. שפינוזה חושב שבאמצעות הבנה של הטבע (ושל טבע האדם בתוך הטבע הזה) יגיע האדם לאושר.
2. אצל שפינוזה המימד הקוגניטיבי אינו נפרד מהמימד הרגשי, ההתנהגותי. הידיעה, שכלול הכושר המחשבתי, הם חלק מאתוס, סוג התנהגות מסויים ובכך הוא שונה מדקארט [שמפריד בין התנהגות למחשבה / ידיעה].לכן הספר שלו מכונה "אתיקה". האתיקה הזו תגרום לנו לאותה שמחה.
3. דקארט חושב שבכולנו קיים הסובייקט הטהור של החשיבה, שמתקבל ללא מאמץ להגיע לשיא שלא קיים קודם. אצל שפינוזה אנחנו חלשים, פסיביים, העוצמה שלנו נמוכה ואנחנו צריכים להגיע למצב שבו על אף תנאי הפתיחה הנחותים אנחנו נוכל להגיע לאקטיביות ולשמחה. אנחנו מתחילים לא כמקור לפעולה, תמיד אנחנו נפעלים, ואנחנו צריכים להצליח להגיע לאקטיביות. המשימה של שפינוזה היא לא לבטל את הפסיביות שלנו לגמרי, אבל אנחנו צריכים לנסות להביא את עצמנו כך שהמאזן בין הצד הפסיבי לצד האקטיבי יהיה לטובת הצד האקטיבי.
לדעת שפינוזה, אנחנו לא יכולים לחשוב על מתודה במנותק ממושא המחקר. חייבים להתבונן בדבר עצמו. אם אני רוצה להביא לידי שכלול את השכל שלי, אני לא יכול לחשוב עליו בנפרד מהטבע שבו הוא מתפקד (בכך הוא שונה מדקארט). אני חייב אם כך להבין קודם כל הטבע. יש כאן ביקורת של שפינוזה על דקארט – עצם יכולת החשיבה מעידה על כך שיש לי כבר סוג של אידיאה. לכן המתודה (או: האנטי מתודה) היא התבוננות / רפלקסיה על מושא המחקר עצמו. ההתחלה היא מההויה על המושא השלם ביותר.
אתיקה
[כדי להבין יותר טוב את האתיקה יש להתחיל מהסוף – מהנספח (ע' 115)]
קיימת אצל בני אדם תפיסה תכליתית מוטעית לפיה העולם נוצר על ידי מישהו למען מטרה מסויימת. בדרך אנחנו מוסיפים הנחה שכל העולם נוצר עבורנו, כדי שנוכל לעבוד את הבורא: הדעה היא שאלוהים יצר אותנו ואת שאר העולם, מתוך כוונה שנעבוד אותו בסיוע כל שאר הדברים שהוא יצר.
תפסית העולם התכליתית היא סיפור מפתח בדתות המונותאיסטיות, ומקור תפיסה תכליתית זו היא בהויה מסויימת שקיימת אצל בני אדם. אנחנו נולדים ללא ידיעה של סיבות הדברים אבל יש לנו רציות להשיג דברים למען תועלתנו. אנחנו חושבים שאנחנו נולדים חופשיים (בעלי יכולת בחירה לפעול) אבל פועלים מתוך תכליות שאנחנו לא מבינים אותם וכדי להסביר דברים שקורים אנחנו משתמשים בהסבר של תכלית אלוהית. [כך למשל אם נחשוב שאין תכלית בעולם מדובר בערעור של תקפות החובה המוסרית (אם אין למוסר תכלית, למה להיות מוסרי?)]. התפיסה שהכל בעולם הוא אמצעי להגיע לתכלית מסויימת, מובילה לדעת שפינוזה לצורה מסויימת של ארגון חברתי – בני האדם מתארגנים סביב התפיסה הזו. יש דרך להחלץ המאפשרת לראות אופן מחשבה אחר מהמחשבה התכליתית – והיא המתמטיקה, משום שהיא נותנת מודל מחשבתי אחר שאינו עוסק בתכליות אלא רק במהויות ובתכליות. במתמטיקה אני לא חושב מה אני רוצה להשיג (=אין תכלית) אלא איך אפשר לעשות דברים.
(ע' 118) –
החשיבה התכליתית גורמת לכך שנוצר ממסד שלם המעוניין לשמור על הבורות שמתקבלת כתוצאה מכך – נוצר מקלט של אי ידיעה (יש הסבר כללי לכל מה שקורה בעולם ולא מבינים). הבורות והסמכות מסוג זה מזינות אחת את השניה.
(ע' 121)
בהמשך הוא מדבר על מושגים של טוב / רע / מכוער. הוא אומר שאת שלמות הדברים יש להעריך רק מטבעם או עוצמתם, ולא מתוך נקודת המבט של המתבוננן. בכך הוא מבטל את המחשבה שיש היררכיה בעולם, "סולם הויה". לכל דבר יש ערך לא ביחס למשהו אחר, אל מתוך עצמו.
שפינוזה מראה שמי ששואל שאלות של תכלית כדי להבין דברים ("למה אלוהים ברא דבר זה כמו שהוא?), לא הבין בכלל את מה שנאמר קודם וטועה. האדם קיים כמו שהוא לא מתוך תכלית, אלא מתוך כך שזו אפשרות (כמו במתמטיקה – מדברים שם על משולשים לא מתוך כך שיש למשולש תכלית, אלא מתוך האפשרות המתקיימת ללא תכלית כלשהי). אם מקבלים את תורתו של שפינוזה, אין משמעות לשאלות של תכלית, המובילות לבורות.
הגדרות ואקסיומות (ע' 75)
סיבת עצמו – מהותו כוללת קיום. המושג הזה מתקשר ללחופש – כל מה שהוא סיבת עצמו הוא גם חופשי – נקבע לפעול על פי הכרת טבעו בלבד.
סופי – מוסבר על ידי משהו אחר מאותו טבע שיכל להגביל אותו. [גוף מוגבל ע"י גוף, מחשבה מוגבלת ע"י מחשבה]. סופיות משמעותה ריבוי מאותו טבע.
אצל דקארט לעומת זאת הגדרת הסופיות נגזרה מכך שאנחנו טועים (הגיון 4).
עצם- דבר שאין שום דבר מחוץ לו, הוא נמצא בתוך עצמו [דוגמא למשהו שלא נמצא בתוך עצמו: מספרים, משום שהם סיבתיים וקיימים מתוך מסגרת של עולם מספרים ולא עומדים בתור עצמם].
תואר – מה שמכונן את מהות עצם. אם תפסתי תואר של עצם, משמעות הדבר שתפסתי משהו מהותי עליו.
אלוהים – תשומת לב כי אלוהים נבנה מתוך קטגוריות מוגדרות אחרות (עצם / סיבת עצמו).
