אריסטו: המעמדות השונים במדינה והשפעת על יציבות המשטר/המדינה
לדעת אריסטו רוב המשטרים נעים בין אוליגרכיה לדמוקרטיה.
ההמון: היתרונות והחסרונות של מעורבות פוליטית על ידי ההמון במדינה
היתרון:
"שהריבוני יהיה ההמון מאשר הטובים ביותר אך המעטים, אולי ייראה שיש בזה כדי הימצאות פיתרון אפילו לבעיה מסוימת, ואולי יש בזה אף אמת. כי הרבים, אשר כל אחד מהם אינו אדם הגון – ייתכן בכל זאת, בהתקבצותם הם טובים יותר מהללו, לא כל אחד כפרט, אלא כולם ככלל"
יש הבדלה בין ההמון לטובים ביותר.
את הטיעון של אריסטו ניתן למצוא בימי הביניים גם. ההמון לא כל כך מוכשר, אך צירוף התכונות שניתן למצוא אצל האנשים יביא אותך להחלטות טובות יותר מאשר התבססות על אדם אחד שלא משנה כמה הוא טוב. מעין הצטברות של ידע, כלומר יש באופן אמיתי יתרון.
"כשיש רבים יש לכל אחד חלקים של סגולה או תבונה. וכשהם מתקבצים, נעשה אוסף זה כעין אדם אחד רב-רגליים ורב-ידיים ובעל תחושות רבות – וזה דין המידות והשכל. לכן מיטיבים יותר לשפוט הרבים על יצירות, הן של מוסיקה, הן של משוררים"
השיפוט באותה תקופה היה של נציגי ההמון ולא מקצועי בתחרויות. כלומר היצור הזה הוא טוב יותר מאדם אחד.
חיסרון:
"באילו עניינים צריכים להיות ריבוניים בין החורין והמון האזרחים, כלומר אלה שאינם עשירים ואין להם כלל שם של בעלי סגולה. הרי כשהם לוקחים חלק בתפקידי השלטון יש בדבר אי ביטחון (כי בגלל היותם עושי עוול וכסילים הם עלולים לגרום עוול בדברים אלו, ולטעות בדברים אחרים)…"
אי אפשר לסמוך על אנשים שאין להם מספיק כישורים בתפקידים בכירים. הם לא יכולים להוביל. יש תפקידים שעדיף לא להטיל.
"אך כשאין נותנים להם חלק, ואין הם לוקחים חלק, הדבר מטיל פחד, כי באשר מצויים חסרי זכויות ועניים במספר רב, תהיה פוליס כזאת בהכרה מלאה אויבים. וכך נותר, שיקחו חלק בהתייעצות ובשיפוט… אך לכהן לבדים אינם נותנים להם… במיזוגם עם הטובים ביותר הם מביאים תועלת לפוליס…. – ואילו כל אחד לחוד לקוי שיפוט"
כלומר אדם כזה, שלא מעורב, ירגיש מנוכר ובחוץ. כלומר לפי אריסטו צריך למצוא להם תפקידים נמוכים יותר, לא בודדים.
שלושת המעמדות ("שלושה חלקי הפוליס")
הוא רואה את מגרעות ההמון והאליטה, והוא רוצה לבנות מסגרת יציבה. איש מציאותי מאוד, המתכון שלו הוא מאוד כלכלי ופרקטי.
"בכל הפולאיס יש שלושה חלקי פוליס: מצד אחד בעלי היכולת במידה רבה, מצד שני חסרי האמצעים במידה רבה, וקבוצה שלישית – אלה שהם באמצע ביניהם"
"נעשים יותר מדי עזי פנים וגם פושעים בגדולות ו[חסרי אמצעים במידה רבה] – פועלי אוון ופושעים בקטנות מאוד. … אך [מעמד הביניים] הם פחות מכולם רודפי תפקידי שלטון ועוסקים בכהונות רמות; שהרי שני דברים אלו כחד מזיקים לפוליס"
מעמד הביניים יותר מאוזן. הוא מרוצה עם מה שיש לו.
מעמד הביניים הממוצעים והשפעתו החיובית על הצדק היציבות במדינה
הרעיון הוא משטר מעורב, שיכלול את כל המעמדות. ניסיון לאזן בין האינטרסים השונים. מי שדומיננטי הוא מעמד הביניים, הוא הגורם הכי חשוב ומרכזי. נשאב מהמעמדות האחרים אלמנטים שחשובים למשטר.
"רצונה של פוליס הוא להיות ככל האפשר משווים ומדומים ודבר זה הוא בנמצא בעיקר על ידי הממוצעים; וכל הכרח הוא שפוליס זו מתנהלת במשטר הטוב ביותר. הם אינם שואפים לשל הזולת כמו העניים, וכן אין אחרים שואפים לשלהם כמו העניים לשל העשירים"
המטרה היא שוויון, להרגיש כולם בתווך, בלי קצוות. האלמנט הדומיננטי שמחזק את השווה והדומה הוא שיש מעמד ביניים במרכז המשטר והפערים לא גדולים.
"לממוצעים רוב טובות…" אכן ברור, שגם שותפות של אזרחים – הטובה ביותר היא זו שאבמעתות הממוצעים ["מעמד הביניים"] וייתכן שמתנהלות כמשטר טוב פולאיס כאלה, שבהן באמת הממוצע מרובה וחזק – בעיקר משני החלקים, ואם לאו מאחד מהם; כי כאשר הוא מצטרף הוא מכריע את כף המאזניים ומונע את התהוותם של הקצוות המנוגדים"
מעמד הביניים צריך להיות מספיק גדול כדי להיות זה שמכריע. כי הם יכניסו למדינה את היציבות.
"ברור שזה הממוצע הוא הטוב ביותר, שהרי הוא בלבד אינו נחון למחלוקת. כי במקום שגדול היסוד שעל בסיס המיצוע מתהווים במידה הפחותה ביותר מחלוקות ופילוגים שבמשטרים"
במקום שהמעמד הביניים הוא הגדול ביותר יש הכי פחות מחלוקות במדינה. האינטרסים יהיו הכי פחות בנמצא. הכול מכוון על יד ראייה לאמצע ולדומה בין כל האזרחים.
"המשטרים הדמוקרטיים הם יציבים יותר מהאוליגרכיים ויותר מאריכי ימים בגלל אלה הממוצעים, שכן במשטרים הדמוקרטיים הם רבים יותר וגם לוקחים יותר חלק במשרות הכבוד מאשר באוליגרכיים"
לדעת אריסטו עדיף דמוקרטיה על אוליגרכיה, שם יש סיכוי שיהיו יותר אנשים במעמד הביניים.