פוליטיקה השוואתית: יתרונות וחסרונות הגישה ההשוואתית
יתרון ההשוואה:
ההשוואה נובעת מזה שאי אפשר עפ"י רוב לבצע ניסוי, כלומר לקחת 2 קבוצות זהות ולבצע מניפולציה רק על אחת מהן ואז לבדוק את הקשר ביניהם.
אנו רוצים להרחיב את הפרספקטיבה שלנו,את ההבנה שלנו. להשתחרר מהאתנו-צנטריזם שלנו או מהפרובנציאליזם.
ההשוואה מאפשרת לנו למיין את נושאי המחקר שלנו. אם בודקים שיטות בחירות ב-20 מדינות בעולם, משווים ביניהם. מעצבים קלסיפיקציה, שיטת מיון של השיטות האלו. שיטת בחירות יחסית או שיטת בחירות רובית, ניתן למיין לפי זה. ההשוואה מאפשרת לנו גם לבחון היפותזות כלליות בפוליטיקה. לוקחים תוצאות של בחירות בכמה שיותר מדינות ובודקים את ההיפותזה שאנו רוצים לבחון. אנו מוצאים קשר סטטיסטי מובהק, לא של 100 אחוז. ניתן לבחון היפותזות, לאושש או להפריך אותן. ההשוואה נותנת פוטנציאל לחיזוי של מעשים פוליטיים.
הגישה הזאת נותנת לנו פרספקטיבה, קנה מידה ראשוני ע"י עריכת השוואה. אנו יכולים לעשות מיונים וקלסיפיקציות כלליות שיהיו נכונים לגבי המערכת ותת-המערכת הנתונה. ניתן גם לבחון היפותזות ולחזות תוצאות של מהלכים מסוימים.
בעיות ההשוואה:
- צריך ידע רב ורחב ע"מ להשוות, צריך להכיר לרוחב הרבה מאוד מקרים ע"מ לבצע השוואה. אחד הפתרונות המוכרים הם שת"פ בינ"ל / כנסים. חוקר בכיר מתווים כללים של השוואה תוך התייעצות עם מומחים אחרים. מזמינים אנשים שמתמחים במדינות ספציפיות ומבקשים מהם לנתח את הנושאים שנמצאים במרכז העניין תוך נתינת אמות מידה משותפים. מה שנוצר באמצעות המפגשים האלו זו שפה משותפת של מושגים, מדדים, מודלים ותיאוריות. זה מאפשר לנו לפתוח ספר ולהבין את השיטות ע"י זה שאותו חוקר התייחס למרכיבים העיקרים שלה בשפה הבינ"ל שנוצרה דרך אינטראקציות בין חוקרים מכל העולם.
- מה שנראה כתופעה דומה, יש לכך משמעויות שונה. לרצח רה"מ בישראל או רצח נשיא בארה"ב יש משמעות שונה מול מדינות אחרות ששם זו דרך מקובלת להחלפת השלטון. במדינות שונות אחראים שונים על פונקציית החקיקה. מוסדות הנקראים בשם דומה מבצעים פונקציות שונות. בדמוקרטיות מרכז העוצמה נמצא ברשות המבצעת. בסין לדוגמא מרכז העוצמה נמצא במפלגה. צריך להיות זהירים ולהכיר בזה שמוסדות זהים מבצעים לפעמים פונקציות שונות.
- המדינות לא חיות בנפרד זו מזו, הן מושפעות זו מזו ולכן קשה לבודד ולבחון תיאוריות. מדינות לומדות ממדינות אחרות ולפעמים מעתיקות בצורה שונה. יש מערכת עולמית ולא אוסף של מקרים עצמאיים.
- לא ניתן למצוא שתי מדינות הדומות זו לזו מכל הבחינות חוץ מאשר אותו משתנה יחיד שאותו אנו רוצים לבדוק. זו בעיה בשם the small N problem. יש בעיה של מספר מקרים מועט ואין יכולת להריץ את הפוליטיקה מחדש או במקביל. אי אפשר לעשות ישראל אחת עם בחירה ישירה ואחת בלי כאשר כל יתר הדברים יהיו זהים.
- כשאנו בוחרים את הקייסים שלו יש לנו הטיה, אנו בוחרים למשל לחקור מדינות שאנו דוברים את שפתם. רוב מדעני המדינה חיים בארה"ב. כמו כן יש צורך במימון ולא לכל נושא מחקר ניתן להשיג מימון. זה יוצר הטיות. למשל הפרלמנט האירופאי הוא אחד הפרלמנטים היותר נחקרים בעולם אך הוא גוף יחסית שולי. אנו בוחרים מטרות לפי מידת הנגישות שלנו אליהם. יש בפירוש נטיה טבעית לעבוד עם מה שנגיש, נטיה שמוכתבת ע"י העדר משאבים. כמו כן, בודקים מקרים שקרו כבר מה שלא מאפשר לעמוד על הסיבה של התרחשות הדברים. יש נטיה לא לבדוק למה לא קרו דברים.
