תגובות סוקרטס ומפעל חייו
סוקרטס מגיב להאשמות הישנות בכך שהוא אינו בקי במעשים שמאשימים אותו בהם. והוא כלל לא עושה אותן.
בהאשמות החדשות, סוקרטס מסרב להגיון של השאלות של מליטוס. והוא טוען שהוא לא התכוון לקלקל את הצעירים והוא עשה זאת בטעות בהנחה וזו טענתו של מליטוס.
הדימונים לטענת סוקרטס מפריכים את הטענה שהוא אינו מאמין באלים.
בסוף הנאום, הוא מסכם כי הוא לא אשם לפי כתב האישום. הוא אומר שהוא משפר את הצעירים.
בעמ' 32, סוקרטס מדבר על תרומתו לחברה האתונאית, והוא טוען שכל מעשיו הוא למען המדינה, לעשות את המדינה טובה יותר ולעשות את הצעירים טובים יותר. תרומתו לעיר צריכה לזכות אותו בתמורה טובה ולא בעונש.
מה סוקרטס טוען שהוא אינו יודע ומה הוא קובע שהוא כן יודע
סוקרטס יודע שהוא אינו יודע. אי הידיעה והמודעות לה הן הידע האמיתי שלו.
"נראה היה שלפחות בדבר פעוט זה חכם אני ממנו. שאת אשר לא ידעתי, אף אין מדמה לדעתו"
הדבר שהוא יודע: החוכמה האנושית – הסגולה הטובה והצדק. הוא אינו מוכן לוותר עליהם, הם מספיק חשובים כך שהוא מוכן למות למענם. הערכים שלו ברורים לו. "החוכמה לפי כוחו של האדם" – חשיבות החיים הפילוסופיים.
ידיעתו היא הבדיקה המתמדת שלו אל מול הצדק. "אורח חיים שאינני נבחן לא כדאי לו לאדם לחיותו". הוא לא מוכן לקבל גלות כי גם שם לא יוכל לחיות בשתיקה ושקט.
יש כאן התנגשות בין סטנדרטים של טבע וחוק. סוקרטס לא מוכן לשתוק למען החוק אם זה יפגע ביכולתו הטבעית לחיים טובים.
המשטר שיגן על אורך החיים הזה הוא המשטר הטוב ביותר.
הדבר שהוא אינו יודע: על המוות. האתונאי יודע שאחרי המוות נדון כל אדם על ידי האדס לכף זכות או חובה. האמונה הייתה קשורה לאלים ולכך יש חיים אחרי המוות. בכך שסוקרטס לא יודע כלום על המוות הוא כופר באמונות של האלים. חוסר הידע של סוקרטס הוא מאוד ספציפי. הוא אינו יודע דבר הקשור לידע אלוהי והאמונות הדתיות המסורתיות: "חוכמה שמעל כוחו של אדם".
הוא מדבר על שני סוגי אלים: האלים המדיניים שהם הקיימים ובהם האתונאים מתייחסים כסטנדרט העל. האל השני, הוא הסטנדרט של סוקרטס, הדימון החדש שלו. זהו אינו האל המסורתי.
מרכזיות הצדק
הצדק בא לידי ביטוי בסעיף הראשון, הוא מדבר על הצדק ולא על היכולת השכנוע. העם צריך לפעול על פי הצדק, והוא מדבר על בסיס האמת.
כשסוקרטס מדבר על העונש, הוא עושה תרגיל – מתאפשר לו על ידי שפת הכתוב. הוא מציע לעצמו גמול ולא עונש, במקום העונש המקורי שהציעו, ארוחות חינם לכל החיים. ארוחות חינם היו מתנות לאלופים אולימפיים. בכך שסוקרטס מציע גמול הוא מרגיז את המושבעים. לאחר מכן סוקרטס משנה את ההצעה לקנס כספי קטן שחבריו עורבים לו. הוא אינו מוכן לקבל גלות, כי שם יוערך עוד פחות וייענש מהר יותר וגם אינו מוכן להציע שתיקה (כי זה סותר את חייו), וגם לא קנס כסף גדול (כי אין לו וזה יביא למאסר) וגם לא מאסר (בשל היותו כבול לחוקי אנשים נחותים ממנו). הוא מוכן להציע קנס כסף קטן כי בו הוא יכול לעמוד והוא לא משמעותי בעיניו.
סוקרטס אינו מוכן לוותר על הצדק או הערכים שלו.
ההבדל בין סוקרטס לבין הסופיסטים
- סוקרטס דואג לטובת הכלל והצדק, הם דואגים לטובת עצמם.
- סוקרטס לא לוקח כסף בניגוד אליהם
- הוא אינו משתמש ברטוריקה, חשוב לו הצדק ולא זיוף המציאות למען ניצחון
- הטבע כדבר מוסרי למען טובת הכלל והמדינה
הדמיון בין סוקרטס לסופיסטים
- ערעור על החוק של המדינה (הנומוס) כערך עליון
- הטלת ספק במשטר הדמוקרטי
החוקים מעגנים את הערכים והצדק במדינה. ערעור על החוק כמוהו ערעור על הערכים והצדק.
אחד מהדברים שאפשר לומר בתור אנשי העיר לאשמתו של סוקרטס הוא בכך שהוא אינו מכבד את העיר וחוקיה. אולי זה מסוכן, אבל מאידך, בשם הצדק – העיר צריכה להיות פתוחה לביקורת.
סוקרטס היה זכאי? המתח בין הפילוסופיה לבין המדינה
המאבק בין הנומוס לפיזיס. הפילוסוף לא מסתפק בתשובה של אי הפרת החוק. סוקרטס מוכן לקדם את הערך שהוא רואה כעליון במחיר של סיכון עצמי.