פוסט-מאטריאליזם: תפיסה שמחויבת לנושאים של איכות חיים (איכות סביבה, פירוק נשק גרעיני, פמיניזם). תפיסות כאלו נמצאות אצל אנשים שחיו בתקופות של בטחון אישי ושפע כלכלי אישי. מדובר באנשים שלא היו רעבים והם זכו לשירותים בסיסים, זה הדור שנולד בדמוקרטיות מערביות לאחר מלחה"ע השניה. מעניינת אותו סוג ההשתתפות שלא דרך המפלגות הרגילות אלא תנועות חוץ-פרלמנטארית. הדורות הקודמים דאגו יותר לסדר ובטחון. הדור החדש מעוניין יותר בביטוי עצמי והוא קורא תיגר על האליטות הישנות. זה מחייב מידת אושר ושלום מסוימת שמאפיינת מדינות מערביות.
Ingelhart – חוקר שזיהה את סוג התרבות הזו ואמר שהדבר שחוזה קיום תופעות כאלו זו רמת החינוך. בגלל שרמת החינוך בעולם הולכת ומשתפרת תתחזק המגמה הפוסט-מאטריאליסטית. במידה זו נדמה שמגמה זו חזקה באירופה. אם רוצים להבין את תפיסתם של הספרדים לגבי עיראק צריך להבין שיש שם אוכלוסיות גדולות של אנשים עם תפיסה פוסט-מאטריאלית. דברים אלו עשויים לערער את היווצרותה של תרבות פוליטית משום שזה מערער את הבטחון ודאגה לאיכות חיים משום שזה מערער את עצם החיים.
באוטוריטאריות לממשל יש בעיית לגיטימציה משום שאין בחירות שדרכן מועבר השלטון ולכן הוא מעדיף לדחוק את הציבור מהסביבה הפוליטית. הוא מנסה ליצור לגיטימציה דרך מניפולציות המקשרים בין ערכים חשובים לבין השלטון. בבריה"מ הקומוניסטית היה נסיון לעשות אינדוקטרינציה על האזרחים ולהשפיע על האזרחים. לא הצליחו לייצר את האדם הקומוניסטי החדש אך הצליחו לייצור אדם פסימי וצייתן עם חשדות כלפי השלטון. גם כיום קשה לשכנע אנשים במזרח אירופה להצטרף למפלגות בגלל האסוציאציה שיש להם למפלגות. קשה ליצור הון חברתי משום שיש חשדנות כלפי אנשים אחרים בשל תופעת ההלשנות כלפי השלטון. בגלל שיש ציפיות גבוהות למשטר הדמוקרטי הנבחר קשה למלא את הציפיות באופן מיידי. קשה לייצב דמוקרטיה היכן שיש תרבות פוליטית פרוכיאלית. לרוב האנשים אין בד"כ יחס של טוב או רע לשלטון המרכזי, כמו באפריקה. לפני שמקימים דמוקרטיה צריך להקים מדינה חזקה שיש לה יכולת לשמור על הסדר ויכולת לספק שירותים לאזרחים. זה תנאי ליצירת משטר דמוקרטי יציב. מדיניות החוץ של האמריקאים לא מבינה את זה. האמריקאים רוצים למסד דמוקרטיה בעיראק לפני שהם מבינים את הצורך בהקמת מדינה חזקה. זה נובע מהתרבות הפוליטית האמריקאית שמתייחדת במידה של חשדנות כלפי המדינה.
