אריסטו על הידידות
אריסטו מחבר בין הידידות לפוליטיקה ממספר סיבות:
- 1. הכרחית לחיינו
"או חברותא או מיתותא"
"היא סגולה טובה, או לא תיתכן בלי סגולה טובה, ונוסף על כך הכרחית היא מאין כמותה לחיינו. שאיש לא היה בוחר לחיות בלי ידידים, אפילו יהיו בידיו כל שאר הטובות"
- 2. הידידות כבסיס לאחדות במדינה
לפי אריסטו הידידות תורמת מבחינת הקשר עם אנשים אחרים
"ודומה שגם את המידנות קושרת הידידות יחדיו, והמחוקקים שוקדים עליה יותר מששקדו על הצדק. שאחדות נראית כמה שהוא דומה לידידות. והלא אל זה הם שואפים מעל הכול"
הרצון להרגיש מאוחדים הוא לפי אריסטו עקרוני וחשוב למדינה ולאנשים.
- 3. הידידות והצדק
"כשהאזרחים הם ידידים זה לזה, שוב אין להם צורך בצדק, ובהיותם צדיקים, עוד יש להם צורך בידידות. ובהופעתו המהותית ביותר נחשב הצדק לתכונת ידידותית"
כשהאזרחים הם ידידים זה לזה אין צורך בצדק. ידידות היא לפי אריסטו עליונה על חוק.
"נראה שהידידות והצדק עניינם באותם העניינים עצמם. שהרי כל שותפות יש בה ללא ספק משהו מן הצדק, וכן הידידות".
יש משהו דומה בתכני הצדק והידידות.
"היקף התחברותם של השותפים כמוהו כהיקף ידידותם, והוא ההיקף שבו קיים ביניהם הצדק"
השותפות דומה לידידות וזה קרוב לצדק..
"החובות שהצדק מטיל על האדם גדלים לפי טבע הדברים, עם מידת הידידות, ומכאן שידידות וצדק קיימים בין אותם אנשים עצמם, והיקפם שווה"
לדעת אריסטו מחויבות לקשר ידידות, הצדק בא ממקור לא פוליטי אלא ממקור חזק יותר – יותר טבעי ומחבר בין האנשים.
הידידות
לדעת אריסטו יש דברים דומים בין הידידות ובין הצדק ובאופן כללי יש אלמנטים בידידות שמאוד מתאימים למסגרת המדינית, בוודאי במובן "הפוליס", המדינה הקטנה, בה אנשים יכלו להכיר אחד את השנים וגם להרגיש קרבה.
אריסטו מתאר את הקשר בין סוג המשטר לבין הידידות
הידידות המושלמת: ידידות אנשים טובים למען סגולה הטובה
עד הידידות המושלמת כל צד מקבל תמורה בגלל הקשר עם הצד השני. לפי אריסטו ידידות התועלת דומה לקשר עסקי, כל צד ממשיך את הידידות כל עד זה משרת את האינטרס המשותף. ידידות ההנאה – מתאימה לצעירים, כל אחד מרגיש הנאה מהקשר, אך בסופו של דבר אם ההנאה לא כל כך חזקה אין בסיס יותר עמוק לשימור הקשר. אם אין מטרה שמחזיקה את האנשים ביחד באופן עקרוני ולא קשורה רק בתועלת, הידידות היא מאוד פגיעה.
"מושלמת היא ידידותם של אנשים שהם טובים, ודומים זה לזה מבחינת סגולתם הטובה. שהללו דורשים איש בטובת רעהו מאותה בחינה בה טובים הם, וטובים הם מעצם מהותם"
לפי אריסטו הידידות המושלמת מבוססת על הסגולה הטובה בשני אנשים, שני אנשים מעוניינים להרחיב את הסגולה הטובה. ידידות של תועלת היא ידידות של אינטרס משותף אבל כל אחד חושב על אינטרס פרטי. אריסטו קובע כי בידידות המושלמת אין ניגודים באינטרס. הקרבה באה על רקע זיהוי של עוד אדם בעל סגולה טובה. זוהי הנאה מהקשר עם אותו בן אדם.
"הדורשים בטובת ידידיהם למענם ולא למען עצמם, הנם ידידים במובן האמיתי של המילה, שכן מחבבים הם את ידידם מעצם הווייתם ולא בדרך אקראי. וידידותם של אלה קיימת כל עוד טובים הם, והסגולה הטובה הרי היא בת קיימא"
בידידות אמיתית המחשבה היא על טובת האחר ולא על הטובה אישית.
"כמובן, נדירות הן ידידויות מסוג זה, שגם אנשים כאלה אינם שכיחים, חוץ מזה אף דרוש לצמיחתן פרק זמן מסוים והרגל, ראוי לאמון" – הדבר דורש אינטנסיביות, קשר מתמיד.
האחווה: "הידידות מדינית"
"על המדינות נוהגים לומר ששוררת בהן אחווה שעה שמצויה באזרחיהן אחדות דעים על מה שמועיל להם, והם מחליטים החלטותיהם בלא חילוקי דעות ומבצעים כל מה שהוחלט על דעת הכל"
לדעת אריסטו המסגרת מאוד מדינית והגיבוש של החוק יחד והציות לחוקים ביחד וההזדהות עם החוקים יחד היא חלק מאותה אחווה, מהרגשה של אחדות וקשר אחד עם השני, כי המדינה מייצגת משהו משותף.
"ברור, אפוא, שאחווה אינה אלא ידידות מדינית, ואמנם כך מגדירים אותה, שכן היא נוגעת לעניינים המשותפים המשפיעים על אורח חיינו"
שותפות האנשים במדינה ובערכיה משפיעה לדעתו של אריסטו על אורך החיים ויוצרת הרגשה של אחווה. ללא הסכמה יש לנו מתחים והתפוררות האחווה, הרגשת ניצול, חוסר שייכות
ראו גם:
לשם אינטרס, הנאה או עשיית טוב: אריסטו על סוגי החברים שיש לכם ומשמעותה של החברות