גלובליזציה גופים אזוריים-מקומיים והמדינה
גופים אזוריים-מקומיים הם סוג מסוים של ארגונים בין-לאומיים-בין-ממשלתיים, אשר במסגרתם מדינות שכנות מתאגדות עבור אינטרסים משותפים, הקשורים בדרך כלל למסחר. אבני הבסיס לקיומם של ארגונים אלו, הן מדינות מבוססות המסוגלות לגבש ולקיים הסכמים עם מדינות אחרות.
תשומת הלב המיוחדת הניתנת לגופים אלו נעוצה בעובדה שמספרם גדל באופן משמעותי בשנים האחרונות, במיוחד לאחר סופה של המלחמה הקרה, בשעה שמדינות רבות לא יכלו עוד לחסות בצלן של המעצמות הגדולות.
הבעיה העיקרית עם פעילותם של הארגונים הללו, היא שלא אחת קיים קונפליקט בין האינטרס הרחב של כל חברי הארגון לבין האינטרסים הצרים של גורמים ספציפיים במדינות הארגון. לשם המחשה, אין הרי ספק שאזור סחר חופשי יטיב עם כל החברות בגוף, אך המפסידים שבכל מדינה עדיין יתלוננו ויזכו בדרך כלל לאהדה מקומית, וזאת בעיקר משום שהתועלות הכלליות מהעלאת היקף הסחר הן פחות מוחשיות מאשר הנזק הנגרם כתוצאה מאובדן ספציפי של עבודות ותעשיות. בנוסף, קשה לשכנע אזרחים להקריב דברים בעבור קונספטים מעורפלים כגון "יעילות לאומית".
אחת הנקודות המרכזיות, אם כך, היא חוסר הלגיטימיות של הארגונים – אותה לגיטימיות שרק בחירות דמוקרטיות יכולות לתת.
התערבות הומניטרית והמדינה
כאשר אנו מתבוננים בקונספט המדינה בת-זמננו בהקשר גלובלי, התערבות הומניטרית היא נושא מרכזי.
בשעה שהקהילה הבין-לאומית מתערבת בכוח בענייניה הפנימיים של המדינה, מכל סיבה שהיא, אין ספק כי ריבונותה של המדינה נפגעת. פגיעות אלו בריבונות, שהחלו לבוא לידי ביטוי עם תום המלחמה הקרה, מעוררות את השאלה מהי טיבה של ריבונות המדינה? האם היא נתונה בידי המדינה כל עוד היא מתנהגת בצורה נאותה, בהתאם לסטנדרטים של הקהילה הבין-לאומית? האם המדינה היא אסירה של הנורמות הגלובליות?
בפרק מתייחסים המחברים לכך שהאו"ם, לדוגמא, ניתקל בקשיים רבים ליישם את ההתערבות בפועל. הסיבות לכך רבות ומגוונות, אך המרכזיות שבהן הן חוסר הנכונות של חברות האו"ם לשלם מחיר יקר בעבור משימות אלו ואי התאמתו של האו"ם, מבחינה ארגונית, לטפל בנושאים הללו.
עם זאת, מציינים המחברים כי חרף הקשיים והכישלונות, ככל שהאו"ם התערב יותר ויותר, כך נקלט המסר בקרב מדינות העולם. באיטיות ובהדרגה, הצטמצם מספר המדינות שאינן דוגלות בערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם.
גורם נוסף המצוין בחלק זה של הפרק הם בתי המשפט הבין-לאומיים. באמצעות אותם בתי משפט, יכולים אנשים לתבוע אזרחים ממדינות שונות באופן ישיר, אפילו אם ההתייחסות היא לפשעים שנעשו מטעם המדינה שלהם. אין ספק כי כלי זה מערער לחלוטין את סמכותה של המדינה הריבונית, אך עד כה הוא התגלה כלא יעיל. הסיבה העיקרית לכך, היא שחרף העובדה שלבית המשפט סמכויות חוקיות יש לו מעט מאוד יכולות ביצועיות. וכך, לא אחת משימה של הבאת אדם שהורשע ממדינה מסוימת, הופכת להיות פעולה פוליטית סבוכה (שכן "חוליות חטיפה" בין-לאומיות אינן מקובלות ושימוש בהם עלול להוביל לתסיסה).
זוהי דוגמא מצוינת, הממחישה כי למרות שכעיקרון, התערבות בין-לאומית הופכת להיות שכיחה יותר ויותר, בפועל, היא תישאר לא דומיננטית.
הכלכלה הגלובלית והמדינה
"הכלכלה הגלובלית" היא ביטוי המתייחס לנטייה ההולכת וגוברת של פעילות כלכלית להתבצע בין מדינות (מסחר בין-לאומי, לדוגמא) ואפילו מעבר להן (סחר במטבע זר ע"ב שער חליפין, לדוגמא). מאז 1945, המסחר הבין-לאומי גדל בעוד הייצור והכלכלה השתחררו מהכבלים הלאומיים ובתוך כך נוצרו התנאים המתאימים לתהליך הגלובליזציה.
אופן ההשפעה של הכלכלה הגלובלית על המדינה תלוי באופייה של המדינה, שכן דינן של המדינות המבוססות אינו כדינן של המדינות העניות.
המדינות המבוססות
המדינות המבוססות מושפעות מהתהליך בשני מישורים:
1. קואופרטיביים רב-לאומיים – האיזון בין הקואופרטיביים הגדולים ובין המדינה מעלה את אותה שאלה עתיקת-יומין, העוסקת בקשר שבין שלטון וכוח כלכלי. השוק הגלובלי מחייב כל מדינה להתחרות בכדי לספק מצע אטרקטיבי להשקעות מטעם חברות שונות. יצירת סביבה ידידותית לעסקים, לפחות כפי שמציעות המדינות המתחרות, מהווה אתגר גדול לממשלות, המניב באופן תחרותי תופעות שונות, כגון הסרת הפיקוח הממשלתי ו/או הפחתת מיסים. ואולם, הנושא מורכב אף יותר מהצעת תנאים כלכליים נוחים. לא אחת קואופרטיבים יכולים לקבל מהממשלה כספים באופן ישיר, ולו על ידי רמיזה קלה שבקלות, שבכוונתם להעביר את מקום מושבם למקום אחר.
עם זאת, בניגוד למדינות העניות, למדינות המבוססות יש יכולת להעמיד תנאים בפני הקואופרטיביים. הן יכולות לדרוש מהן לקנות חלק מרכיבי הייצור שלהם מהן, להעסיק מספר מסוים של אנשים ו/או להכשיר אנשים ברמה שתקדם את ההון האנושי של החברה. בנוסף, מדינות יכולות להצטרף לאיגודים (כגון האיחוד האירופי), שיאפשרו להן להתמקח עם החברות מנקודה של כוח.
2. תזרים כספים בין-לאומי – ממשלות מממנות את החובות שלהן על ידי הלוואות, לרוב מעבר לים. ככל שלשוק הפיננסי יש פחות אמון בממשלה או בכלכלה, כך הריבית שאותה מדינה תאלץ לשלם תהיה גבוהה יותר. באופן דומה, המערכת הפיננסית הגלובלית יכולה להשפיע על שער החליפין, שכן אם השוק מאמין ששער החליפין מנופח, המשקיעים יעבירו משאבים שהושקעו במטבע הזה לאפיק אחר, ויגרמו לנפילתו מטה.
מכיוון שיכולת ההשפעה שלהם כה חדה, השווקים הגלובליים הצליחו לגרום למדינות לאמץ קו אדוק וממושמע יותר מבחינה כלכלית (עידוד ממשלות להוריד את הגירעון התקציבי ולהימנע מבזבוז כספים מיותר).
הערה: נקודה נוספת בה השפיעה הגלובליזציה על המדינות המבוססות היא חוסר השוויון הכלכלי בתוך
המדינה. הגלובליזציה יצרה תופעה חדשה במדינות המבוססות: בשעה שהעובדים הלא מיומנים
מרוויחים פחות מבעבר, העובדים המיומנים מרוויחים יותר מבעבר. כך נוצרה תופעה פרדוקסלית:
במקביל להעלאת האי-שוויון בחברה השכר הממוצע במשק עלה.
המדינות העניות
המדינות העניות חשופות יותר להשפעותיהם של גורמי חוץ. לטוב ולרע, האפקט של הכלכלה הגלובלית הרבה יותר חזק עבורן מאשר עבור המדינות המבוססות. הן פגיעות יותר וניתנות לתמרון בצורה קלה יותר, אך יותר מכל, הן זקוקות לחסדיהם של המוסדות הבין-לאומיים המבצעים רגולציה של הכלכלה הגלובלית. היכולת של המוסדות הללו להטיל ווטו על מתן הלוואות למדינות הללו, הזקוקות להן כמו אוויר לנשימה, מאפשרת להם לאלץ את המדינות לנקוט במדיניות מסוימת, שנוגדת לא אחת את התפיסה הפוליטית הרווחת באותה מדינה (מצריים וירדן, לצורך הדוגמא, נקלעו לעימות חריף עם קרן המטבע הבין-לאומית, לאחר שזו ביקשה מהן לוותר על תעשיות שבשליטת המדינה ולאפשר דריסת רגל רחבה יותר לקואופרטיביים).
יש לציין, כי לא רק הארגונים הכלכליים יכולים להתנות סיוע למדינות העניות. עם תום המלחמה הקרה, החשיבות האסטרטגית של מדינות קטנות פחתה. וכך, מצאו עצמן המדינות החזקות במצב שבו הן יכולות להתנות את הסיוע בגורמים שונים: מצב זכויות האדם במדינה, אופי הממשל במדינה, נטיית השלטונות לתמוך בגורמים שנויים במחלוקת (ארגוני טרור) וכו’.
גלובליזציה דגשים מרכזיים
הטענות בעד הגלובליזציה
- משפר את הכלכלה הבין-לאומית; בהתאם לתיאוריות הכלכליות שעליהן נשען הליברליזם, הסחר הבין-לאומי הוא הערובה הטובה ביותר לשגשוג כלכלי.
- בעקבות הגלובליזציה, מדינות אשר בהן לא נשמרו זכויות האדם של האזרחים, נדרשות לבצע רפורמות, בכדי להיות במשחק.
טענות מתנגדי הגלובליזציה
- הגלובלזציה מגבילה את הפערים בחברות המפותחות – מי שמשכיל ומתקדם מטפס במעלה החברה, אבל העובדים הלא מיומנים נפגעים – המשכורות שלהם נפגעות או שהעבודות שלהם עוברות למדינות הפחות מפותחות ß נוצרת אבטלה וירידה במשכורות של העובדים הפחות מיומנים.
- הגלובליזציה משרתת את המדינות החזקות על חשבון החלשות ß יש הטוענים כי מדובר בסוג של קולניאליזם כלכלי, הדוחק את מעמדן של המדינות המתפתחות, אשר נשענות בד"כ על כלכלה חקלאית.
- הועלו טענות, שדווקא הגלובליזציה מעצימה את הניצול של אזרחי המדינות המתפתחות ß מפאת העובדה, שההון נייד יותר מכוח העבודה, מפעלים מועברים למקומות שבהם כוח העבודה זול – ונוצר ניצול של עובדים.
- לגלובליזציה יש מחיר תרבותי-חברתי, שלא כל המדינות מוכנות לשלם. אובדן כוחה של המדינה עלול להוביל לאובדן / טשטוש זהות.
- מושמעות טענות, שהארגונים הבין-ממשלתיים משרתים למעשה את המדינות החזקות.
קצת על גלובליזציה: הביטוי גלובליזציה מסמל תהליך, אשר במסגרתו ההיבטים הגאוגרפיים, החברתיים והתרבותיים מקבלים חשיבות פחותה. אחד המשמעויות העיקריות שלו, הוא עיקרון של הפחתת החשיבות של הטריטוריה בעיני האנשים.
