השתתפות פוליטית
השתתפות פוליטית -הגדרה: השתתפות פוליטית היא פעילות בה מנסים פרטים להשפיע על מדיניות השלטון או על איוש השלטון(תכנים או שליטים).צורת השלטון בה רמת ההשתתפות היא הגבוהה ביותר היא טוטאליטרי,מתחת לרמה זו-דמוקרטיה, ובסוף אוטוריטארי שבו השלטון לא מעוניין שהאזרחים ישתתפו. שלטון שכזה מעדיף שהאזרחים יתעסקו פחות בפוליטיקה ויותר בענייניהם האישיים.לעיתים,ישנן בחירות ,משאלי עם אותם עושים בכדי להציג מיצג-שווא כלפי חוץ,בכדי להשיג סיוע חוץ,סיוע כלכלי מקרן המטבע העולמי.
המודל של מלברף וגואל milbrath & goel להשתתפות פוליטית:
1)גלאדיאטורים-שותפים לתהליך הפוליטי
2)צופים-רוב האוכ' שבדר"כ צופה על התהליך הפוליטי,אך לא משתתפים בתהליך בעצמם.
3)אפאתים-אנשים ללא נגיעה לתחום הפוליטי,גם לא בגדר צופים.בדר"כ מדובר באנשים מה-underclass :מעמד של אנשים מובטלים או נושאי מישרות חלקיות.בארה"ב,מדובר במיעוטים.הם מחוץ לפוליטיקה ,ומדובר באנשים בעלי השכלה נמוכה.
פרמטרים לחיזוי "השתתפות פוליטית":
-השכלה גבוהה-נחוצה לשם הבנה של התהליכים הפוליטיים ,עניין,יכולת לדעת מה לעשות.
-מעמד בינוני/גבוה-יש לאנשי מעמדות אלה זמן,תחושת שייכות ,בסיס כלכלי.
-גברים-נוטים לדרגה גבוה יותר של השתתפות פוליטית בשל מסורות ארוכות שנים של חברות פטריאכליות. לנשים ,קשה בעיקר להשתתף בשיטת בחירות רוביות (כמו בארה"ב,בריטניה) משום שהמועמד צריך לגלם סך רחב של תכונות ומאפיינים-דבר קשה. בארה"ב יש פחות נשים בפרלמנט מאשר בקובה.
ההבדל בין "הפוליטיקה הישנה" ו"הפוליטיקה החדשה" בהקשר של השתתפות פוליטית:
*"הפוליטיקה הישנה",הקונבנציונאלית-פעילות דרך ארגונים פורמלים,מפלגות.זוהי פוליטיקה התומכת במערכת,היא עוסקת באינטרסים.
*"הפוליטיקה החדשה",לא קונבנציונאלית-ביקורתית בה קבוצות חד-נושאיות מעוניינות לקדם נושאים (פמניזם,איכות הסביבה,זכויות להומו –לסביים וכיו"ב). פעילות זו מאפיינת אנשים יותר צעירים שנוטים אל השתתפות פוליטית. זוהי פוליטיקה הקשורה ל"פוסט-מטריאליזם". אנשים רבים עושים את המעבר בין הפוליטיקה החדשה לעבר הישנה,לדוג':שר החוץ הגרמני-יושקה פישר.ז"א,בסופו של דבר מי שרוצה להשפיע באמת ,נכנס לפוליטיקה הישנה והממוסדת.
משטרים אוטוריטרים וטוטאליטריים:
משטרים אוטוריטרים משטרים המצויים בדר"כ במדינות מתפתחות –יש בהם פערים כלכליים עצומים.דפוס ההשתתפות הפוליטית שם קרוי "יחסי פטרון-קלינט": מע' של יחסי חליפין ולא דיכוי טוטלי,אלו לא יחסים שוויוניים אך הקלינט מקבל סחורה כלשהי (עבודה,משכורת).בתמורה,הקלינטים מצביעים עבור הבעלים ,בוחרים בו כראש עיר,משתתפים בכנסים אותם הוא מארגן .הדבר בולט במדינות אמל"ט,באחוזות הגדולות.
*יחסים אלו של השתתפות פוליטית מצויים גם במדינות שבהם האיגודים המקצועיים נשלטים ע"י המפלגות (מקסיקו,לדוגמא).יחסים אלו מצויים גם בחמולות ,משפחות גדולות.סוג התרבות המאפיין "יחסי פטרון-קלינט"הוא "תרבות פרוכיאלית".
*הבעיה ביחסים-הנצחת אי השוויון,הנצחת כוחן של האליטות,אין לחץ ראוי עליהן לבצע שינוי.במדינות דמוקרטיות ישנם לחצים כאלה ,לדוג':התפתחות מדיניות הרווחה במדינות דמוקרטיות. היה חשש מרעיונות מהפכניים במדינות שכאלה שם יש קשיים כלכליים ולכן החשש מפני שינויים שלא בדרכים המקובלות.
*בארץ נוצרו דפוסי "יחסי פטרון-קלינט" של השתתפות פוליטית בהסתדרות, בש"ס-רשת החינוך של אל המעיין ששם המועסקים תלויים במפלגה,חברת חשמל שם העובדים נאלצו להתפקד למפלגות מסוימות. יחסים כאלה יכולים להיווצר גם ע"י כניסת גורמי פשיעה לפוליטיקה-"תצביעי לי ואסדר לך עבודה…"או שיש אנשים המאיימים על אחרים להתפקד למפלגה זו או אחרת. אנשים החשופים למע' יחסים של פטרון –קליינט הם אנשים לא כ"כ משכילים,חסרי כישורים ולפיכך צריכים להבטיח מידת קיום מינימלית,בין היתר,באמצעות יחסים שכאלה.
משטרים טוטאליטרים:
משטרים בהם הארגונים נשלטו ע"י המפלגות במטרה לבנות אדם חדש,חברה חדשה. ההשתתפות הפוליטית לא נועדה להשפיע על מדיניות השלטון כיון שהיא כבר היתה קיימת ולא היתה יכולת להשפיע על איוש המשרות.המטרה היתה לבטא את כוחו של המשטר ,את רצונו להוביל לדרך חדשה.השתתפות פוליטית שכזו יוצרת ציניות ,חוסר שביעות רצון,חשדנות.יכולות להשתתפות פוליטית כמותית יכולה להיות גם במדינות דמוקרטיות-פריימריס בהם משתתפים כלל חברי המפלגה.