אריסטו: הגדרת הצדק וההבחנה בין הצדק המחלק לבין הצדק מתקן עיוותים
לפי אריסטו ההבדל בין הצדק שהוא סגולה טובה בכללותה או הצדק הפוליטי במובן המפורט שקשור למדינה או לערכים. כמו יש צדק באופן כללי ואבסולוטי לבין צדק שהוא צדק פוליטי. יש סטנדנרט של צדק שהוא של הפיזיס, הוא מנותק ממדינה זו או אחרת. הבעיה עם הצדק הזה, אפשר לדבר עליו אבל עד שיש לו תוקף הוא אינו הצדק שאנשים רואים במדינות שלהם. לפי אריסטו מה שנותן לצדק את התוקף היא עובדת החוק במדינה שנותן סטנדרטים בתוך המדינה. הצדק באופן פוליטי הוא דבר כללי, בהתייחס למדינות, אך זה שונה מלדבר באופן מוחלט על הצדק, במנותק מהחוק.
יש הבדל בין הצדק לפי הפיזיס לבין הצדק לפי הנומוס. אריסטו טוען כי יש סטנדרט מוחלט לפי הפיזיס, אך יכול להיות שאין לו תוקף. ידוע שהצדק צריך להיות מאורגן לפי קטגוריות ואלה צריכות לשקף ערכים. יש מדינות שבהן החוקים כל כך גרועים, שהם מאוד רחוקים מאותו צדק אידיאלי. זו הבחנה של אריסטו שנותנת את היכולת לבקר צדק במדינה כזו או אחרת.
בשם הצדק הטבעי, ניתן להביא דברים לבית משפט. בדרך כלל בית המשפט מהסס מלהתערב, אך לפעמים כן. ניתן לזהות את הצדק המוחלט עם הפיזיס, ויש את הצדק הפוליטי (הכללי והפרטני). אריסטו מבחין בין סוגים שונים של צדק במישור הפוליטי:
- · צדק כאמצעי
"כל מעשה שיש בו משום יתיר וחסיר, יש בו גם השווה. ואם מעשה עוול חורג מגדר השוויון. הרי מעשה צדק מקיים אותו. … מאחר משהשווה הוא מידה אמצעית, יהיה מעשה צדק – אמצעי מה"
התנהגות מוסרית ואתית נחשבת כמביאה אל שביל ביניים ואמצעי. אריסטו ממשיך בקו זה בהתייחסותו לצדק גם כן.
מעשה עוול יכול להיות יותר מדי או פחות מדי ואילו צדק הוא אותו ערך אמצעי. הוא אומר זאת בהתייחסות לבני אדם כמחפשי אותו שביל אמצעי.
"אשר לצדקה במובן המפורט של המילה, ולמה שנעשה בצדק במובן זה, מצוי בהם סוג אחד הנוגע לחלוקה של כבוד או כסף או של שאר דברים שמחלקים אותם בין אלה שיש להם חלק במדינה (שבין הללו יש שאחד מגיע לו חלק בלתי שווה ויש שמגיע לו חלק שווה לשל חברו); ויש סוג אחר שמתקן עיוותים שחלקו בעסקי אדם עם חברו"
שני סוגים של צדק לפי אריסטו
- המחלק (איך המדינה מחלקת את מה שיש לה לאזרחים). יש סוגים שונים של חלוקות, לעיתים יש ערכים שאנחנו מעדיפים להקדיש להם יותר תפקיד בחלוקת הדברים החומריים (זוגות צעירים, חיילים משוחררים, אפליה מתקנת), המדינה גם מחלקת כבוד – נושא שמדבר לאנשים מסוימים, לעיתים יותר חשוב מהכסף (פרס ישראל או הדלקת משואה). הצדק החלוקתי קשור באופן ישיר לערכים שהמדינה רוצה להבליט. יש קשר בין הצדק בחלוקה לבין הערכים של המדינה, וזו סוגיה מרכזית של אריסטו.
"מעשה צדק [של הצדק המחלק] כרוכים בו, אפוא, לכל הפחות ארבעה נתונים; האנשים אשר ביחס אליהם הנו צודק, שניים הם, והדברים שבהם יתבטא – כלומר הדברים שמתחלקים – גם הם שניים"
אם יש צדק מחלק יש שני אנשים לפחות (כי אחרת אין חלוקה)
"אם הם אינן שווים, גם חלקם לא יהיה שווה; וזה מקורם של ריבים והתלונות: שבידיהם של שווים ישנם, או כשניתנים להם, חלקים בלתי שווים, או לבלתי שווים חלקים שווים. זה מתברר מהעיקרון של מתן הפרסים "לפי זכותו" של המקבל".
הצדק החלוקתי ייתן יותר לאחד מאשר לשני. הדבר תלוי ערכים: למשל משפחות מרובות ילדים או גיבורי מלחמה. חוסר השוויון הזה הוא מקורם של ריבים ותלונות. זהו ויכוח פוליטי – לגבי ערכי החברה. כמישהו לא נגוע באינטרס אישי כשהוא דן בנושאים אלו זהו בדיוק הדיון הפוליטי – דיון עקרוני – "צדק חברתי" – לפי אריסטו: אותו סדר יום של המדינה לפיה היא מקדמת את הנושאים העיקריים לה. כלומר יכול להיות צדק שהוא לא שוויוני, לפחות בתחום של הצדק המחלק והוא בפועל ישקף את ערכי החברה שהם ערכים חיוביים.
"מודים הכל שיסוד הצדק בחלוקות למיניהן אינו אלא התאמת חלקו של המקבל לזכות מסוימת שמצויה בידו, אלא שזו אינה אותה זכות עצמה בפי הכל…. הצדק ]המחלק] היא אפוא, מתכונת מסוימת… היא אינה אלא שוויון של יחסים, וכוכים בה לפחות ארבעה איברים"
אריסטו טוען שהצדק החלוקתי הוא פרופורציה גיאומטרית ולא אריתמטית. כרוכים בה 4 חלקים: שני אנשים (תרומות והיזקקות על פי ערכי המדינה) ושני דברים לחלק. ביחס הזה לא כל אחד יקבל אותו דבר, כל אחד ראוי לקבל חלק מסוים, אך צריכה להיות פרופורציה בין מידת העשייה לבין מידת הקבלה. כלומר, המפתח הוא סטנדרט אידיאלי – ברגע שלמדינה יש ערכים שלה, הפרופורציות של הטובות שאדם מקבל היא בהתאם לתרומה היתרה או הפחותה שלו. יש בו שוויוניות מסוימת – שוויוניות יחסית לתרומה ולערך.
- · צדק מתקן העיוותים
שוויוני באופן מוחלט, בהתאם לכך שכל אחד שווה בפני החוק. הצדק מתקן העימותים אומר שיש סטנדרט התנהגות שכל אחד במדינה צריך לעמוד בו. לפי אריסטו אם לא עומדים בחובות, צריך לתקן את העיוות במה שנעשה. כאן אין שום העדפות קודמות הקשורות לערכים ונורמות.
"הסוג הנותר [של הצדק] הוא שמתקן עיוותים שחלו בעסקי אדם עם חברו, הן בדברים שנעשים מרצונם של זה וזה, הן באלה שכופה אותם זה בזה"
מדובר גם על עסקים וגם על החוק הפלילי, כלומר זו התייחסות לתיקון העיוות לאחר מעשה פלילי. תיקון העיוות הפלילי יכול לעסוק בהחזר הכסף או במאסר, כלומר לא חייבת להיות עין תחת העין באופן המילולי, אלא צריכה להיות החזרה שהיא שוות ערך ומחזירה את המצב למצב המקורי לפי האידיאל – פיצוי (בערך שמחזיר אותו למצב שהיה אם לא הייתה פגיעה)
"הצדק [מתקן העיוותים] יש לו אופי שונה משל הקודם… הצדק הזה שבעסקי אדם עם חברו הוא אמנם שוויון מה, והעוול – חוסר שוויון, אך לא לפי המתכונת ההיא [גיאומטרית], אלא לפי האריתמטית"
לדעת אריסטו צריך לקחת בחשבון כמה הפגיעה פגעה במה שהיה אמור לפי החוק וצריך להחזיר מצב לקדמותו.
"אין זה משנה כלל אם איש הגון קיפח נבל או נבל – איש הגון, או אם הנואף היה איש הגון או נבל; החוק אינו משווה לנגד עיניו אלא את הנזק שנגרם… מתייחס לשני הצדדים כאילו הם שווים"
"מאחר וסוג זה של עוול הוא חוסר שוויון, מנסה השופט להכניס בו שוויון; … השופט מנסה על ידי העונש שהוא מטיל לשוות את הדברים, כשהוא שולל מהמעוול את ה"רווח" שבידו".
אריסטו בעצם יוצר שוויון מחודש.
"ניתן לומר, שאותו סוג של צדק הבא לתקן עיוותים הריהו האמצע בין הפסד ורווח. מטעם זה גם פונים בני אדם… אל השופט כדי ליישב מחלוקתם; ולפנות אל השופט פירושו לפנות אל מידת הצדק; שכן מתכוון השופט להיות מעין צדק מונשם"
על בסיס החוק השוויוני, אריסטו סבור כי השופט אמור להחזיר את המצב כמה שניתן למה שהיה בעבר.