המחשבה המדינית הקלאסית והירוטודוס
אפיוני המחשבה המדינית הקלאסית:
- הגדרת הפוליטיקה (במובן הרחב) – המקור הקלאסי להגדרה הוא אריסטו. בפרק השני בספרו הראשון באתיקה אריסטו אומר שיש לנסות להגדיר את טיבו של הטוב מכל האדם, ומה הוא יהיה המדע המרכזי שדרכו אפשר ללמוד – ברור שמדובר במדע ריבוני, תחום מעשי – מדע המדינה.
אריסטו המדע שקובע איזה מדעים יש ללמוד ואילו אנשים צריכים ללמוד מה. כל המקצועות האחרים סרים למשמעותו. תכליתו אינה אלא הטוב בעולם האנושי.
התפיסה הקלאסית רואה את מדע המדינה כמדע על, בינתחומי. מדע המדינה מספק ראייה כוללת, ראייה של מה המדינה זקוקה לו. כל תחום אחר במדע החברה ובמדעים השונים, אפשר לדעת כל דבר עד שלב מסוים אבל בראייה הכוללת יותר לחברה, בלי להסתכל על התמונה הרחבה אי אפשר לפעול נכון. וזה הייעוד של מדע המדינה – ראיית על בתחום מעשי.
- תכונות רצויות לתלמיד של המדע המדיני – אדם צעיר אינו מתאים להיות שומע הרצאות, משום שאין לו ניסיון חיים. וניסיון חיים בעיני אריסטו הוא הבסיס. לא הידיעה היא תכלית המדע הזה, אלא המעשה. יש צורך לא רק בבגרות פיזית אלא גם בבגרות נפשית. שיקול דעת הוא המרכז של מדע המדינה. זהו תנאי בסיסי.
- טבע האדם – מהו? מה מביא אדם לאושר שלו? לשלמות שלו? וההשלכות הפוליטיות של מהו טבע האדם.
- נומוס – חוק/מנהג, פיזיס – טבע. מה הוא צודק ומה לא? מהו המשטר הרצוי?
- · הפרט מול הכלל, זכויות מול חובות
- מה המטרה? החיים הפוליטיים הטובים או יש משהו מעבר?
האם העיסוק בפילוסופיה עדיף על העניין שיש לנו במדינה? האם האוניברסיטה צריכה להיות מגדל שן שמתנתקת מהחובות לחברה ומתמקדת במחקר טהור או שיש חשיבות לפעולה בחברה?
מי היו ההיסטוריונים הקלאסיים ומה הייתה ההגדרה והתפקיד של ההיסטוריה עבורם?
לפני ההיסטוריה העיסוק היה במיתוסים (=סיפור אגדה). כלומר היו קיימים אנשי מיתוס שסיפרו סיפורים על האלים ועל הקשרים בינם לבין בני האדם. גם מלחמת טרויה הוא סיפור עם אלמנטים מיתיים (הקרבות לאלים, תמיכה בצדדים במלחמה). סיפורים אלה אינם בדוקים ולכן לא נכלילם בהיסטוריה.
נהוג לומר שההיסטוריה הראשונה היא ההיסטוריה היוונית.
לגבי התנ"ך ניתן לומר שאם אנחנו לא מתייחסים אליו כדברי האל ניתן לומר שהוא נכתב בתקופות שונות, חלקיו קרובים יותר למיתוסים וחלק יותר קרוב להיסטוריה. לכן, לא יהיה מלא ונכון להגדיר את התנ"ך כהיסטוריה הראשונית.
הדחף לכתוב על ההיסטוריה נבעה מהיותם של אותם היסטוריונים סוחרים אשר נוסעים במרחב, והם מדווחים על הקורה במקומות רחוקים. יש שני צדדים לדיווח זה: התגאות על מה שיש לנו ואין במקום האחר, לפעמים מאידך אנחנו יכולים לזהות דברים טובים יותר במקום הרחוק, מה שאפשר ללמוד מכך שהחוק של כל מקום מוגבל, ואין זהות בין מה שטוב יותר לבין מבנה החוק. בעבר, מוצאים זהות בין הטוב ביותר לבין החוק של הדת. החוק הטוב ביותר ליהודי הוא מה שנמצא בתורה ובהלכה. כשהדת נעלמת מהמרכז החוק, הטוב כבר לא מתקשר אוטומטית לחוק.