אוגוסטינוס \ עיר האלוהים: החטא הקדמון והאל
החטא הקדמון והשפעות על טבע האדם
החטא הקדמון הוא לדעת אוגוסטינוס בעיר האלוהים השבר אשר מפריד בין טבע האדם הטהור והטוב שהיה פעם (אידיאל – טבע האדם הוא חברתי אך לא פוליטי) ולמה שבא אחריו (דבר שלילי הטבוע בחטא וגם הפוליטיקה הקיימת רק בטבע השני טבועה אף היא בחטא). החטא הקדמון משנה את טבע האדם.
“God created man aright, for god is the author of natures, though he is certainly not responsible for their defects. But man was willingly perverted and justly condemned, and so begot perverted and condemned offspring. For we were all in that one man.” – City of God, Book 13, Ch 14
כל אדם אחרי החטא הקדמון נולד עם חטא, והוא זקוק לישועה (שהכנסייה תוכל לספק)
“Hence from the misuse of free will there started a chain of disasters: mankind is led from that original perversion, a kind of corruption of the root, right up to the disaster of the second death, which has no end. Only those who are set free through God's grace escape from this calamitous sequence.” Book 13, Ch 14
אולי יצחק בפני עצמו, כבודד, יוכל להשתחרר מאותו גורל של גיהינום, וכל אדם עד שהוא מקבל את החסד האלוהי הוא טבוע בחטא. החסד האלוהי אינו תלוי באדם. האדם יכול לקדם את זה, אבל לא בטוח שזה יעבוד.
המרכזיות של האל והחסד האלוהי ולא אדם ותבונתו
אוגוסטינוס מנסח את הייחוד של התיאולוגים מול הפילוסופים. בניגוד לפילוסופים, כל האדם הוא לא הדבר המרכזי והמכוון. האדם לא במרכז, ואינו יכול להיות אחראי לדברים הקורים לו. לפי התיאולוגיה האדם תלוי במה שהאל מחייב אותו לעשות (חסד אלוהי בנצרות, ציות למצוות או לשריעה ביהדות והאסלאם). אדם שמקיים את רצון האל או פועל לפי חוקיו יביא לאושר העצמי ואולי אף באופן קולקטיבי לעמו. בד"כ בתורת המשטרים, יגיד התיאולוג שהכיוון צריך להיות על ידי איש הדת.
“The reign of death [after the original sin] has held mankind in such utter subjection that they would all be driven headlong into that second death, which has no ending, as their well-deserved punishment, if some were not rescued from it bu the undeserved grace of god.” Book 14, Ch1
מה שקורה לאדם אחרי החטא הקדמון (החטא הטבוע) מחזיק את האדם במעין עבדות בדרך אל הגהנום שהוא המיתה השנייה. שום דבר לא יוכל לעזור, רק חסד אלוהי יכול לעזור.
“Eternal life is the Supreme Good, and eternal death the Supreme Evil, and to achieve the one and escape the other, we must live rightly. That is why the scripture says, 'The just man lives on the basis of faith.' For we do not yet see our good, and hence we seek her by believing; and it is not in our power to live rightly, unless while we believe and pray we receive help from him who has given us the faith to believe that we must be helped by him.” Book 19, Ch 4
לפי אוגוסטינוס העולם הבא הוא בעצם הטוב העילאי, אותם חיים נצחיים. הגהנום הוא הרע המוחלט. האדם צריך לחיות את חייו נכון, על בסיס האמונה הנוצרית. האמונה מבוססת על דברי כתבי הקודש. יש שוני בין אמונה למחשבה עצמאית.
“All these philosophers have wished with amazing folly, to be happy here on earth and to achieve bliss by their own efforts. The truth ridiculed such people through the words of the prophet [as quoted by Paul] “the Lord knows that thoughts of wise men are foolish.”” Book 19, Ch 4
מי שעוסק בפילוסופיה וחושב שיכול להבין איך להגיע לאושר דרך המחשבה העצמאית הוא טיפש ולא חכם.
“[Man] needs Divine direction, which he may obey with resolution, and Divine assistance that he may obey it freely, to prevent him from falling, in his enthusiasm for knowledge, a victim to some fatal error, through the weakness of the human mind. As so long as he is in this mortal body, he is pilgrim in foreign land, away from God; therefore he walks by faith, not by sight.” Book 19, Ch 14
לדעת אוגוסטינוס קבלת הדת הנוצרית ואמונה בדרך שהדת הנוצרית מחייבת תציל את האדם, אלא לא האמונה. הדימוי של המאמין כעולה רגל בארץ זרה, בעולם הזה.
ראה גם:
הפילוסופים הגדולים: אוגוסטינוס