Controlling the bureaucracy

 מבוא לפוליטיקה השוואתית -סיכומים

ישנה חשיבות רבה לשליטה על הבירוקרטיה. לבירוקרטיה השפעה רבה ופוטנציאל ליצירת עוצמה. מקור העוצמה של הבירוקרטיה נובע מהסיבות הבאות :

1. Expertise  – היקפו של המשרד הממשלתי ותחומי הידע הרבים אשר תחת אחריותו יוצרים מצב של התמחות ומומחיות המערכת הבירוקרטית לעומת חוסר ידע של השר הממונה. השר הממונה נחוץ לידע ולייעוץ על מנת לקבל החלטות. המונופול שיש לבירוקרטיה על הידע המקצועי יכול להיות מתורגם להצגת ידע באופן סלקטיבי – בהתאם לרצונו של בעל הידע, וכן מאפשר לבירוקרטיה להשפיע על סדר היום המקצועי של המשרד.
2. Permanence – מומחיותם של עובדי הציבור הבכירים נובעת בין השאר מקביעותם וניסיונם בתפקיד. לעומתם השרים, בייחוד במשטר פרלמנטרי מתחלפים בתדירות גבוהה. לעיתים ישנה התנגדות של הבירוקרטיה לשינויים אשר רוצה לחולל שר כזה או אחר במשרד. הידיעה כי השר זמני מעודדת את הבירוקרטיה להתנגד ו"למשוך" את ביצוע השינוי על פי רצונו של השר מתוך ידיעה כי עם עזיבתו את המשרד תשתנה התמונה. כמו כן כאשר נוצר וקום עקב החלפת שרים או מכל סיבה אחרת המערכת הבירוקרטית ממלאת וקום זה על ידי קבלת החלטות מחייבות, במקום הדרג הפוליטי הנבחר.
3.  Ingrained habits – הבירוקרטיה מפתחת לעצמה מערכת של סדרי עדיפויות וקשרים פנימיים משלה, עם גורמים שונים במערכת הפוליטית. עומקה של התרבות הארגונית והקשרים הפוליטיים עשויים להקשות על שר לערוך שינויים.
4.  Control of implementation – הבירוקרטיה מממשת את מדיניות הממשלה. היכולת לממש את המדיניות מקנה להם יכולת לממש מדיניות משלהם.
5.  Special interests – כמו כל ארגון, גם הבירוקרטיה רוצה להרחיב את עצמה, לקבל עוד משאבים ועוד עוצמה. שאיפה ארגונית זו לא תמיד עולה בקנה אחד עם שאיפותיו של השר הממונה, דבר שעשוי ליצור חיכוכים ולאיים על עבודת השר.

 

Political control by ministers

על מנת לפקח על הבירוקרטיה נוצרו מנגנונים שונים, מלבד הפיקוח במסגרת ההיררכיה הובריאנית של השר הממונה, ראש הארגון, על עובדיו:

1. The reach of political appointments – באופן תיאורטי, ככל שמספר המינויים הפוליטיים במשרד הוא גדול יותר, כך יותר קל הפיקוח הפוליטי. ישנם גישות שונות לגבי תפיסה זו. בארצות הברית כמות המינויים הפוליטיים היא גדולה מאוד. בבריטניה לעומת זאת ישנם מעט מאוד מינויים פוליטיים. אין הוכחה חד משמעית לגבי יעילות שיטה זו או אחרת.
2.  The use of political advisors – יצירת מטה יועצים מקצועיים אשר באו מחוץ לבירוקרטיה הוא אמצעי נוסף לפיקוח על הבירוקרטיה. היועץ המקצועי, שנבחר על ידי השר על פי מידת התאמתו אליו,  יכול לבחון סוגיות בכלים מקצועיים ולהציג לשר אלטרנטיבות שונות מאשר הבירוקרטיה המקומית. מידת השליטה של הבירוקרטיה בידע מאבדת במידה רבה את חשיבותה בהקשר זה. תרומתם של היועצים לשליטה על הבירוקרטיה יכולה להיות מלווה, כמו בארצות הברית בשערוריות כגון פרשת ווטרגייט ופרשת הקונטראס.
   השיטה הצרפתית היא לאייש את המטה האישי של השר על ידי מומחים מהבירוקרטיה אשר חוזרים אליה לאחר התפקיד.
3. Norms of accountability – הבירוקרטיה יכולה להתחמק מהפיקוח הציבורי והפרלמנטרי על ידי האחריות המיניסטריאלית של השר על כל הנעשה תחת משרדו, כמו בבריטניה. בארצות הברית לעומת זאת, הבירוקרטיה מופיעה ישירות מול ועדות הקונגרס ולפיכך ההגנה המיניסטריאלית של השר אינה תקפה, והיא יותר אחראית על מעשיה מאשר בבריטניה.
4.  Other forms of control – אמצעים נוספים לפיקוח על הבירוקרטיה היא באמצעות פניות לבתי משפט של האזרחים, וביקורת של האסיפה המחוקקת. גורם נוסף הוא ה"אומבודסמן" אשר מהווה גום פנימי המפקח על פעולות הבירוקרטיה.
   Ombudsman – בעל משרה ציבורית אשר חוקר חשדות לכאורה כנגד הבירוקרטיה על אי סדרים. מקורו של התפקיד בסקנדינביה והוא התרחב לאירופה.
   התרבות הארגונית אותה מנחיל השר לארגון הוא אמצעי נוסף לפיקוח על הבירוקרטיה.
   דעת הקהל, וביטויה בקבוצות אינטרס יכולים להשפיע על הבירוקרטיה כמעין מבקר חיצוני.
   כלי התקשורת ההמוניים הופכים כלי מרכזי בפיקוח על הבירוקרטיה.
   לבסוף, התחרות הפנימית בתוך הבירוקרטיה בין המחלקות השונות על התקציב וסדרי העדיפויות המנוהלים על ידי השר מביאה לרצון להתנהג על פי רצונו של השר.