משפט סוקרטס (האפולוגיה): ההאשמות כנגד סוקרטס

האפולוגיה של סוקרטס- כתב האישום

מבוא למחשבה מדינית

סיכומים אקדמיים

ההאשמות המועלות נגד סוקרטס:

ההאשמות הישנות כנגד סוקרטס : "סוקרטס עושה עוול ועוסק בתעלולים בחקרו את  שמתחת לאדמה ובשמיים, בהפכו את הטענה הנפסדת לניצחת ובלמדו אחרים לעשות כמותו" – מדובר על שלושה מישורים:

1. בחקרו את שמתחת לאדמה ובשמיים –  משהו של האלים, משהו שאסור לדבר עליו. כשהיו טענות על פילוסופים יונים היה זה סימן לחוסר אמון באלים.
2. בהופכו את הטענה הנפסדת לניצחת – שימוש ברטוריקה להשגת הניצחון על פי האינטרס, ניסיון לטעון כי סוקרטס הוא סופיסט.
3. בלמדו האחרים לעשות כמותו – מאשימים את סוקרטס שהוא גורר אנשים אחריו ומוביל אותם אל דרכיו הנלוזות.

סוקרטס טוען שאלה אינם דברים שהוא עושה והאפולוגיה של סוקרטס היא למעשה חיבור מתודולוגי לגבי דרך חשיבתו ופעילותו של סוקרטב. התימות שלו הן "אמת וצדק", ובשל כך הוא אינו סופיסט. הוא מסכים שאנשים מסתכלים על מה שהוא עושה אך הוא אינו מכנה זאת הוראה.

ההאשמות החדשות כנגד סוקרטס:"סוקרטס עושה עוול באשר הוא מקלקל את הצעירים ואיננו מאמין באלים שבהם מאמינה המדינה, אלא במעשים דימוניים שונים וחדשים" – שלושה מישורים:

1. סוקרטס מקלקל את הצעירים – טוענים כנגד סוקרטס כי הוא מלמד את הצעירים ומקלקל אותם והופך אותם לגרועים יותר. סוקרטס טוען מנגד שהוא מתאמץ לדאוג שהצעירים יהיו יותר צודקים ולא למען הקלקול. הוא כופר בהאשמה הזו.
2. סוקרטס אינו מאמין באלים שבהם מאמינה המדינה – סוקרטס מתחמק מהתשובה לשאלה הזאת בעיקר על ידי הצגת השאלה למליטוס האם הוא טוען שהוא אינו מאמין באלים כלל או רק באלה של המדינה. הוא לא מתעקש להוכיח את חפותו בסעיף זה.
3. סוקרטס מאמין במעשי דימונים – מודה בעובדה אך לא רואה בכך האשמה. הוא רואה בכך דבר שמקדם א הצדק

ההאשמות כנגד סוקרטס מכינות את הבמה לשלושה נאומים של סוקרטס המהווים את האפולוגיה שלו – אחד בשלב ההאשמות, הנאום השלישי לאחר ההרשעה והנאום השלישי לאחר מתן גזר הדין. בשלושת הנאומים של האפולוגיה שוטח סוקרטס את "האני מאמין" שלו.