אריסטו: אתיקה ותורת התכלית
אתיקה: מהודרת ניקומאכוס ופוליטיקה: האופי של הספרים
בעוד אפלטון עוסק במיתוסים ומשלים, ופועל בצורה עקיפה של דימויים ומחשבות עד להבנה ברורה. אריסטו דווקא הוא מאוד מתודי, הולך שלב אחר שלב ועובד בצורה מסודרת. הבעייתיות בגישתו של אריסטו היא העלאת שאלות עם תשובות אפשריות ולא תמיד להציג את התשובה הנכונה. יש אצל אריסטו נטייה להציג שאלה ללא תשובה ברורה כלל. פעמים רבות, לא בדיוק ברור מה הוא רוצה לומר. למרות שהדיון נראה יותר מסודר, זו אשליה לעיתים קרובות.
הדיאלוג של אפלטון נותן יתרון וחיסרון, יש אפשרות לראות צדדים נוספים של השאלה. ניתן לראות אינטראקציות בין דעות שונות. לעומת זאת, אצל אריסטו רואים מה הוא בוחר לתת לך – זה קו אחד.
לא ברור אם שני הספרים נכתבו על ידי אריסטו ומה הייתה מטרת הכתיבה. זה די מקובל להבין שמה שנמצא בספרים אלו הוא החומר שלימד אריסטו בבית ספרו. לא ברור אם אלה ההערות שהוא הכין ועליהן הרצה, או שהוא כתב מה שהוא כתב ורצה שיקראו את זה – כמו אפלטון, או האם מדובר בסיכום של הסטודנטים שלמדו את השיעור והם ניסו להעתיק פחות או יותר את הדיון והם היוו הבסיס לספר. ויכול להיות שתלמידים מילאו את מסגרות ההרצאות בסיכומים. זה יכול להסביר למשל את הדגרסיה של הנושא לנושא אחר.
תורת התכלית (טלאולוגיה) של אריסטו
זהו הדגש בכתביו של אריסטו, המעקב אחרי הטלוס (תכלית)
תכלית קרוב, תכלית רחוקה, תכלית סופית, תכליות משניות, תכליות ראשיות
"ברור שיש להבדיל בין שני מיני תכליות: אלו נשארות בתחום הפעילויות למיניהן, ואלו תוצאות מסוימות החורגות מפעילות שיוצרתן ובכל תחום שבו מצויות תכליות הנבדלות מעצם העשייה, יקרות ערך הן התוצאות יותר מהפעילויות עצמן"
כל פעילות שלנו משרתת תכלית מסוימת, אך תכלית זו היא תת תכלית לדבר אחר: אוכלים כדי להיות בריאים, רוצים להיות בריאים כדי לעשות דברים משמעותיים, רוצים לעשות דברים משמעותיים כדי להביא לעולם טוב יותר – וכך הלאה. התכלית הקרובה היא אמצעי לתכלית הרחוקה ובסופו של דבר לתכלית הסופית
"בכל המקרים עדיפות תכליותיהן של האומניות הראשיות משל כל המשניות"
להיות מצביא טוב, יותר חשוב מלדעת לרכב על סוס. מדובר רק על אמנות חלקית שהאמנות הגדולה יותר צריכה לדעת לקיימן. תכלית ראשית עדיפה על תכלית משנית.
"אם יש, אפוא בתחום מעשינו תכלית מה שבה רוצים אנו לשמה, ברור שאין זה אלא הטוב והטוב מכל"
יש ניסיון לבנות מסגרת בה נשאל את עצמנו האם הדבר הוא אמצעי בדרך או תכלית סופית.