IGO – ארגונים בין-לאומיים בין-ממשלתיים
החברים בהם הם נציגים של ממשלות. הדוגמא הבולטת ביותר: האו"ם, נט"ו. יש גם גופים איזוריים: האיחוד האירופי. הרעיון הוא שנציגי הממשלות מייצגים את המדינות שלהן.
טוענים לגבי הארגונים הללו שהם מהווים זרוע של הממשלות המקומיות, ובכך הם מהווים פורום למדינות החזקות, המכתיבות למדינות החלשות מה לעשות. יש כאלה הסוברים שהם פיתחו לעצמם אוטונומיה מחוץ להשפעתה של המדינה – דוגמא לגלובליזציה קלאסית.
תחום נוסף – מערכת המשפט. עם זאת, למרות שבתי מחוקקים גם כן מתארגנים בארגונים בין-לאומיים משלהם, הארגונים המשפטיים הם הרבה יותר חלשים.
INGO – ארגונים בין-לאומיים לא ממשלתיים
חברים בהם אנשים ממדינות שונות, אך לא כנציגי המדינה. דוגמא: הכנסייה הקתולית, גרין-פיס. אלו ארגונים חלשים ביחס לארגונים הבין-לאומיים. יש להם השפעה, אמירה והם מסייעים מאוד למדינות חלשות – בעיקר סיוע הומנטרי. לעיתים, הארגונים הללו מאפשרים לאנשים לחיות במדינות שבהן הממשלות כושלות – מספקים את הצרכים הבסיסיים ביותר.
הארגונים האזוריים הם החזקים ביותר בזמן האחרון. האיחוד האירופי, למשל, הוא אחד הארגונים החזקים ביותר. אגב, על מנת לגייס תמיכה של אקדמיה, האיחוד מקצה כספים רבים מאוד למחקר (הרבה מאוד אנשים חוקרים אותו – כמות המחקר היא מדהימה – הפרלמנט האירופי הוא אחד הגורמים הנחקרים ביותר בעולם). דוגמא נוספת: נאפק"ה – ברית בין מקסיקו, ארה"ב וקנדה.
יש טענות על הגלובלזציה שהיא מגבילה את הפערים בחברות המפותחות – מי שמשכיל ומתקדם מטפס במעלה החברה, אבל העובדים הלא מיומנים נפגעים – המשכורות שלהם נפגעות או שהעבודות שלהם עוברות למדינות הפחות מפותחות ß נוצרת אבטלה וירידה במשכורות של העובדים הפחות מיומנים.
האיחוד האירופי התחיל בהתארגנות של שש מדינות בשנת 51 בוועדה האירופית לפחם ולפלדה.
עם הזמן, התקרבו היחסים והתרחב מעגל החברות. הצטרפו יותר מדינות. בשנת 79 כבר היו בחירות. הסכם מסטריק – ב-92 דובר על איחוד כלכלי ומוניטרי – כבר לא שוק משותף אלא איחוד כלכלי. ישנם מעגלים נוספים שהולכים להצטרף. בית המשפט האירופי הולך ותופס נדבך חשוב בתרבות האירופית. המטבע המשותף – יצירת מטבע על-מדינתית.
חלק מהמדינות נרתעות ללכת עם האיחוד בכל המישורים הבעיה שמטרידה את האיחוד האירופי היא הדפיציט הדמוקרטי – הגירעון הדמוקרטי ß הפרלמנט האירופי קובע דברים לאזרח הקטן – אין שקיפות, אין מפלגות אירופיות, אין תקשורת כלל-אירופית, וישנה תחושה של היעדר לגיטימיות, שהיא עמוד התווך של הדמוקרטיה. זו סוגייה בעייתית – איך ליצור שקיפות ואחידות וייצוגיות ברמה הכלל-אירופית.
השפעה מבורכת מבחינה דמוקרטית – ישנו תמריץ חיובי לדמוקרטיזציה. ספרד, יוון, פורטוגל – היו צריכות ללכת לכיוון הדמוקרטיה בכדי להיכנס למשחק. זו גם הסיבה לכך שלא מאפשרים לטורקייה להיכנס לאיחוד האירופי, בטענה שיש שם הפרה בוטה של זכויות אדם.
הדוגמא הבריטית: מסורת בריטית של היעדר ביקורת שיפוטית. היתה מסורת של שנים של עליונות הפרלמנט – היכולת של בית המשפט באנגליה להתערב בחקיקה היא מאוד מוגבלת. והנה, בית המשפט האירופי כן עושה דברים כאלה. יוצר חיכוכים קשים מאוד.
מנקודת מבט ליברלית, יש יתרון רבות בפיזור העוצמה השלטונית. פיזור העוצמה מגביל את היכולת של המדינה לרכז את העוצמה במקום אחד ולפגוע באזרחים. עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שחלק מהמוסדות הללו אינם דמוקרטים בפני עצמם בצרה מספקת.
